תהילים קיט:ל מחשבת ישראל: עקידת יצחק, חובות הלבבות וגן נעול

דֶּֽרֶךְ־אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי׃

עקידת יצחק

עם היות שהסדר הטבעי לחיים רצוני להתקרב אל המועיל ולהתרחק מהמזיק נמצא בבעלי החיים הבלתי מדברים כמו שהעיד החכם באומרו לך אל נמלה עצל וגו' אשר אין לה קצין וגו' תכין בקיץ לחמה וגו' (משלי ו׳:ו׳) ובמקום אחר ארבעה הם קטני ארץ וגו' והמה חכמים מחוכמים הנמלים עם לא עז וגו' השפלים עם לא עצום וגו' מלך אין לארבה ויצא וגו' (שם ל'). שיראה שיש להם הסדר המספיק לחיי עצמם גם לחיותם עם זולתם כמו שביארנו זה הענין בפרשת ערכין שער ע"א. וכ"ש שהיה ראוי שיספיקו לזה מי שישתתף להם השכל האנושי. *אמנם לפי וכו' ר"ל כמו שיש יתרון לאדם על כל שאר בע"ח בעבור היות לו שכל אנושי אשר בו יוכל להמציא תחבולות שונות לתועלת עצמו וכל זולתו, אשר הם מתיחסים אליו בבחינה מה, מה שאין ביכולת שאר בע"ח אשר השם ה' חכמה ודעת, כן יגדל גם בהפך הרע המסובב ממנו לזולתו בהשתמשו בשכלו וחכמתו אך להרע, מרעת כל חייתו שדה, כי הוא יכול לסבב נזק לזולתו לא לבד בכח גופני שלו כי אם גם בתחבולותיו ומזימותיו הרעים משא"כ שאר בע"ח אשר רק בכח גופם כי חזק הוא יוכלו להרע, לא בכח שכל החסר להם, ע"כ נצטוו ישראל להשים שופטים ושוטרים בארץ אשר ישגיחו שלא יעשה איש מהם נזק ועול לרעהו, ולא יעשוק החזק את החלש ממנו והשופטים נצטוו גם הם לבלתי עשות עול והטות משפט, למען לא תגרע עי"ז מעלת חברתם האנושית גם מחברת ואגודת שאר בע"ח, אשר גם מהם יחיה כל מין יחד באחוה ורעות, ויעשו תמיד רק משפט ומישרים ביניהם, ולא יתנו איש מהם לעשות עול לזולתו ולעבור חקי הצדק הטבעי כמו שספרו חז"ל וקצת חכמי הטבע מכמה מיני בע"ח (עיין בפנים הספר.). אמנם לפי שהשכל האנושי אשר באדם כמו שיש בו לעזור בהוסיף עלילות ותחבולות לתקון המועיל ודחיית המזיק יותר מהבלתי מדבר גם כן יש בו לפרוץ ולהכשיל כאשר יתחבר בו קלקול התכונות שיוסיף להרע כמה וכמה מבהמות השדה וחיתו ארץ כמו שכתב החוקר בז' מהז' מהמדות (א) לזה הוצרכו ביניהם השופטים והמוכיחים ליסר ולהכריח האנשים לעמוד על סדר נכון לתקון האנשים בפני עצמן ולתקן הקבוץ המדיני עד שתמצא שמין האדם עם זה התקון הוא בכללו שוה לבלתי מדבר זולתו כי על כן כלפי מה שנאמר בבעלי חיים הבלתי מדברים אשר אין לה קצין שוטר ומושל וגומר מלך אין לארבה וגו' כמו שאמרנו נאמר כאן שופטים ושוטרים תתן לך וגו' ושפטו את העם משפט צדק והכוונה שאין להם לסמוך על הנס בעניני ישובם וטוב חיותם אע"פ שיש בידו ית' להושיע בכל אופני וצדדי הישועה אבל שראוי ומחוייב להם להשלים עצמם במה שלא קצרה בו יד הרב' ממיני הבעלי חיים הבלתי מדברים ואין צ"ל יתר העמים אשר על פני האדמה כמי שאמרנו ראשונה. אמנם מה שיעברו מהם במעלה כפי יד אלהיהם הטובה עליהם הוא מה שיבאר אותו והולך מאומרו צדק צדק תרדוף ולהלן. אמנם צוה שבכל שער ושער משערי שבטיהם ישימו ב"ד של שלשה לדון דיני ממונות וב"ד של כ"ג לדון דיני נפשות אם נמצאו בהם ראויין לכך ואמר שאלו הבתי דינין ישפטו אותם משפט צדק והוא הצדק המונח בדת מבלי שיטו ממנו ימין ושמאל כלל. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד ירצה שתהי' שימתך אותם באופן שלא יקרה במשפטם דבר מאלו כי זה מה שימצא בצדק הטבעי אשר בסדר החיים אשר לבעלי חיים שאמרנו שאינם נוטים בענינם ונלוזים במעגלותיהם לשום סבה וכבר זכרנו קצתם מפי החכמה האלהית אשר לשלמה. והנה חז"ל אמרו בפרק אלו טרפות (חולין נ"ז:) שהנמלים ממיתים על הכזב וכבר סופר מהעגור או ממין החסידה שממיתים על הניאוף ושמנקרים עיני הפושעים בשמירתם ובספרים החצונים שיש בעלי חיים נקראים שמם אליפנט"יש שממיתים הנסים מהם במלחמה וזולתם אשר אין נטיה להם בפעולותיהם לא מצד הכרת הפנים ולא מצד מקח שחד וראוי לנו שלא נרע לנו מהם כי השחד יעור עיני חכמים להורות שהאנשים בעלי השכל הם עלולים יותר בזה כמו שאמרנו ראשונ' כי עקוב הלב האנושי מכל הבעלי חיים לקוות לו תועלת או הנאה מצדדים קרובים או רחוקים בענינים אשר בעבורם יטו המשפטים ואפי' השלמים שבאנשים הם חשודים בזה מצד טבעם כמו שאמר החכם בפרק ג' מהמאמר הז' מהמדות זה לשונו. *אמנם הדבר המהנה וכו', להבין דבריו אלה צריך אתה לדעת כי כל זוית נצב כזה # אשר יתהווה מב' קוים ישרים הנוגעים יחד, הוא רביע הכדור באופן שאם נציג ראש המחוגה בנקודת א' מקום חיבור הקוים יחד ונעשה ממנו כדור שלם גדול או קטון כמו שנרצה, באופן שנקודות א' תהיה תמיד המרכז מהכדור הזה כזה # יהיה תמיד רובע הכדור הזה שהוא צ' מעלות או חלקים (כי כל כדור שלם יחלק לש"ס מעלות או חלקים כנודע,) נסגר בין ב' הקוים הישרים האלה אשר ממנו נתהוה, ונודע ג"כ בס' אקלידוס במופת הנדסיי שאין להכחיש אמתתו כלל, כי כל ג' זויות של כל משולש כזה # כוללות יחד ק"פ מעלות או חלקים אשר יעשה עליו מכל כדור, והן שוות לפי"ז לב' זויות נצבות הכוללות ג"כ יחד ק"פ מעלות כנ"ל, ומעתה יאמר החוקר כי אין לחשוב כלל ששום אדם יאמר ויחשוב הפך זה, שאינן שוות לב' נצבות בעבור שיגיע לו מזה איזה הנאה, ועצב מהפכו ר"ל בהיותן שוות, אחרי שמשפט שכלי זה הוא אמיתי שאין להכחישו, אפס בדברי הריב והמשפט שבין איש לרעהו שתלוי רק בשיקול דעת והתפעליות לב השופט לדעת על ידו מי הוא הצדיק ומי הרשע? נקל מאוד לאדם לעות משפטו, ולחשוב לפעמים דבר לאמת וצדק מה שבאמת אינו כן, אם רק מגיע לו מזה איזה הנאה ועצב ע"י הפכו, וע"כ פסלה התורה את הקרובים והנוגעים בדבר לדון, אף כי שהם אנשים ישרים ותמימים, כי אין אדם שליט ברוח טבעו לבלתי היותו נפעל ממנו בשפטו, וכן אמרו גם חז"ל "אין אדם רואה חובה לעצמו" והרב ז"ל הרבה עוד להביא ראיה על זה מכמה מאמרי חז"ל (עיין בפנים) וזה שאמר גם הכ' "כי השוחד יעור עיני חכמים" ר"ל כי מי שלוקח שוחד יהיה תמיד לבו נוטה רק לטובת מי שנתנו לו, ואם גם ירצה לשפוט צדק לא יוכל עוד, כי יהיה נפעל מנטיית לבו לעות משפטו לבלתי הכיר עוד האמת, כי אם להצדיק רק את המשחד אותו. אמנם הדבר המהנה והמעציב לא ישחיתו כל מחשבה ולא יהפכו אותו כמו אשר למשלש אם ג' זויותיו שוות לשתי נצבות או לא אבל ישחיתו המחשבה אשר אצל הנפעלים כי אמנם התחלות הנפעלים בעבורם הם נפעלים ומזה פסלה התור' הקרובים והנוגעים בעדות לדון ואפי' אהרן הכהן והשלמים שבאומה וכדאמרינן בפרק כל כתבי (שבת קי"ט.) אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לבי דינא לא מנחנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא דרבנן לדינא משום דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו וזה וכיוצא בו יעור עיני חכמים מראות בזכיות אשר כנגד רצונם או בחובותם ויסלף דברי הצדיקים מהחכמים הקודמים הפוסקים הדינין הכוללים ויטה אותם לצד אחד לאמר אין זה דומה לזה כי אם לזה וכיוצא. וכבר היה דין בין שני אנשים ושאלו מפי חכם וחסיד שבדור שהיה קרוב לאחד מהם ואמר הדין עם פלוני אבל מה אעשה שאני קרובו ופסילנא לדיניה היה שם אחד מתלמידיו שהיה קרוב אל השני ואמר לו הלא למדתנו רבינו שהקרוב הוא סומא בדין ושתק. והנה ודאי התלמיד השיב כהוגן והרב שתק כהלכה ונמצא אח"כ כדבר התלמיד. וכמה יש לאדם להזהר שלא לשפוט כי אם בדבר שיהי' דעתו שוה לשתי הכתות בלי שום נטיה כלל וכמו שאמר המשורר משפטיך שויתי (תהילים קי״ט:ל׳) כי כל זה בכלל הצדק הכולל הטבעי שאמרנו. אמנם על הצדק המיוחד אל בעלי השכל הוא מה שאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה שתרדוף אחרי צדק יפה הימנו שהוא צדק צדק והכוונה צדקו של צדק זה המיוחד ועל דרך שאמרו כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה (שבת י':) והוא ענין נכבד מאד אשר יבאר ענינו בהרדפת הענין באומרו כי יפלא ממך דבר וגומר על הדרך שביארנוהו יפה בפרשת יתרו שער מ"ג ובמשפטים שער מ"ו. ואמר למען תחיה וירשת את הארץ על דרך שאמרו לא חרבה ירושלם אלא על שדנו בה דין אמת (ב"מ ל'.) והוא לפי המשפט הכולל אשר אינו לאמתו ולפי שזה אי אפשר להיות כי אם על פי דיינים כשרים מומחים ובקיאים בדינין כמו שאמרו חז"ל (גיטין פ"ח:) לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות (ב) לזה סמך שלשה אזהרות תכופות שהם דוגמת הפסולין לדין כי ההולך לפני ערכאות הכותים הוא שוה לנוטע אשרה אצל המזבח ואף שידינוהו בדיננו והמשים דיין הדיוט ועם הארץ כמקים מצבה אשר שנא יי' והדן בדבר שיש לו נטיה אף על פי שיהי' חכם ובקי הוא כזובח ליי' שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יי' וגומר וכבר נזכרו אלו העניינים כלם שם בשער הנזכר דרוש אותם משם:
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

אֲבָל מָה שֶׁרָאוּי לִבְטֹחַ עָלָיו הוּא גְּמַר מַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה אַחַר בְּחִירָתָהּ בְּלֵב שָׁלֵם וְנֶאֱמָן וְהַסְכָּמָה וְהִשְׁתַּדְּלוּת בְּבַר לֵבָב וְכַוָּנָה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּבָזֶה אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו לַעֲזֹר אוֹתָנוּ בּוֹ וּלְהוֹרוֹת אוֹתָנוּ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כה ה) הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, וְאָמַר (תהלים קיט לה) הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ וְגוֹ׳, וְאָמַר (תהלים קיט ל) דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָּחָרְתִּי וְגוֹ׳, וְאָמַר (תהלים קיט לא) דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ ה׳ אַל תְּבִישֵׁנִי, וְאָמַר (תהלים קיט מג) וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד וְגוֹ׳.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

הצגתי לפניך שני עדים נאמנים מן התורה עצמה, המעידים עליה לעיני כל העמים שהיא עליונה ואצולה ממרומים. ומי שנתן לו ה' לב לדעת יוסיף לקח ויביט נפלאות רבות בתורה. שֶׁבְּהִוָדְעָם יעידו כל שומעיהם שהן ענינים אלהיים ומופתים נאמנים על אמתת התורה. ועל זה בקש המשורר האלהי ואמר (תהלים קיט, יח) "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". ובעבור היות בם ענינים מופתים ימצאום חכמי לב, בקש (קיט, מג) "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד". ובעבור שכל חכמי הגוים יודו על אמתתן ולא יתוכחו נגדן, לא יבוש פי המדבר אותם. אמר אחר זה (קיט, מו) "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". ואין כונתי להאריך בדרושי התורה, רק לברר כל כלל וכלל במשל אחד או בשתים. ומן המבואר תקיש על הכל. והנה בְּהִוָדַע לאדם כי התורה עליונה, כבר יקבל החקים והמשפטים הכתובים בה ותהיינה בעיניו נאמנות יותר מן הדברים שלמד בחכמת למודיות ובחכמת מלאכת מעשה שבא על כל דבר ודבר מהן האות והמופת השכלי. ואע"פ שאין בכח בינתו לברר כל חוק וחוק במופת, ולא יוכל לפלס ארחות חיים, כמבואר למעלה (חדר ו' חלון ז'). ולאיש כזה הכל שוה בין דברי בינות הכתובים בתורה שהן מתבררים במופת מדעי כמבואר למעלה (חלון ד'), בין דברי חכמה הכתובים בה המתוקים לדרכי שכלו ובינתו, בין דברי חכמה הכתובים בה שאין לשכלו ולבינתו מבוא בהן כלל, בין לדברי חכמה הכתובים בה שהן נגד דרכי שכלו ובינתו. הנה יאמין בכולם ויקבלם בלב טוב, בעבור היותו יודע במופת על דרך כלל שהן דברי השם ב"ה. וש"אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד השם".1משלי כא, ל ודרך זה נקרא בספרי הנביאים "דרך אמונה". ובדרך זה דָרכו הנביאים וחכמי לב, והיה השם קרוב אליהם כי נוצר אמונים ה'. ועל זה אמר המשורר האלהי (תהלים קיט, ל) "דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי". פירוש אינני חפץ לפלס בשכלי ארח חיים. כי אם כה אעשה אקבל החקים והמשפטים הטובים בעיני שכלי, ואשר לא ייטבו לי אניחם ואעזבם? וזה פשע גדול. אבל "דרך אמונה בחרתי" לקבל עלי את כל דברי התורה באמונת הלב, בעבור שידעתי שהן מן השמים ואני מאמין כי צדיק ה' וכל משפטיו צדק ואמת. ובלכתי בדרך זה "משפטיך שויתי". כולם שוין לי. בין אותן הנעימים לשכל, בין אותן שאין לשכל מבוא בהן, ובין אותם המנגדים לשכל, את כולם יאהב לבי:
שאל רבBookmarkShareCopy