תהילים צו:יב מחשבת ישראל: עקידת יצחק

^*תוכן דעתו בקוצר הוא, כי הכרת טובת זולתו והשבת גמולו לו, היא מדה יקרה באדם, אף כי שהמטיב לנו הטיב לנו רק בתורת חסד ונדבה מבלי אשר יחפוץ בתודה והשבת גמול או שיצטרך לה תחת כי מדת כפית הטובה המקובלת, היא מדה רעה ופחות' מאוד, ונמשך מזה כי גם בבחינת הי"ת אשר הוא הטוב האמיתי המטיב לנו יותר מכל זולתו, ראוי לנו להחזיק במדת הכרת הטוב היקר' הזאת, להודות לו על חסדו אשר גמל עלינו ולהשיב לו כביכול גמול, ואף כי קטן ופחות הוא בערכו ית', כי אם גם כל אילי נביות נקריב לפניו לתודה, לא נוכל להשיב תודה אף על אחד מני אלף טובותיו, אשר הפליא לעשות עמנו מנעורינו עד יום עמדנו על דעתנו, בכל זאת אחרי כי תכלית השבת הגמול הוא רק להראות מצדנו, כי נכיר טובת בוראנו ית' ולא נכחיש חסדו אשר גבר עלינו, לאמר ידינו רמה, ובכחנו עשינו חיל, ולא ה' פעל כל זאת הלא די לנו אם נראה הכרת טובתו עלינו הזאת, רק בדבר קטן ופחות הערך מאוד, והאיש אשר יחדל מעשות זאת וישכח טובת בוראו עליו, הוא איש נבל נבלה עמו ואינו ראוי עוד שיטיב לו הי"ת כמו שאמרו חו"ל "אין גשמים יורדים (להצמיח מוצא דשא ואוכל למכביר) אלא בשביל בעלי אמנה "המכירים טובת זולתם ואף כי טובת הי"ת כמאה"כ "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף", כי שם "אמת" יורה פה על הכרת טובת זולתו, כמו שיורה שם "צדק" על החסד והטוב אשר ישפיע ה' לנו, גם רז"ל אמרו כי אחד מג' העמודים אשר העולם נכין ועומד עליהם הוא גמילות חסדים, שהיא מדת הכרת הטובה, והנה הטוב והחסד הרב אשר נקבל מהי"ת נחלק בכלל לשלש סוגים, "החיים", כי רק בדבר פיו אנו חיים כל ימי היותנו עלי ארץ כמאה"כ "נותן נשמה לעם עליה" וכו', "המדע והחכמה" כי רק הוא מאיר עיני שכלנו להבין ולהשכיל כל אשר נעשה עלי ארץ, "ולהתבונן בעיונים אלקיים ורוחנים, כמאה"כ כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת תבונה" והפרנס' ר"ל המזון אשר נאכל להחיות נפשנו, והטרף אשר נביא ללחם ביתנו, כמאה"כ "עיני כל אליך ישברו" וכו', ועל שלש אלה נודה בפינו בכל יום כאשר נקיצ' משנתנו, באמרנו "אלהי נשמה" וכו' הנותן לשכוי בינה "על מתנת החיים והחכמ', ושאר הברכות הכוללות תודתנו על כל שאר מחסורי גויתנו, וע"כ צונו הי'ת בתורתו ג"כ להשיב על שלש אלה מתנות אלקים גמול משולש להי"ת כביכול, ואף כי קטנים ופחותי ערך הם מאוד בכל זאת הם סימנים ואותות המורים כי אנו מכירים שלש אלה מיני טובותיו אלה, צונו לתת כל איש מחצית השקל לתרומת ה' כופר נפשנו, כעין גמול על מתנת חיינו ורוח נפשנו, ולבנות מקדש אשר עיקר תכליתו להשים בו הארון מקום משכן התורה, המלמדת אותנו החכמ' האמיתית כעין גמול על אשר יאיר הי"ת עימנו בתורתו, ולהקריב בכל יום כבש אחד בבקר, וכבש אחד בערב לחם אשה לה', כעין השבת גמול על מתנת הפרנס' והמזון, וע"ז מורה המדרש שהחל בו הרב ז"ל, על ג' דברים נתקשה משה" וכו' כי הוא חשב בתחיל' שמלבד שאין צורך להי"ת לכל אלה, הלא גם אין ביכולת בני אדם קצרי יד להשיב גמול הראוי לו ית' לפי גודל מעלתו וערכו לבלי תכלית, וע"כ השיב לו הי"ת, כי השבת גמול משולש זה הוא רק לתועלתנו להראות בזה אותות וסימני הכרתנו הטובה המשולשת אשר נקבל ממנו ית' וע"כ די לנו בעשותנו כל זאת, רק ע"י דברים קטנים ופחותי ערך מאוד, במחצית השקל, במ"ח קרשים, ובשני כבשים בכל יום. אם הכרת החסד המקובל תעדר והשבת הגמול הראוי לו תבטל. על מה ועל מה העולם עומד: וזה כי מהידוע שהעולם בכללו חסד ואמת בראו יוצרו יתעל' בתתו מציאות שלם לכל נמצא בתורת רצון ונדבה לפי מה שגזרה חכמתו. והנה הוא מבואר כי אף על פי שלא עשה כן לקבל ממנו פרס כשכיר יקום פעלו לצורך מחייתו ופרנסתו כי מציאותו יתעלה מספיק בעצמו ואין לו שום צורך לזולתו הנה מכל מקום טבע הענין יחייב שיקבל מכל ברואיו כלם חלף מעשהו השכר הראוי שינתן לו מהם והיא הכרת החסד בהלול והודאה איש לפי מהללו. וזה המין מהשכר לא מנע עצמו מקבלתו אדרבא בקשו מהם מן הדין לפי שהגורע חקו בזה תהיה מציאותו לבטלה וכאלו אינו וזה יראה ממה שבא מבקשת זה השכר בדברי רוח הקדש לכל מדרגת הנמצאים הלא בכתות העליונים הקרובים אליו הנצבים לפניו אמר מבואר הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו השחחוו לה' בהדרת קדש (תהלים כ"ט). כלומר אני אמרתי אלהים אתם ושמתי אתכם ראשונה במלכות הבו שכרי בכבוד ועוז והשתחואה ובספור המעשים הנוראים אשר אליהם ימשך המזמור באומרו קול ה' על המים וגו'. וכל הקולות ההם הנפלאים המספרים כבוד שמו כמו שיתבארו כלם על סדר הנמצאים העליונים בתחלת זה הספר שער ל"ו. ועל זה הענין עצמו תקנו חז"ל (בתפלת יוצר לשבת) שבח יתנו לו כל צבא מרום שרפים ואופני' וכו'. נתינה ממש כאלו הוא מקבל מהם בזה גמול מה שהקדים להם. ובזה הלשון נאמר על השפלים הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד שמו שאו מנחה ובאו לפניו וגו' (ד"ה א' ט"ז) וכבר תקנו בתפלה בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל. הנה שיחדו לכל כת וכת השכר הראוי להעלות לפניו יתעלה כפי מה שקבלו ממנו מהטוב והשלמות. וקרוב הוא לישבו כל אחד לפי ענינו ולזווגם יחד זווג שלם כזווג יצחק ורבקה הנאמרים על סדרם. ולא עוד אלא מהנמצאים אשר אין נשמת רוח חיים באפם וכמו שכתוב (ד"ה שם) אז ירננו עצי היער. וגומר. והנה המשורר כלל כל השבחים האלו וסדרם על הסדר במזמור הללו את י"י מן השמים הללוהו במרומים וגו' הללוהו שמש וירח הללו כל ככבי אור וגומר הללו את י"י מן הארץ וגומר ועד סוף המזמור (תהלים קמ"ח) אשר מכל זה יתבאר שעל חיוב מתן שכרן הם עומדים לפניו יתעל' כי הוא תכליתם וסוף שלמותם ואם יתבטלו ממנו יהיו בטלין מאליהן. ^*וכבר קבע וכו', ר"ל שכמו שתיקון העולם השפל והנהגת בני האדם יחד נוסדים רק על הנתינה והקבלה בין איש לרעהו, ועל עשיית הטובה לזולתו, וקבלת' ממנו, כמאמר התנא פ"ה מאבות "שלי שלך ושלך שלי עם הארץ" (עיין ביאורי למעל' דף קמ"ב ע"ב) כן גם סיבה הוית כל הדברום הארציים והרכבתם רק ע"י התמזג היסודות יחד ונתינת איכיותיהן זה לזה וקבלתם אותן זה מזה דורך גם השכלים הנבדלים יקבלו שפע עיונם והשגתם זה מזה, וישפיעו אותם זה לזה באופן שתמיד יהיו העליונים במדרג' סבת השגת התחתונים מהם, כאשר יסדו חז"ל גם בתפילה "ומקבלים עול מלכות שמים זה מזה" וכו'" ונותנים רשות זה לזה" באופן שכל העולם כולו, העליון שהוא משכן השכלים הנבדלים, והתיכון שהוא עולם הגלגלים והיסודות, והתחתון שהוא מושב בני אדם יחד, נוסד רק על קבלת הטובה ונתינתה בין האישים כולם הרוחנים והגופנים יחד: וכבר קבע המדה הזאת עצמה בכל העולמות וזה שהם יתקיימו על מדת הנתינה אלו לאלו והקבלה אלו מאלו כי הנה הנבדלים הם משפיעים ממה שחננם יוצרם על אשר תחתם במדרגה והנה המשפיעי' יקבלו מהם השבח והגדולה המגעת להם בפעולה ההיא וכמו שתקנו חז"ל עליהם וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנין רשות זה לזה להקדיש ליוצרם וכו' לפי שבסוף כל השבחים וההלולים חוזרים אל סבתם הראשונה יתברך שמו וכן הגלגלים כן דרכן שהעליונים מניעין לתחתונים והתחתונים גם הן משלימין פעולותיהם. אמנם הדבר הזה הוא מבואר בזה העולם השפל. כי הנה היסודות כל פעולותיהם כהויותיהם הוא על דרך הנתינה והלקיחה שהן נותנים זה לזה מאיכיותיהן ומקבלים ג"כ מהם. ועל זה הדרך נעשו המזגים בכל ההויות ואם תתבטל זאת המדה מן העירוב עד שיתן זה לזה ולא יקבל ממנו יתהפך הכל אל איכות אחד ויתבטל. והנה הכרחיות זה בין כתות האנשים הוא מפורסם מאד לפי שאין שום מציאות למחיתם רק על דרך המשא ומתן בתת קצתם לקצתם וקבל קצתם מקצתם כמו שנתבאר בה' מספר המדות. והנה הוא מבואר שאם אי אפשר לחיות על מדת שלי שלי ושלך שלך שהוא מדת סדום (אבות פ"ה) המחרבת עיר ובנותיה להבטל העירוב ההכרחי מביניהם שיותר קשה ויותר נמנע היא לחיו' על שלי שלי ושלך שלי שהיא מדת הרשע המחרבת העולם והוא הלוקח משל זולתו באי זה צד מהצדדים מבלי שישלם לו שיוייו כפי חומר הדבר וכפי טבע אשר לוקח ממנו יהיה מחירו בדמים או בשוה להם כפי מה שהוא. ולזה אמר שהמדה היותר פחותה והיותר מזקת שבאנשים היא היותו כפוי טובה לבלתי החזיק חיוב והשבת גמול למי שעשה עמו חסד להקדים לתת לו הצריך אליו כי הנה בזה הוא מבטל המדה שעליה נברא העולם. כי כאשר ישיב המקבל גמול מהטוב שקבל הנה הוא נותן כח ביד הנותן לתת והוסיף לו עוד שפע שבע רצון ורב טוב. אמנם מהמנע למהשיב הגמול הוא מתיש את כחו ולא יוסיף תת אליו ויפסד. וזחו שאמרו בתעניות (ח'.) א"ר אמי אין גשמים יורדין לעולם אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר (תהלים פ"ו) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף יאמר שאין השפע מתמיד מפאת מעלה אלא בשביל בעלי אמנה המחזיקים טובות על מה שקבלו מהטובות ואינם נועלים דלתיהם מהשיב הגמול הראוי הם. והוא שנתבאר יפה מהכתוב האומר אמת מארץ תצמח. כי מתורת הדין והאמת והוא להשיב האדם הגמול שהוא חייב לו ואחר כך צדק משמים נשקף כבתחלה. אמנם האשר יעיז אדם פניו לבלתי השיב חובו אשר אשם לו הנה באמת בעונו נעצרים הגשמים כומ"ש (תעני' ז'.) בעון עזות פנים הגשמים נעצרין שנאמר (ירמיה ג') וימנעו רביבים וגו' מכצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם (איכה רבת' פ"א) וגו'. והכל הולך לפי מה שאמרו כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח י"י וגו' וכל זמן שאינם עושין רצונו מתישין כח בגבורה של מעלה שנאמר (דברים ל"ב) צור ילדך תשי וגו'. וכל זה הוא מבואר כי על כן אמרנו כי בהבטל זאת המדה כאלו יחריב העולם: וכמו שאז"ל(אבות פ"א) שהאחד משלשה עמודים שהעולם עומד עליהם הוא גמילות חסדים. והנה אנחנו מקבלים מאתו יתברך הרבה צדקות וחסדים עצמו מספר. אמנם כלם נכללים בשלשה סוגים אשר הם הכרחיים למציאותנו והם החיות והמדע והפרנסה וכלם מבוארים מהכתובים (ישעי' מ"ב) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה כי הוא ית' הזורק נשמות לפגרים באשר הם חיים על פני האדמה. וגם נאמר (משלי ב') כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה והוא השפעת דעתו ושכלו באשר הוא מדבר בהשכל. וגם נאמר (תהלים קמ"ה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח את ידיך וגו'. כי הוא המכין מזונו וצרכיו אשר אי אפשר לעמוד זולתם. ועל הכל אנו חייבין להשיב הגמול הראוי להגיע מיד יצורנו אל מעלתו יתעלה. אשר לפי כן סדרום חכמינו ז"ל בסדר שבחינו ובברכותינו בבקר אמרו אלהי נשמה שנתת בי וכו' וחתמו ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים והרי הוא הענין הראשון. ועל השני סמכו בא"י הנותן לשכוי בינה להבחין וכו'. וכמ"ש מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. ועל הצרכים סדרו כל יתר הברכות כי רבים הם פוקח עורים זוקף כפופים מלביש ערומים וכו'. עד אשר לא חסר מצרכים כלום: ועל חיוב השיב גמול ההודאה והשבח על שלשתן יסד המשורר מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו (תהלים ק'). כי באומרו הוא עשנו כיון אל הענין הראשון כי הוא יתברך אשר עשה לנו את הנפש הזאת ולו אנחנו עמו כי לא נקרא שמו עלינו רק בהיותנו מלומדים מאתו דעה ובינה והשכל. וכמו שאמר (דברים ד') רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וסמיך ליה ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וגומר. וצאן מרעיתו כמשמעו ממש. והכתיב שאומר ולא אנחנו יאמר בתמיהה. והנה על ההודאה מהענין הראשון אמר בואו שעריו בתודה. ועל ההלול מצד הפרנסה אמר חצרותיו בתהלה. אמנם ההלול המיוחד מצד החכמה והמדע אמר הודו לו ברכו שמו כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו. שלשה אלה הם אשר זכרם חז"ל במדרש אשר זכרנו ראשונה. אם בזכרון ההטבות הראשיות האלה שהוא מטיב אותנו בהם תמיד. ואם בגמול אשר ראתה חכמתו לקבל מאתנו עליהם כפי כחנו כי השקיף אלינו בתורת חן וחסד ונהי בעיניו כאיש אחד שהיה חולה ומסוכן וגוסס למות ואין בו שום תקוה בפי כל רופא וחכם ונזדמן לו איש חכם וחסיד ומעולה ומלט הוא את האיש בחכמתו. ואחר שהחיהו והבריאהו ראה אותו שהיה נעור ורק מחכמה ומוסר וילמדהו דעת ודרך תבונות הודיעהו. ולא עוד אלא שראהו מטופל ואין לו והכין לו פרנסתו וקבל כל מחסורו עליו. והנה האיש ההוא אמר אליו אדוני איש האלהים במה אקדם פניך או במה אשיב גמולך כי קצרה ידי די השיב. ויאמר לו האיש האלהי איני מבקש ממך לגמול ג' ענינים אלה רק דבר שתוכל לעשות אותו כפי כחך. וזה כי על מה שהחייתי את נפשך תתן דינר לעני בכל שנה ושנה כופר נפשך. ועל מה שלמדתיך חכמה ובינה עשה לי בביתך דירה קטנה בכסא כבוד ומנורה שם תכנס בכל יום ותשתחוה לפני כמשפט למלמדים הטובים. ולפי שהכינותי פרנסתך שבכל סעודותיך תפרוס לי כזית מבציעת הפת כאחד מאוכלי שלחנך וכזית מהבשר וכדי טעימה מכוס של ברכה. וזה בשתזכור שאנכי אנכי הוא המשלים סעודותיך. וכך הוא הענין בעינו כי הנה הוא יתעלה תחת אשר שם נפשנו בחיים צוה לתת מחצית השקל בכל שנה לכופר נפשנו לא לפי הראוי לו כפי כחו במעשה ההוא כי זה לא יערכהו שום מחיר כמו שאמר משה וכי יכול אדם לתת כופר נפשו. אלא כפי כחנו כלומר כופר מה שיספיק להביאנו לידי הכרה זו לפי טבענו עד שיהיה שגור בפינו כי הוא יתעלה בורא הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה וגומר. וכן תחת אשר למדנו תורה ונתן לנו תורתו התמימה צוה שנעשה לפניו מקדש אשר כל עקרו שתהיה התורה נתונה בארון בקדש הקדשים כדי שיהא שם מקום מוכן להשתחות שמה לפני האדון המלמד והמישיר בדרך חכמה. וכמה שכתב (שמות כ"ט) ונודעתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. וגם זה לא כפי כחו אלא כפי כחנו כמו שאמרנו ולזה יספיק המדה הקטנה במשכן ההוא. וכן בענין הפרנסה ושאר הצרכים צוה שבכל סעודת ערב ובקר כבש אחד מכל ישראל שלא יגיע לכל אחד מהם אחד מששים מכזית בשר. וגם הפרוסה קטנה מברכת המוציא והיא עשירית האיפה סלת למנחה ורביעית ההין יין (שם) לטעימת כוס של ברכה וכל זה גם כן לא לפי הגמול והשכר הראוי לפי כחו כמעשהו אלא לפי הראוי לנו לפי צרכנו לבא לידי הכרתנו. והנה הוא ענין נכבד וטעם נכון מאד ומועיל להתמדת הטובות עלינו כמו שנתבאר. האמנה כי יש לבא על אלו הענינים בדרך עיון להגיע יותר אל הכונ' הרצויה להם באומרם באלו המעשים שהם כפי כחנו. וזה יהי' בתת לב עוד על החלקים אשר מהם נעשו הקרבנות התמידים אשר באו בחלק הראשון אשר אנו בביאורו מוסף על מה שאמרנוהו עליהם וגם בעורר קצת ספיקות על ענין זה הכופר המושם לנפשותינו מידי שנה בשנה. והוא החלק השני הסמוך אליו: