תהילים קא:ו מחשבת ישראל: גן נעול וחובות הלבבות

עֵינַ֤י ׀ בְּנֶֽאֶמְנֵי־אֶרֶץ֮ לָשֶׁ֪בֶת עִמָּ֫דִ֥י הֹ֭לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ תָּמִ֑ים ה֝֗וּא יְשָׁרְתֵֽנִי׃

גן נעול

(משלי ג, ב) "כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך". פירוש, אל תחשוב שיש בתורותיו ובמצותיו דבר המקצר ימים והגורם חיי צער, וביותר בעבור מלחמת יצר-הלב הקשה שאתה צריך להתגבר עליו; ותאמר שעל ידי כן יאבדו שנותיך וירגז לבבך כל הימים אשר אתה חי. כי נהפוך הוא. התורות והמצווֹת יוסיפו לך ארך ימים ושנות חיים. כמו שכתוב בתורה (דברים לב, מז) "כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים". וארך ימים הוא בעולם הזה גם לעולם הבא. וכמו שאמרו (שם ח, טז) "ולמען יאריכון ימיך". (קידושין לט, ב) "לעולם שכולו ארוך". "ושנות חיים" הם שנים של חיים טובים וקורת רוח ושמחה (יומא עא, א). ומליצת "אורך" נופל על ימים לא על שנים. כי "ימים" בלשון עברי על הזמנים. כמו (ויקרא כה, נ) "כימי שכיר". (דברים יא, כא) "כימי השמים על הארץ". ויש זמן ארוך, ויש זמן קצר. והבטיח שיחיינו השם ב"ה זמנים ארוכים. ולא יפול מליצה זו על "שנים". כי מלת "שנה" על שוב השמש להקיף הגלגל מנקודה שכלתה בה מַהֲלְכָהּ. וכל השנים שווים שס"ה יום ואיזו שעות. ולא יתכן לומר אורך וקוצר על השנים. אבל הבטיחוֹ שתהיינה כל שנותיו שנות חיים, כי תקופת השמש המחברת השנה, מולידה בתקופותיה תחלואים לַגְוִיוֹת, קור וחום, קיץ וחורף, ושנוי עתים. כידוע לבעלי חכמת הטבע (עיין ספורנו על בראשית ח, כב; וכן י, כה). וכענין (תהלים קא, ו) "יומם השמש לא יככה" וגו'. ובהשגחת השם ב"ה על יְרֵאָיו ינצלו מכל אלה, ויחיו בטובה ובשמחה. ומלת "שלום" כולל ההצלחה האחרונה שיגיע האדם אליה. וכמו שאמרו ז"ל (סוף מסכת עוקצין) "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום". ולכן כל הברכות חותמים בשלום כמו (במדבר ו, כו) "וישם לך שלום". ותחת כי אמרת שיהיו חייך חיי צער במלחמה אשר אתה נלחם עם יִצְרְךָ הקשה, הנני מבטיחך שתהיה בשלום. כי אם תלך אחרי שרירות לבבך ותשמע לעצת יצרך, כל היום לבך דוי. כי הכחות המתנשאות בטבעיהן, כל אחד מתנשא על דרך אחר, (תהלים קכ, ז) "והמה למלחמה". גם אם תעשה כתאותיך לא תשקוט נהמת לבך, לפי שאין גבול לכחות נפש האדם בטבעיהן, וכדברי הכלל השמיני. וע"י כן תהיה בעמל פנימי ובצער מתמיד. ואם תירא את ה' ותשמור מצותיו אעפ"י שבראשיתך יכבד עליך להתגבר על יצרך, הנה כשתעשה את שלך, יגמור ה' בעדך ויעזרך ממרומים. וכדברי הכלל הכ"ז, וְיִּשָׁמְעוּ כל הכחות הפנימיות לעצת החכמה ואז יהיה שלום והשקט בנפשך. וזהו מעלת "חכם הלב" השמח בחכמה. ואמר "יוסיפו לך". לפי שגם כל העמים נצטוו על מצות ידועות כפי ארחות החכמה, ואלה הם שבע מצות בני נח, והן נטועות בשקול הדעת וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ח' חלון ו'). ואם ישמרו המצווֹת הללו ביראת ה', הנה שכרם אתם. וכמו שאמרו (סנהדרין, תוספתא, פרק יג) "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא". אבל לא ידמו למי ששומר מצות ה' ותורותיו שנצטוו בהן ישראל, הנפלאים כולם משקול דעת האדם ונשגבים מארחות הטבע הנהוג. והשומרים, משכורתם [היא] למעלה מן הטבע הפלא ופלא. וכמו שבארנו שם. ולכן אמר "יוסיפו לך":
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְאִלּוּ תִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יָצָאתָ יְדֵי חוֹבַת הָאֱמוּנָה וִיקַבְּלֶנָּה מִמְּךָ הַבּוֹרֵא וְאִם לֹא תִּהְיֶה נֶאֱמָן בָּהּ בְּלִבְּךָ וּבִלְשׁוֹנְךָ תִּהְיֶה בְּחֶזְקַת הַקּוֹבְעִים אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָתוֹ וְאָמַר הַכָּתוּב בָּהֶם (דברים לב) כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. וְאָמַר בְּאַנְשֵׁי הָאֱמוּנוֹת הַנּוֹהֲגִים בָּהֶם כְּמִשְׁפָּטָם וּבְדִינֵיהֶם (תהלים קא) עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ וְגוֹ׳.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

(שמואל ב יג, ג) "ויונדב איש חכם מאד". הפסוק הזה זר ונראה כיוצא מן הכלל. כי לפי הפשט היה יועץ בליעל במעשה אמנון ולִמְדוֹ תחבולה רעה איך תבוא תמר אחותו אלו. ואיככה תארו הכתוב בתאר "חכם מאד"? ואני תמה על הרמב"ם ז"ל. מדוע לא נסתייע ממקרא זה שיפול תאר "חכם" על בעל התחבולות במדות ובמעשים מגונים? וראיתי כי קדמונינו ז"ל גם הם תמהו על מליצת הכתוב הזה, ואמרו בסנהדרין (כא, א) "'ויונדב איש חכם מאד'. מאי חכם? אמר רב יהודה חכם להרע". פירוש איך שייך תאר 'חכם' על יונדב שהיה יועץ רע? ותירץ רב יהודה שהכונה חכם להרע. כדרך (ירמיה ד, כב) "חכמים המה להרע", ויתבאר בחלון הסמוך. ומדבריהם אתה למד כי הם ידעו יסודות הלשון, והיה ברור להם שלא יפול לשון "חכמה" ותאר "חכם", רק על הנוהג בחֻקֵי התורה האלהיים, וכמו שבארנו בבית זה. שאם כדברי ר' משה [רמב"ם] ז"ל שנופל לשון "חכמה" ו"חכם" גם על בעל התחבולות במעשים מגונים, מה תמהו [חז"ל] לומר "מאי חכם?". ויפה יתואר כן, בעבור היותו יועץ בעל התחבולות הרעות. אין זה אלא שידעו כי לא יצדק להניח תאר "חכם" על ענין רע. והטיבו לשאול. היתה תשובתם שהיה חכם להרע. אמנם דרך התשובה הזאת נפלאת ממני כמו שיתבאר (בחלון הסמוך). ומלבד זה נפלא בעיני לדעת לאיזו ענין הזכיר דבר זה כלל. ואם לא היה נכתב "ויונדב איש חכם מאד", ג"כ ידענו שהיה יועץ ובעל תחבולה. כי התחבולה שהמציא, תעיד עליו שהיה חכם בעל תחבולות. ומה לִמְדָנוּ הכתוב מן ההודעה הזאת? וכן יקשה בעיני אם זה האיש היה יועץ רע ובעל תחבולות הרעות, איך שָׂמָהוּ דוד המלך בתוך אנשי ביתו ומיועציו הנאמנים? כי כבוא השמועה שמתו כל בני המלך, היה יונדב עם דוד ודבר על לבו דברי תנחומים, והוא עצמו אמר בספר תהלים (תהלים קא, ו) "לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". ואין תרמית יותר גדולה מעצת יונדב, גם אין נלוזה מדרך אמת יותר מזה. ורחוק לומר שלא הבין דוד תכונת יונדב ותחבולותיו הרעים. הלא נאמר עליו (שמואל א טו, יח) "ונבון דבר ואיש תאר ויי' עמו".
שאל רבBookmarkShareCopy