וַיַּעֲמֹ֣ד פִּֽ֭ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וַ֝תֵּעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה׃
עקידת יצחק
במדרש (תנחומא פ' פנחס) ובהגדת סנהדרין (פ"ב:) אמר רבי אלעזר ויעמוד פנחס ויפלל (תהלים ק"ו) ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד שעשה פלילות עם קונו באותו שעה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב"ה הניחו לו קנאי בן קנאי משיב חמה בן משיב חמה. היו השבטים מבזין אותו בן פוטי בן שפטם אבי אמו עגלים לע"א בא הכתוב וייחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אמר לו הקב"ה למשה בוא והקדים לו שלום שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום:
באר הגולה
והמאמר הזה רבים זורקים בו מרה, כי למי יתפלל, כי אין זולתו, וביכולתו הכל. ועתה ראו נא, כי מי הוא זולתם אשר הורו לנו וקבעו בנו אחדות השם יתברך ערב ובוקר, ויכלתו וגבורתו, כאשר סדרו לפנינו סדר התפילה והברכות. וכי יעלה על הדעת שאחר כל זה, יהיו הם אומרים דבר כזה חס ושלום, להיות בדעתם ענין זה. אבל דבר זה מפני שרחוקה דעתם מדעתנו, והם ידעו סתרי החכמה והתפילה, ומהות ענין התפילה, ומהו לשון 'תפילה'. שכאשר תתבונן בלשון 'תפילה', הוא מלשון 'פלל', וכדכתיב (תהלים קו, ל) "ויעמד פנחס ויפלל", ודבר זה מפורסם. ולשון 'פלל' כמו שפירש רש"י על "ראות פניך לא פללתי" (בראשית מח, יא), שהוא לשון מחשבה, וכמו (ישעיה טז, ג) "הביאי* עצה עשי* פלילה". וכמו כן תרגם אונקלוס (בראשית שם) 'למחזי אנפיך לא סברית'. ונקראו הדיינים 'פלילים', מפני שהוא שופט במחשבתו; דבר זה כך הוא, ודבר זה כך הוא. וזהו לשון 'תפילין' גם כן, מלשון מחשבה, שהתפילין הם לאות ולזכרון בין עיניו (שמות יג, ט), והזכרון הוא במחשבה. ולכך התפילין הם על הראש, ששם המחשבה, שיהיה מחשבתו תמיד כי הוא יתברך לו לאלקים. וכן הם כנגד לבו, שיהיה לבו אל השם יתברך תמיד. והציצית על שם הראיה, מלשון (שיה"ש ב, טו) "מציץ מן החרכים". ובתפילין כתיב (שמות יג, ט) "ולזכרון בין עיניך", ובציצית* (במדבר טו, לט) "וראיתם".
גן נעול
[משלי טז, יד] "חמת מלך מלאכי מות ואיש חָכָם יכפרנה". פירוש "חכם" שנוהג בחכמה ובכשרון מעשים, וכדברי הכלל הי"ב. כי חמת המלך איננה כחמת אדם אחר, כי מה יוכל לעשות בחמתו? אבל המלך שליט על החיים והמות, ואם תעלה חמתו באפו, הרבה שלוחים יש הממהרים לעשות משפט מות בגזרת ומטעם המלך. וכנגד זה אמר "חמת מלך מלאכי מות", כי אין מי שיתקומם נגדו, כי הוא הגבור מכולם והשַׁליט עליהם, זולתי איש חכם יכפר2יבטל או יפייס חמתו ופני כעסו בדבריו ובתחנוניו. ועל זה אמר "ואיש חכם" הנוהג בחכמה ובצדק יכפר את חמת המלך, כי (קהלת י, יב) "דברי פי חכם חן", ולמענו ישיב המלאכים השלוחים מאתו לנקום נקמתו. ודומה לזה כתוב בספר קהלת (קהלת ט, טו) "ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו", כי השיב חמת המלך הגדול שכבשה. וכמו שבארנו (חדר ג' חלון ו'), כי השגחת השם ב"ה דבקה בחכמים בעבור לכתם בצדק. (משלי טז, א) "ומיי' מענה לשון", והוא ב"ה יתנהו לחן בעיני המלך, ויפק רצון מאתו. וכענין דניאל (ב, טז) שהשיב חמת מלך נבוכדנצר בדבריו, וכבר שלח מלאכי מות להרוג לכל חכמי בבל, ועמהם דניאל חנניה מישאל ועזריה. ולכן סמך ואמר (משלי טז, טו) "באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש". זהו פשוטו של מקרא. ועוד כוללת המליצה הזאת שהחכם הצדיק עומד בפרץ להשיב חמת המלך העליון ב"ה, וכענין (תהלים קו, ל) "ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה". ואעפ"י שבכר יצאו מלאכי מות והחל הנגף, וכדרך (במדבר יז, יג) "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה", כי השם ב"ה נעתר לתפלת החכמים והצדיקים בעבור צדקתם וטוב מנהגם, והכל ענין אחד. ודומה למקרא (משלי ג, ד) "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם".