וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃ (׆)
נתיבות עולם
ועוד שם אמר רבי אלכסנדרי כל מי שיש בו גסות רוח אפילו רוח קמעא עוכרתו שנאמ' והרשעים כים נגרש השקט כי לא יוכל ומה ים שיש בו כמה רביעות רוח קמעא עוכר אותו אדם שאין בו אלא רביעית דם עא"כ וכמה ע"כ. יש לדקדק בזה המאמר באיזה מקום נרמז בקרא שמדבר בגסי רוח ואולי ברשעים אחרים כתיב הך קרא, ורש"י דחק לפרש כמו שמבואר בפירושו. אבל נראה כי דווקא גסי רוח בשביל הגאוה מדמה אותם לים שהים הוא גבוה מן הארץ, וכמו שאמרו במדרש (ב"ר פכ"ג) שהים גבוה מן הארץ שנאמר הקורא למי הים וישפכם ולא שייך שפיכה רק מן מקום גבוה למקום נמוך ועוד שכך כתיב אצל הים (תלים ק"ז) ותרומם גליו ואין לך דבר מתרומם מן גלי הים, ודבר זה ידוע למי שיודע בחכמה כי מתייחס הגבהות דווקא אל הים. ובא לבאר לך ענין המדה המגונה הזאת היא גסות רוח שהוא מוכן וממהר לקבל התפעלות, כמו שתראה מן הים שהוא מוכן לקבל התפעלות מן הרוח מדבר מועט. ולא שהוא משל ומליצה בעלמא אבל הוא דבר אמת ואמונה כי אין בכל היסודות כמו הים, כי הארץ שהיא למטה היא נחה והמים שהם עליה אינם נחים כלל, ומתוך שאינם נחים בעצמם רוח קימעא עוכרת אותו. ומדבר זה תראה ותבין מאוד כי התחתון הוא יותר מסוגל אל הקיום וההנחה מן העליון, כי הארץ היא דומה כמו יסוד ועיקר ויש יותר קיום אל דבר שהוא עיקר, ואשר הוא עליו הוא דומה לתוספת על העיקר ולדבר שהוא תוספת אין לו קיום, ולפיכך הים שהוא גבוה ועליון מקבל עכירות מן רוח קמעא. וכך מי שהוא גס רוח בדעתו, דומה אל דבר גבוה שהוא תוספת שאינו בעל הנחה, ומסוגל הוא לקבל התפעלות ביותר ומיוחד לקבל שנוי כמו הים ואין להאריך:
ספר המליצה
הַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי קָרוֹב לָרִאשׁוֹן שֶׁזָּכַרְנוּ, וָהוּא: צַיֵּר הָעִנְיָנִים (דֵּיזְקְרִיפְּסִיּוֹן Descripcion אוֹ אֶפּוֹטִיפּוֹזִיס) וְהַפְּעֻלּוֹת כְּפִי מַה שֶׁנִּרְאִים לָעַיִן מַמָּשׁ (פְרוֹסוֹפּוֹפֵּיָה prosopopoeia כְּמוֹ נֶגֶד הָעַיִן). הַמָּשָׁל לָזֶה בְּדִבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר: וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְכוּ' (תהלים קז כה-כו). וּבְדִבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְאִיּוֹב בְּצַיְּרוֹ הַסּוּס בַּמִּלְחָמָה: הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה הֲתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָה וְכוּ' (איוב לט יט-כ) הָיָה צַיְּרוֹ בִִדְבָרָיו כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְּמוּחָשׁ לרְאִיַּת הָעַיִן מִתְּנוּעוֹתָיו וְצוּרָתוֹ.
מורה נבוכים
ואני אזכר לך מאלו כולם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו. אמר במה שימשך מן הענינים הטבעיים תמיד – כהתוך השלג כשיחם האויר, והמית מי הים בהסתער הרוח – אמר : ״ישלח דברו וימסם״, ״ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו״; ואמר בירידת המטר: ״ועל העבים אצוה מהמטיר וגו׳״.