תהילים קב:יד מחשבת ישראל: קול התור, הכוזרי, מורה נבוכים ואם הבנים שמחה

יעודו הכללי של מב״י הוא בשלשה דברים: גלוי רזי התורה, קבוץ גלויות, וביעור רוח הטומאה מן הארץ. קבוץ גלויות הוא בשלשה תפקידים: בנין ירושלים, קבוץ גלויות וקיום מצוות התלויות בארץ. כל אלה נרמזים בפסוקים : ״מי יעלה בהר ה׳״ היינו קבוץ גליות (ר״ת משיח בן יוסף). ״מי יקום במקום קדשו״ קימה זו בנין (ר״ת משיח בן יוסף) וכל לשון קימה היא בטוריא דמב״י בסוד קמה אלמתי. ״ישא ברכה מאת ה׳״ היינו דבר הנושא ברכה, זו נטיעה (ר״ת משיח בן יוסף), ובפסוקים ״שבי אל עריך״ ״בנה ירושלים״ ״כי עת לחננה״, לחננה היינו נטיעה כאמור שם את עפרה יחננו. כל אחד מהם עולה בחושבנא ״עדות ביהוסף״ שנאמר על משיח בן יוסף. וכל שלשת הדברים האלה נאמרים גם בתפקידו של כורש עפ״י הכתוב (ישעי׳ מ״ר) ״מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, האומר לירושלים תושב וכו׳״ ״האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש״ ״האומר לכורש רעי, וכל חפצי ישלים וכו׳״, ולפי ביאור רבנו ״צולה״ בגימטריא סמאל כי בנין אר״י מטרתו לגרש את הס״מ משערי ירושלם. ולכן זהו בתפקידו של כורש ביעודו של משיח בן יוסף מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין כחו של משיח בן יוסף הוא המסייע הנסי בכל מעשי קבוץ גליות הבאים באתערותא דלתתא.

יב) [ז] צפנת פענ״ח. באתחלתא דגאולה בהגיע עת לחננה שהיא ע״י משיחא דאתחלתא מתחילים גלויי הרמזים שבתורה וחז״ל ולהבין ע״י זה את דרכי האתחלתא ועקבות משיחא המרמזים על ״יעודים מועדים ומיועדים״ עפ״י הכתוב ״הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו״ ועפ״י הכתוב ״ישרו בערבה מסלה לאלקינו״. כמבואר להלן פרקים ג־ד. ורבנו נחית משמיא לגלות רמזי התורה בעקבות דמשיחא בסוד צפנת פענ״ח ולהורות לנו על־פיהן את דרך המעשה בעקבות משיחא. (ראה לעיל סעיף ד׳ ולהלן פרק ג׳).

תפלת ״עוד יוסף חי״ (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו׳), תפלת כסא דוד עבדך, בברכת בונה ירושלים, תפלת את צמח דוד לישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה. תפלה לעני כי יעטף (תהילים ק״ב:י״ד) ושם תרחם ציון כי עת לחננה וכו׳ כי רצו עבדיך את אבניה וכו׳ וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳. אהבתי כי ישמע (תהילים קט״ז:ו׳), ושם דלותי ולי יהושיע. מן המיצר (תהילים קי״ח:י״ז) ושם לא אמות כי אחיה וכו׳. לה׳ הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:ג׳) ושם מי יעלה בהר ה׳ וכו׳. שב לימיני (תהילים ק״י:א׳), יענך ה׳ ביום צרה (תהילים כ׳:ב׳). כי באו מים עד נפש (תהילים ס״ט:ב׳) ושם הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ושם, אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. יששום מדבר וציה וכו׳ (ישעיהו ל״ה:י׳) ושם ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה וכו׳. קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ה) ושם כי זרע השלום וכו׳. הר ציון ירכתי צפון (תהילים מ״ח:ג׳). ה׳ בעזך (תהילים כ״א:ה׳) ושם, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. גם עפ״י האריה״ק על מב״י בתפלת: כסא דוד ועפ״י רבנו בתקוז״ח. בשוב ה׳ וכו׳, היינו כחולמים (תהילים קכ״ו:א׳). ה׳ אל באפך תוכיחני (תהילים ו׳:ב׳). הרנינו לאלקים עוזנו (תהלים פ״א), ושם עדות ביהוסף, בצרה קראת ואחלצך. ויהי בשלם סוכו (תהילים ע״ו:ד׳), ושם שבר רשפי קשת וכו׳. בך ה׳ חסיתי (תהילים ל״א:י״ב) ושם מכל צוררי הייתי חרפה. ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳). יאמרו גאולי ה׳ (תהלים ק״ו) ושם ישלח דברו וירפאם. ה׳ אורי וישעי (תהילים כ״ז:ג׳) ושם, אם תחנה עלי מחנה וכו׳ לראות בטוב ה׳ וכו׳.