יָֽסַד־אֶ֭רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו
את הדומם אנו רואים ש"יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד" (תהלים קד, ה) ו"הארץ לעולם עומדת" (קהלת א, ד). ואם ניוטון למשל הראה על כח המושך השורר בכל חלל העולם, הנה חזקה אחת ומשפט אחד לכל כוכבי לכת שבעולם, שכולם מכוונים את דרכם ותנועתם על פי תכנית קבועה אחת בדיוק נמרץ, ולא יעברו מעולם לא על בל תוסיף ולא על בל תגרע, מפני שאצלם שורר רק הרצון הכללי. לא כן בצומח, ששם כבר אנו רואים תכונות שונות, ולכל עשב ועשב יש מלאך מיוחד, כדברי חז"ל, שאומר: גדל (בראשית רבה י, ו). ובחי כבר יש רוח חיים, ובכל חי רוח מיוחד. והעולה על כולם הוא האדם, שרצונו של אדם זה כבודו, ולכל אדם רצון המתבדל לגמרי מרצונו של חברו, ולא תמצא שני אנשים בעולם שתכונת רצונם לא תשתנה לחלוטין.
לנבוכי התקופה
בדומם מתקיים – ״יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד״ (תהלים קד, ה), ״וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת״ (קהלת א, ד). ואם ניוטון, למשל, הראה על כוח המושך השורר בכל חלל העולם – הנה חוקה אחת ומשפט אחד לכל כוכבי לכת שבעולם, שכולם מכוונים את דרכם ותנועתם על פי תוכנית קבועה אחת, בדיוק נמרץ ולא יעברו – לא על ״בל תוסיף״ ולא על ״בל תגרע״, מפני שאצלם שורר רק הרצון הכללי. ולא כן בצומח, שבו רואים אנו תכונות שונות, ובכל עשב ועשב יש מלאך מיוחד, כדברי חז״ל (בראשית רבה י, ו), האומר לו: גדל! בחי יש רוח חיים, ובכל חי רוח מיוחד. והעולה על כולם הוא האדם, ש״רצונו של אדם זהו כבודו״. לכל אדם רצון הנבדל לגמרי מרצונו של חבירו, ולא תמצאו שני אנשים בעולם שתכונת רצונם תשתווה לחלוטין, ובמקום הגירסא: כשם שאין פרצופיהם של בני אדם שווים – כך אין דעותיהם שוות, יתכן לגרוס: כך אין תכונתם ורצונם שווים.
מורה נבוכים
אמנם לשונו בנצחות הוא אמרו: ״והארץ לעולם עומדת״ – עד שהוצרך מי שלא שיער בזה החידוש שיאמר ״הזמן המשוער לה״. וכן יאמרו באמרו ית׳: ״עוד כל ימי הארץ״ שהוא – כל ימיה הנגזרים לה. ואני תמה מה יאמרו במאמר דוד: ״יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד״? ואם יהיה גם כן אמרו: ״׳עולם ועד׳״ לא יחיב הנצחות, יהיה האלוה אם כן יש לו מדת זמן אחת, כי הכתוב אמר בנצחותו ית׳: ״יי ימלוך לעולם ועד״. ואשר תדעהו ש׳עולם׳ לא יחיב הנצחות אלא כשיחובר בו ׳עד׳ – אם אחריו כאמרו: ׳עולם ועד׳ או לפניו כאמרו: ׳עד עולם׳–; אם כן, מאמר שלמה ׳לעולם עומדת׳ – למטה ממאמר דוד ׳בל תמוט עולם ועד׳. וכבר באר דוד ע״ה, וגילה נצחות השמים והתמדת חוקיהם וכל מה שבהם על ענין לא ישתנה ואמר: ״הללו את יי מן השמים וגו׳ כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור״ – רצונו לומר: שאלו החוקים אשר חקקם לא ישתנו לנצח כי זה ה׳חוק׳ – רמז – ל׳חוקות שמים וארץ׳ הקודם זכרם אלא שהוא באר שהם נבראים ואמר: ׳כי הוא צוה ונבראו׳. ואמר ירמיה ע״ה ״נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו׳ אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום יי גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי״ – כבר גילה גם כן זה שהם אף על פי שהיו נבראים – רצוני לומר: אלו החוקים – הם לא ׳מושו׳. וכשיבוקש זה ימצא בזולת דברי שלמה. וכבר זכר גם כן שלמה שאלו מעשי האלוה – רצוני לומר: העולם ומה שבו – עומדים על טבעם לנצח ואף על פי שהם עשויים – אמר ״כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע״ – הנה כבר הגיד בזה ה׳פסוק׳ שהעולם – ממעשה האלוה ושהוא נצחי; ונתן העילה גם כן בנצחותו, והוא אמרו, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע׳ – שזוהי עילה להיות ׳יהיה לעולם׳ – כאילו אמר כי הדבר אשר ישתנה אמנם ישתנה מפני חסרון שיש בו – וישולם או תוספת בו אין צורך אליה ותחסר התוספת ההיא; אמנם פעולות האלוה אחר שהם – בתכלית השלמות ואי אפשר התוספת בהם ולא החסרון מהם ואם כן הם יעמדו כפי מה שהם בהכרח, שאי אפשר מביא לשינוים. וכאילו גם כן הוא נתן תכלית למה שנמצא, או התנצל על מה שישתנה – בסוף ה׳פסוק׳ באמרו: ״והאלהים עשה שיראו מלפניו״ – רצונו לומר: התחדש הנפלאות. ואמרו אחר כן: ״מה שהיה – כבר הוא ואשר להיות – כבר היה והאלהים יבקש את נרדף״ – יאמר שהוא רוצה ית׳ התמדת המציאות והמשך קצתו אחר קצתו.