לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת׃
עקידת יצחק
ואחשוב שאל זה הענין עצמו נאמר (יחזקאל א׳:י׳) במרכבה העליונה שהיו שם פני איש פני שור פני אריה פני נשר להורות כי הרבוי אשר יאמר בצורת השמים ומניעיה' הוא רבוי מיניי כמו שאלו המינים מתחלפים. והשואל להם מהב"ח הבלתי מדברים היותר נכבדים הפנים לבד כי הם המורים על עצם המהות. והיא השאלה שתורה על השלמות יותר מענין העופפות שכתב הרב המור' פרק מ"ט חלק א' כלומר שנבדלים במהותם זה מזה הבדל מיניי אשר עליו יפול בהם הרבוי כנזכר והוא עצמו טעם רבוי התנועות והתחלפותם אצל הגרמים השמימיים כמוזכר שם בטענה ז'. ויתכן שזה עצמו כיון במאמר (בראשית א׳:כ״ו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ויברא אלדים את האדם בצלמו וגומר זכר ונקבה ברא אותם לומר שכבר ימצא בבריאות האדם מזווגו דמות פמליא של מעלה אשר עמם ידבר במה שיהיו שניהם על חלוף וההקבלה הסוגיית לא על אמתת הרבוי אשר לאישים לגמרי כמו שלמעלה היה הרבוי מצד מיני העילות והעלולים לא רבוי אישי כלל. ואמר והיו הכרובי' פורשי כנפים למעלה וגו' להורות על אמתת הסבה הראשונה יתעל' שמו שהוא גבוה על כל גבוהים שאליו הם נושאים לבם ותשוקותיהם. להגביה עוף להפיק ממנו שפע שבע רצון אשר הם חיים וקיימים עליו. אמנם היו סוככים בכנפיהם על הכפרת להורות כי עם שתשוקתם להדמות לעליון מכל מקום כבר נשארו כנפיהם שפלות ונמוכות כי ילאו להשיג התשוקה ההיא והנה הם נשארים תמיד במדרגת העלולים אצל העלה. והנה לדעתי הוא עצמו יראה ענין הגלגלים בתנועתם הסביבית המתמדת כי מצד מה שהם בתנועה תורה על שאין עמם השלמות העצום הזה הנכסף להם ורודפים אחריו כמו שנודע מדרכה. אמנם היותה סבובית מדובקת יורה שאין זה הדבר החסר מהם איפשר להמצא להם ברוב השתדלות כי מה שיתנועעו אליו יתנועעו והם נשארים תמיד על ענין אחד. והמובן מענינם הוא לומר שעם שמניעהם הם היותר שלמים שבנמצאים כלם עדין לא הגיעו למעלת יוצרם הנכספת להם תמיד ונמצא שאין הילולים אצל השכלים הנבדלים שהם מניעיהם רק ככלי הזמר אשר ביד המשורר כענין שנאמר (תהילים צ״ב:ג׳) להגיד בבקר חסדך וגו'. ותנועותיהם כעין הנגון עצמו. וחבור שני הענינים אשר אמרנו שהם בתנועה הם הם דברי השיר והשבח שבו משבחים ליוצרם ומודים לפניו תמיד בלי הפסק לומר שאפילו היותר שלמים שבנמצאים מרגישים חסרונם בערכו והם משתוקקים אל שלמותו כוסף תמידי ונמרץ אשר אי אפשר להם להגיע עדיו. והוא באמת תכלית נכבד ונורא להם מלבד מה שכוון ממנו יתעלה להמשיך מהם ע"י חלוף תנועותיהם ומיני כוכביהם הקיימים והנבוכים התועלות ההכרחיות לקיום הנמצאים השפלים והתמדתם כי הכלמעשה ידיו כי על ענין הראשון אמר הכתוב (שם מ"ט) השמים מספרים כבוד אל. ועל השני (שם) ומעשה ידיו מגיד הרקיע. והנה בשער הששי כתבנו ענין נכבד מאד מזה הקילוס נמשך אל איחור התנועות השמימיות ומהירותם תראנו משם וייטב לך. ועכ"פ זה ענין יותר נאות ממה שכתבו הפילוסופים בסבות התנועות האלו שאמרו שהוא חשק הגלגל בעצמו שיהיו כל חלקיו בכל מיני המצב כאשר נתבאר באלדיות בטענה הרביעית מהמאמר הרביעי. וזה כי מלבד מה שהם חטאים ובלתי מתברר להם אם הגלגלים בעצמם הם בעלי נפש ורצון כמו שכתב החכם בספרו בהפלה בשאלת י"ד. הנה לא יודע איפה להם בזה שום מעלה ויתרון שיתקרר בה הדעת אבל יראה אותה וייחסה לשגעון נפלא כמ"ש החכם שם. אמנם מה שאמרנו הוא ענין נכבד בשאלה ומסכים עליו מה שהיינו בו מהיות כנפי הכרובים על שני הענינים האלה. פורשי כנפים למעלה להורות על הענין האחד. סוככים בכנפיהם על הכפרת להורות על הענין השני והכל נכון. וחתם זה הענין המעולה באומרו. ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים את כל אשר אני מצוה אותך אל בני ישראל. להורות כי משם תצא ההנהנה ע"י האיש השלם הראוי לשמוע דבר מפי הגבורה אשר בהנהגה אשר על זה האופן יתנהג העולם על צד היותר משובח. וכמו שהמלאכים הם האמצעיים בין האל יתעל' ובין הנביא. כן הנביא הוא אמצעי בינם לבין העם כי הוא המגיע להם את כל אשר יצוה לצורך ההנהגה השלמה ההיא: