תהילים צא:ז מחשבת ישראל: באר הגולה, גן נעול ומורה נבוכים

יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃

באר הגולה

והוא אמרם בפרק קמא דברכות (ה.), כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר (תהלים קמט, ו) "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". וביאור זה, כי "רוממות אל" שהוא יתברך יחיד בעליונים, והוא מרומם על הכל, וזהו קריאת שמע. וכאשר האדם מתדבק באחדותו יתברך, האחדות שלו מבטל כח המזיקים, שאין בהם רק השניות, לטעם שנתבאר. ומה שאמר 'כאילו אוחז חרב של שתי פיות', כי חרב של שתי פיות הוא מחודד מכל צד, ואינו כמו שאר חרב שאין לו רק פה אחד, ובאותה צד הוא חד, ואצל השני אינו חד, ושם אפשר שיהיה נחלק. אבל חרב שהוא בעל שתי פיות, הוא חד כולו משני צדדין. וזה עצמו ההפרש שיש בין אחדות השם יתברך, ובין אחדות שאר הנמצאים. כי שאר הנמצאים נמצא בהם גם כן האחדות, והוא אחדות מצד מה, אבל אין זה אחדות לגמרי. כמו מלך בשר ודם הוא אחד, שאין שני מלכים משתמשין בכתר אחד (חולין ס:), ואין זה אחדות לגמרי, רק מצד מה. והוא בצד המלכות הוא אחד, ומצד האנושית אינו אחד. אבל השם יתברך אחד לגמרי מכל צד. ולפיכך אמר 'כאילו אוחז חרב של שתי* פיות', שהוא כולו חד, ואין בו חלוק. ובזה האחדות הגמור מבטל כח המזיקים, שאין שולטים רק מצד השניות. גם מה שאמר 'חרב של שתי פיות', כי הכחות האלו הם מחולקים מתחלפים, שאין זה כזה, כמו שידוע למבינים. על זה אמר 'חרב של שתי פיות', שהוא חד לימין ולשמאל, כמו שאמר (תהלים צא, ז) "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך", ועל ידי חרב הזה שיש לו שתי פיות, חותך משני צדדין. ודברים אלו הם עמוקים, אין כאן מקומם. רק התבאר בזה כי דבריהם הם בנוים על דברי חכמה עליונה.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

(משלי ג, כו) "כי יי' יהיה בכסלך, ושמר רגלך מִלָכֶד". פירוש, עתה יפרש טעם כל הדברים. למה ילך לבטח דרכו ולא יגוף רגלו, ולא יפחד בלכתו לישן ויערב עליו שינתו, ולא יירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא? כי השלשה מהן, והן ההליכה לבטח בלי דאגת הלב, ושלא יפחד מעת השינה, ולא יירא בביתו מפחד פתאום, שהן כולם במחשבת הלב, הֵנָה בהיות האדם נוצֵר תושיה ומזמה, תהיה השגחת השם דבקה בו בכל דבר ויתן עוז בכסלו. ומלת "כסל" על הבטחון ושכחת המצוקות כמו (איוב לא, כד) "אם שמתי זהב כסלי". וכן (תהלים עח, ו) וישימו באלהים כסלם". וכמו הכסיל בשומו זהב כסלו ישכח תורת ה' ומצותיו, ואומר בלבו כי הזהב והכסף יעמדו לו להצילו מכל רע, וזאת היא הבטחון ואם [אמנם] הוא שקר. כמו כן השומר מצות השם ובוטח ושָׂם באלהים כסלו, ואומר "אם אלך בדרכיו יהיה אלהים עמדי", הנה יהיה ה' בכסלו ומוסיף בו כח, וישחק לכל פחד ולכל מורא. כדרך (משלי כח, א) "נסו ואין רודף רשע, וצדיקים ככפיר יבטח". וידוע שהכפיר לא יירא משום דבר שכן אמר (איוב לט, כב) "ישחק לפחד ולא יֵחָת". ולדעתי מקום המנוחה והשאננות והבטחון הוא בכסלים. ומהן נגזר מלת "כסל" והונח על הבטחון. ועל זה אמר "כי יי' יהיה בכסלך" להוסיף בך כח הכסל, ואז לא תירא ולא תפחד. ועל השלשה האחרים, נגיפת הרגל, ועריבות השינה, וההמלטה מִשׁוֹאַת הרשעים, שהן כולם בפועל, הנה בהיותך נוצֵר תושיה ומזימה, תנצל מהן בהשגחת השם ב"ה. כי הוא שומר אותך שלא תאונה אליך רעה. ועל זה אמר "ושמר רגלך מִלָכֶד". כלומר שישמרך מן הדברים שתוכל להלכד בהם פתאום, ואין דרך להנצל מהן. תראה נופלים ונלכדים בהם על ימינך אלף, ועל שמאלך רבבה, ואליך לא יקרבו. כדרך שנזכר בשיר של פגעים.2תהלים צא, ז וכדמות מליצת הלכידה זכר בספר קהלת ואמר (ט, יב) "כי גם לא ידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח, בהם יוקשים בני אדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום". וכל זה קרא "לָכֶד" בפסוק זה והבטיח שישמרו מִלָכֶד. והבן:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

התבונן ב׳שיר של פגעים׳ – ותראה שהוא מספר ההשגחה ההיא הגדולה, והמחסה והשמירה מכל הרעות הגופניות, הכוללות והמיוחדות באיש אחד זולתי שאר בני אדם, לא מה שהוא נמשך מהם אחר טבע המציאות, ולא מה שהוא מהם מצער בני אדם – אמר ״כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות; באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה – צינה וסוחרה אמיתו; לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים״. והגיע לסיפור השמירה מצער בני אדם, שאמר שאתה אילו יקרה שתעבור במלחמת חרב פושטת – ואתה על דרכך עד שיהרגו אלף הרוגים משמאלך ועשרת אלפים מימינך, לא יגע בך רע בשום פנים, אלא שתראה ותביט משפט האלוה ושילומתו לרשעים ההם שנהרגו – ואתה בשלום – והוא אמרו: ״יפול מצדך אלף ורבבה מימינך – אליך לא יגש; רק בעיניך תביט ושילמת רשעים תראה״ – וסמך לו מה שסמך מן ההגנה והמחסה. ואחר כן נתן טעם לזאת השמירה הגדולה, ואמר כי הסיבה בזאת השמירה הגדולה באיש הזה: ״כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי״ וכבר בארנו בפרקים הקודמים שענין ׳ידיעת השם׳ הוא השגתו – וכאילו אמר זאת השמירה באיש הזה היא בעבור שידעני וחשק בי אחר כן. וכבר ידעת ההפרש שבין ׳אוהב׳ ו׳חושק׳ כי הפלגת האהבה עד שלא תשאר מחשבה בדבר אחר אלא באהוב ההוא – היא החשק.
שאל רבBookmarkShareCopy