וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ וְלֹא־יָ֝בִ֗ין אֱלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
עקידת יצחק
*תוכן כונתו, כמו שהוא בהכרח שהחי חיים גופנים ירגיש הדברים המורגשים, כי כשרון ההרגש, הוא הלך מגדר החיות עד שזולת ההרגש אין חיות כמשפט השכלי הנודע לכל, כל חי מרגיש, כן בהכרח שהחכם שהוא חי חיים שכלים ידע ויבין הענינים, אשר ביכלתו ואפשרותו לדעת ולהבין, כי ידיעה זאת היא מגדר חכמת החכם, ואם נשלל ידיעה זאת ממנו יסור ויחדל מהיות עוד חכם, כמו שבהעדר ההרגש יחדל החי להיות חי, ויען כי רעיון היות המות המביא את האדם אל החיים הנצחיים יותר טוב מחייו הגופנים מושג רק מהחכם היודע אמר הכתוב, ממנו," "באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו" ר"ל רק החכם החי גם פה בבחינה אמיתית חיים שכליים יבין רעיון זה, ונמשך מכל זה, כי הי"ת שהוא החכם בלי תכלית בהכרח שתהי' גם ידיעתו בלי תכלית ומתפשטת על כל הדברים זולתו, כי זולת הידיעה הכללית הזאת אין מקום להיותו חכם לבלי תכלית, וע"כ הושוו כל המחקרים בזה שהי"ת יודע הכל, אך באיזה אופן ידענו נשתנה דעותיהם, כי יש שחשבו שהי"ת שהוא בלתי משתנה ידע רק הכללים השומרים את תפקידם ותכונתם לעולם אבל לא ידע את הפרטים המשתנים בכל עת כמאה"כ מהם "ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב. ר"ל כמו שלא נוכל לחשוב שיראה הי"ת בעין גופני הדברים הפרטים כן גם לא יבין למו בידיע' רוחנית בעבור התחלפותם התמידית. ויש שאמרו שהי"ת יודע את עצמו, ובהיותו הסיבה הראשונה לכל מה שזולתו ידע הכל על ידי ידיעת עצמותו והמשל בזה, ידע, כי מעצמותו יסובבו סבות קרובות, ומהם יסובבו סבות אחרות הרחוקות יותר, וכן עד סוף כל הסיבות, ומהסבות האחרונות יסובבו בהכרח האישים הפרטים, ולפ"ז לא ידע האישים, מצד עצמותם האישיית , רק מצד היותם מסובבים בהכרח מסיבותיהם המסובבות כולן ממנו, גם אמרו, כי ידיעת הי"ת לא תתחדש לרגעים כידיעת בני אדם המתחדשת ומתוספת יום יום עד שידעו היום מה שהי' נעלם מהם אתמול, אבל ידיעתו כללית, כי בידיעה אחת יודע בכלל את כל הנעשה בכל הזמנים ובכל המקומות. ומאותם האנשים השוללים ידיעת הפרטים מהי"ת אמר הכ' אשר ימרך למזמה, ר"ל שהם מנסים אותך לתתך עליון ונעלה מידיעת האישים השפלים ומעשיהם רק למען יוכלו לעשות מזמתם הרעה מבלי מורא ענשך. והנה הם מביאים חמשה ראיות לחזק טעותם, האחת, כי רק בני אדם חסרי השלמות ישתלמו ע"י ידיעת האישים הפרטים, משא"כ הי"ת, אשר בעצמותו שלם לבלי תכלית איננו צריך להשתלמות כזאת ע"י הפרטים, והשנית, כי ידיעת הפרטים תעשה רושם רק בשכל האנושי היודע, וצורתם תתחקק בקרבו, עד שהאדם היודע, והדבר הידוע ממנו יתאחדו ד"מ, ויהיו לעצם אחד, והמשל בזה, נער ועלם, אשר לא ראה מעולם פיל או קוף, לא יוכל לצייר בשכלו צורתם הגופנית, ואם לא ראה מעולם איש עושה עולתה לרעהו, לא יהי' לו עוד מושג שכליי מעשות עול איש לרעהו, ורק בראותו כל אלה יתחקה הציור הגופני או השכלי הזה בשכלו עד שיהי' עתה רב המושגים מאשר הי' בתחיל', אפס הי"ת, אשר חכמתו וידיעתו לבני תכלית מאז ומקדם לא יצטרך להוספת מושגיו לידיעת הפרטים, ואף כי לא יתכן לאמר עליו שיתעצם ויתאחד עם הפרטים האלה, ועל שתי אלה אמר איוב, אשר בימי עניו ומרודו דרך בעקבות החושבים האלה המכחישים בידיעת הי"ת את הפרטים "אם כראות אנוש תראה," ר"ל היש לך חסרון להשתלם, או הצורך להוסיף מושגיך, כמו שיש לאנוש עד שתראה גם אתה כמוהו ? והשלישית, אחרי כי ידיעת האישים הפרטים תהיה ותושג רק באמצעית חושי אדם הגשמיים, איך ידעם הי"ת הנעלה מאיברי ופעולות הגוף, וזש"א איוב "העיני בשר לך," והרביעית, אחרי כי האישים הפרטים ומקריהם מתחלפי' תמיד ונופלים תחת הזמן, איך ידעם הי"ת הנשגב מכל זמן כי הוא הי' ויהיה מהעולם ועד העולם ? ועליה רומז איוב באמרו שם הכימי אנוש ימיך, אם שנותיך כימי גבר, והחמישית הנראית להם כמופת חותך הוא מה שנרא' לנו לפי קוצר ידיעתנו מרוע הסדר וההנהגה עלי תבל אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ובהפך יש רשעים, שהם רגעי ארץ, ושלוי עולם השגו חיל, אשר מזה ישפוט כל נמהר לב, כנסתרי דרך בני אדם מעיני הי"ת, כי לולא שם עבים סתר לו לא הביט און ועמל כזה עלי ארץ מבלי שנותו (ע' רמב"ם מורה נבוכים ח"ג פ' ט"ו שדחה כל הראיות האלו), ועל טענם חמישית זו רמז איוב באמרו שם הטוב לך כי תעשוק, כי תמאס יגיע כפיך, אח"כ אמר הרב ז"ל תחלה דרך כלל, כי כל מה שאמרו בארבע' טענותיהם הראשונות הוא אמת רק בידיעת האדם אפס בידיעת הי"ת הנעלמת מאתנו בבחינת מהותה איך נעיז לחקור עליה ולהתוות לה גבול ותאר, הלא גם הטבע הפנימית מיתוש או צמח קטן לא נוכל לדעת אל נכון, ואיך נדע אופן ואיכות ידיעת הי"ת, וע"כ די לנו אנחנו עדת מאמינים להאמין רק כי יש דעה בעליון גם בבחינת הפרטים מבלי הוסיף לחקור עוד על מהותה ואיכותה הנעלמות מאתנו קצרי ראות. - והוסיף לאמור כי השופט מידיעת אנוש הקצרה והחסר' על ידיעת הי"ת אשר היא לבלי תכלית נדמה למי שידמה ראית איש חלוש עינים רק על ידי זכוכית, לראית איש שלם בחוש הראות בעיניו לבד, או הליכת פסח על משענתו להליכת איש בריא ברגליו, גם אמר, כי אף שידיעת הדברים האפשרים והאישים הפרטים לא תוכל להוסיף שלימות הי"ת השלם בעצמותו לבלי תכלית, בכל זאת העדר ומניעת הידיע' הזאת הלא לחסרון יחשב בחיק הבורא יתברך, כמו שגם בבחינת האדם יש דברים אשר ידיעתם לא תוסיף לו מעלה, ובכל זאת מניעות ידיעתם תחשב לו לסכלות, ואם כן הדבר אצל האדם חסר השלימות, אף כי אצלו יתברך השלם לבלי תכלית, וע"כ נמצא בתנ"ך, כי תיאר הכתוב ידיעת ה' בכמו אלה הרבה פעמים רק בשלילת העדר הידיע', אשר יהי' חלילה חסרון בחיקו ית', כמו "היפלא מה' דבר" וכן "לא יפלא ממך כל דבר" ודומיהם. כל חכמי לב מעולם כלם אמרו. שהידיע' בחכם מחוייבת ההרגש בחי: כי כמו שהחי ההיולאני מהכרח החיות הוא שירגיש הדברים המורגשים ואם אינו מרגיש אינו חי כן החכם החי החיים השכליים חוייב שידע וישיג הענינים הידועים ואם יחסר מזה אינו חכם: ולשתוף זה הנה כשרצה החכם שלמה לדבר דבר שאינו מושג כ"א בחכמ' כמו שהוא הענין באמות שהמות טוב לאדם מהחיים מצד היותו סוף דרכו להגיע אל תכלית שלמותו אמר והחי יתן אל לבו (קהלת ו') כלומר החכם יודע בסגולתו המיוחדת כמו שירגיש החי בחיותו. והנה מפני היות הראשון הוא יתברך החי בהחלט והחכם על כל והמשלים כל אשר בו רוח חכמה הנה הי' מהמבואר תכלית הביאור שהוא יודע. אמנם מה יודע ובאיזה צד מדע. היו ביניהם דעות. יש מהם שיאמר שאם נניח שהוא יתברך ידע כל הדברים כמו שזה החי מרגיש כל הדברים הפרטיים המתחלפים אשר ישיג בחושיו הנה זה ישוב לחסרון בו יתברך לפי שאלו המושגים המתחלפים ישתנו ויתרבו בהם הידיעות וכל זה הוא מסולק מן הראשון יתברך האחד בתכלית הפשיטות שהוא וידיעתו דבר אחד ולזה שמו כי הידיע' המחוייבת מציאותה אליו היא ידיעתו את עצמו לבד כי זה מה שלא יפיל שום שנוי ושום רבוי שידיעתו בעצמותו אינה נוספת על עצמותו והיודע והידוע הוא דבר אחד בעצמו אמנם שום דבר זולתו לא תתכן לו ידיעתו כי כבר יתרבו הידיעות אצלו כמו שיתרבו המוחשים אצל החוש. ועל אלה אמר המשורר ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב (תהלים צ"ד). ירצה כמו שאי אפשר לו שירא' באלו החושים ההיולאניים אשר בהם יתרבו ויתחלפו הידיעות כן לא יבין בהם לסבה ההיא עצמה. ומהם שאמרו שאי אפשר ולא יתכן שאלו הנמצאות המופלאות מהשכלים הנבדלים וגרמי השמים וכל צבאם ואלו היסודות וכל הנברא מהם יעלם ממנו ית' ושלא ידע מהם דבר ואמרו שהוא יתב' יודע מיני הנמצאות כלם וסוגיהם ולא בנמצאים ההכרחיים והנצחיים לבד אלא שג"כ הוא יודע כל הדברים האפשריים המתחדשים בכל מיני החלוף והסדור שאפשר אבל שידע זה כלו מצד יודעו את עצמו. וזה כי אחר שכל הדברים האפשריים אצלנו הם מחוייבים מצד סבותיהם וכל הסבות כולם יכלו אל הסבה הראשונה שהוא עצמו הנה בידיעת עצמותו יודע הכל בידיעה כוללת אחת נצחיית בלתי מתרבה ובלתי מתחלפת לא מצד רבוי הנמצאים והשתנותם ולא מצד חדושי מקריהן בזמן לפי שהוא לא ידע זה האיש ולא זה המקר' כי אלה הדברים האישיים הם מפועל החוש לא מפועל ההשכל' אבל הוא יודע כי להכרח הסבות יחוייבו להיות כל אלו הענינים הרבים המתחדשים ואי אפשר שיתהוה דבר מהנמצאים ע"י הטבע ברוב או על המעט שהוא לא ידע שחויב להיותו כן. לא שידע אותו הדבר עצמו מצד אישיותו הפרטי כי הוא מה שישתנה ויתחלף אבל מצד כללותו כי בהמצא כך וכך מהסבות ימצא כך וכך מן המסובבים. וכן יאמרו כי בהתחדש דבר בזמן מהזמנים לא תתחדש לו מדע כלל כי אמרו שהדבר המתחדש הנה הוא ידוע אליו בג' זמניו רצוני העתיד וההווה והעבר בידיע' אחת מקפת כל הזמנים בענין אחד וזה שהוא ידוע אצלו דרך משל שכל מה שיהי' השמש קודם חק המרחב הנה הוא עתיד שילק' וזמן העתידות הוא בכל עת כפי הדקים או הרגעים שהוא רחוק משם וכשהוא בחק המרחב עצמו שאז הוא זמן הלקות וכשיעבור ממנו שאז כבר עבר הלקות. וזאת הידיע' היא אצלו תמיד ידועה ונגלית בידיע' אחת כוללת כל מצבי הגלגל בלתי משתנה כלל. והנה בהיות השמש על כל א' ואלו המצבים הנה הגיע אל מה שנמצא בידיעתו בכל אחד מהם וכן בכל הענינים המתחדשים עד שעם זה יהי' הזמן וקורותיו נחשבים אל ידיעתו יתב' הנצחית לא ידיעתו אל הזמן. והקש על זה בכל הענינים הנראים אפשרים אצלנו הנה כלם היו כפי מה שהי' ידוע אצל חיוב כל אחת מהנה מצד סבותיהן בכלל בידיע' אחת נצחית וכוללת לא שהוא יודע אלו הדברים האישיים ההוויים והנפסדים מצד עצמם כלל:
גן נעול
ולכן אין בדברי הנביאים והחכמים זכר ורמז מכל זה. אבל צוו על הדעת הנטוע בנפש כי ידעו שהיא תוכל ללמד את האדם כל הדברים שבקשו הפילוסופים לבררם במופתים, ועוד דברים לאלפים עניני דעת המסתעפים מן השרשים הראשונים. וכלל כולם תארו "יראת ה'" כמבואר למעלה, ואמרו שהיא ראשית חכמה ויסודה. וזה אמת וכמו שיתבאר. והוכיחו [את] האנשים הפושעים המתקוממים נגד השקול המדעי, ותארום בתאר "משחיתים ובוערים ומנאצים את ה'". כי אין נאצה יותר גדולה מן המכחיש את הידוע. כי הדעת הנפשי דומה לדעת החושים. וכמו שהמכחיש מה שמושג לחוש, הוא רשע ומנאץ, כן המכחיש מה שיכריח עליו הדעת גם הוא מנאץ ומחרף ושונא אמת. ועל זה אמר המשורר האלהי על הפושעים שאמרו (תהלים צד, ז) "לא יראה יה", שהוא נגד שקול הדעת (צז, ח) "בינו בוערים בעם". קראם "בוערים" בעבור הכחישם דרך המדע. וכמו שאמר (צז, ט) "הנוטע אזן הלא ישמע! אם יוצר עין הלא יביט". וכמו שיתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. וכן אמר הנביא (ישעיה א, ד) "בנים משחיתים עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל". הנה קרא אותם "משחיתים" בעבור ששנאו דעת המושכלות הראשונות. ולכן אמר "נאצו את קדוש ישראל". וראיה שלפני זה אמר (א, ג) "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע". הנה דבר על כח הדעת והמושכלות הראשונות שהן בטבע נשמת האדם, וכל אדם יודה עליהן. והודיעו הנביאים שהאנשים המשחיתים האלו, נכונו לשפטים גדולים.5נכונו ללצים שפטים (משלי יט, כט) (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים". והן המינים והאפיקורסים. וביום משפט יִשָׁפְטוּ באף ובחמה גדולה למעלה מן הטבע, כמו שבארנו ענינים נפלאים על זה בספר "רוח חן".6חכמת שלמה, פרשה יט פסקא ד (עמ' 343) וכמה פרשיות בתורה ובנביאים מעידים על זה, ויתבארו רבים בספרים אלו בעז"ה. ומכל זה תלמד שהדעות האמתיות באלהיות, מקורם מכח הדעת הנטוע בנפש, כולם בדרך אחד ילכו בהכרח המדע, וישתוו בהן כל בני אדם. אין בהם גם אחד יוכל להכחיש המושכל הראשון בטענה של שכל, כי אין דרכים הפוכים לדרכי המדע. נמשך מזה שאינן נכנסים תחת גדר החכמה. ואם [כי] הן יסודות החכמה בלמוד ובעשייה כמו שיתבאר. ולא על החסיד והצדיק רבינו משה ז"ל7רמב"ם תלונתי. כי הוא היה משלומי אמוני ישראל איש חכם ונבון. ולא קבץ דברי פלוסופי יון בספרו, רק להוכיח ולנצח בהן אנשי משחית וכת המינים והאפיקורסים הכופרים בכל. אבל לא למקבלי התורה ולבעלי הלב הטוב אוהבי אמת. כי הם יקוצו בכל מה שחדשו חכמי הגוים בעניניהם האלו. ולא הביא הרב ז"ל מופתי השכל, רק על איזו דעות אלהיות. וכל (הדרכים) [הדברים] אחרים דבר עליהן בדרכי הדעת ואמונת הלב. כדרך שעשו נביאינו וחכמינו ז"ל. ואולם כתבתי זה להסיר מנער חסר-לב המחשבה הרעועה, שיחשוב שדברי הפלוסופים הן הכרחיים לקיום האמונות והדעות בנפש בני האדם. כי לענינים הללו אין האדם צריך לדבר שהוא חוצה לו, אבל ימצא העזר השלם מדעתו. וכל בני אדם שוין בזה לדעת היסודות והשרשים והמחקרים, שכל האמונות והדעות האמתיות מסתעפות מהן ע"י הבינה הנטועה בנפש.
גן נעול
"הוי המעמיקים מיי' לסתיר עצה, והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואֵנו ומי יודענו?" (ישעיה כט, טו). פירוש. הוי על הרשעים המעמיקים לפי מחשבתם מה' וזה על דרך משל כאדם הרוצה להסתיר דבר מאדם זולתו, הוא מעמיק במקום עמוק אין רואה. וכן הם יאמינו להעמיק מן השם, להסתיר עצה שנועצו והסכימו לעשות רעה, להסתירה בעומקי הנפש אין רואה, כדרך "מים עמוקים עצה בלב איש" (משלי כ, ה) ויתבאר בעז"ה. והם חושבים שאם יסתירו עצה במעמקי הלב לא יֵדָעֶנָה השם ב"ה. והנה הם נוהגים בענין זה כמו מנהג האדם לאדם שבהסכימו עליו דבר, מסתיר עצתו שלא יִוָדַע לו ויפירנה בתחבולותיו, כמו שבארנו למעלה (חדר ה חלון ב). וכן כשעושים המעשה על פי הסכמתם ועצתם יעשוה במחשך אין רואה לבעבור לא תופר מעשיהם. ועל זה אמר "והיה במחשך מעשיהם". כלומר המעשים הרעים שעושים על פי העצה שהסתירו יעשום במחשך. "ויאמרו מי רואֵנו ומי יודענו?". ואין הֶשְׁחֵת הדעת גדול מזה, כמו שאמר "הפככם אם כחמר היוצר יחשב? כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני, וְיֵצֶר אמר ליוצרו לא הבין" (ישעיה כט, טז) שיתבאר בעז"ה בבית זה. ונכתב "עצה" סתם להורות על עצה טובה1מועילה להשגת המבוקש. "והיה במחשך מעשיהם" כי ידם רב להם לעשות הָרֶשַׁע כעצתם. ולמד מענינו שאיננה עצה ישרה בעיני ה', כי מדבר מעצת רשעים האומרים "לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב" (תהלים צד, ז).