תהילים קיט:לז מחשבת ישראל: גן נעול, חובות הלבבות והאמונות והדעות

הַעֲבֵ֣ר עֵ֭ינַי מֵרְא֣וֹת שָׁ֑וְא בִּדְרָכֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃

גן נעול

(משלי ד, ח) "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "קְנֵה" נופל על דבר האהוב לאדם ולכן יחמוד שיהיה לו לקנין תמידי. וכדרך (שמות טו, טז) "עם זו קנית". (תהלים עח, נד) "הר זה קנתה ימינו". וכמו ששנו קדמונינו ז"ל (אבות, ו) בברייתא "חמשה קנינים קנה השם ב"ה בעולמו", לפי שכל החמשה אהובים לו ית' יותר מכל. והנמשל הוא לענין נפש האדם. הכסיל אוהב כסל והכסילות לו לקנין, ועוזב את החכמה. ויש שאינו כסיל ולומד חכמה, אבל תלמודו ומעשיו ברפיון, ואינם קנויים לו קנין גמור. ולפעמים ישכח דברי החכמה, ולפעמים תתגבר עליו רוח סּכלות ויעבור עבירה בזדון ויעות גם דרך הבינה, וכמו שבארנו למעלה (חדר ח') בפירוש פסוק (תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות" וגו'. ולכן כשהזכיר תוכחת אביו שהוכיחו מאהבה כאשר יחמול איש על בנו, אמר (משלי ד, ד) "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך", שתהיינה דברי תבונתי תומכים שכל ובינת לבך. כי תאהבם תבינם ותשמח בהם, ושתשמור מצות חכמתי ותחיה בהם. כדרך (ויקרא יח, ה) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". ונעים זמירות ישראל אמר (תהלים קיט, לז) "העבר עיני מראות שוא, בדרכיך חייני". ואחר כן פירש הדבר איך ישיג האדם המעלות הנפלאות האלו, שיוכל להשתמר מחטא ומעון? ואמר "קְנֵה חכמה". החכמה תהיה לך לקנין, תאהבנה ותשתמש בכח החכמה הנטועה בך לאסוף בה עניני חכמה. וכן "קְנֵה בינה". דברי בינה ותבונות תהיינה גם הן קניניך. ותשתמש בכח הבינה הנטועה בך להבין ביראת ה' ובמליצות התורה. ואמר "אל תשכח". וזה כנגד קנה חכמה. שאם לא תהיה החכמה קניניך, אעפ"י שתלמדה, עוד מעט ותשכחנה, כי אין דבריה חרותים על לוח לבך. ואמר עוד "ואל תט מאמרי פי". וזה נגד "קְנֵה בינה". שאם לא תהיה הבינה קניניך, אעפ"י שדרך החכמה לא תתעלם ממך, תטה בזדון מאמרי פי כשיגבר היצר בלבבך ויעבור עליו רוח סּכלות. ואז תְּעַוֵת הדרך הישר ותחטא בזדון. וכדרך (איוב כח, כח) "וסור מרע בינה" ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ב'). אבל כשתהיינה גם שניהם קניניך הנך דומה לאילן ששרשיו מרובים וענפיו מעוטים, ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו, אינן מזיזין אותו ממקומו. בעבור שאין עוד דבר האהוב לנפשך כמו החכמה והבינה. והן הן עצמן הדברים שהזכיר שלמה בראש הפרשה השניה מִסִפְרוֹ כשדבר על המאזין לחכמה וחפץ בה שיזכה באחריתו להיות חכם לב:
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

אֶחָד מֵהֶם לְיַחֵד לְבָבוֹ וּלְחַזֵּק בְּחִירָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּהַרְחָקַת טִרְדוֹת הָעוֹלָם מִלִּבּוֹ וְעֵינָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים פו יא) יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ, (תהלים קיט יח) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה וְגוֹ׳, (תהלים קיט לז) הַעֲבֵר עֵינַי וְגוֹ׳, (תהלים קיט לו) הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְגוֹ׳, וְהַדּוֹמֶה לָהֶם.
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

והשמיני חדוש סבה, תהיה עם חדושה בחירת האדם במעשה מן המעשים, וזה בא על ‏שלשה ענינים, אחד מהם ההצלה מן האויבים, עד שיפנה האדם בעבור זה למעשה מן המעשים, ‏ויאמרו כי המציל אותו מאויביו גרם לו זה על דרך העברה, כאשר אמר (ד"ה א' ה' כ"ו) ויער אלהי ‏ישראל את רוח מול מלך אשור. ועוד (ד"ה ב' ל"ו כ"ב) העיר יי' את רוח כורש מלך פרס. ועוד (שם ‏כ"א ט"ז) ויער יי' על יהורם. ועוד (עזרא ו' כ"ב) כי שמחם יי' והסב לב מלך אשור, ועוד (ד"ה ב' כ"ה) ‏ולא שמע אמציה כי מהאלהים היא. ועוד לא שמע המלך אל העם כי היתה סבה מעם יי' (מלכים א י״ב:ט״ו ‏ט"ו). כל זה בהצלה מן האויב ומן הנזק. והשני זכות ההבנה וברור העצה בשוות המזג, עד שיבין ‏האדם שערי הדת והחכמה, ושומע זה יחשוב כי הוא הכרח, והוא מ"ש (תהלים כ"ה ד') דרכיך יי' ‏הודיעני אורחותיך למדני. ועוד (שם כ"ז א"י) הורני יי' דרכך ונחני בדרך מישור. ועוד (שם קי‏ט ל"ז) ‏העבר עיני מראות שוא ועוד (ד"ה ב' ל' י"ב) גם ביהודה היתה יד האלהים. והשלישי אות מלאה ‏יחדשנה הבורא, ותהיה סבה להאמין עם רב, וישמענה השומע ויחשוב כי פעל העם הכרח, כאשר ‏אמר אליהו ענני יי' ענני וידעו העם הזה, (מלכים א' י"ח ל"ז) ר"ל כי האש כשתרד ותשרוף העולה, ‏תסב בה את לב העם אשר הוא אחורנית. ואין במאמר הסתר זולת ההא שנאמר האחרנית. וכן ‏בעת הישועה אשר אמר (יחזקאל ל"ו כ"ו) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו, ‏איננו רוצה בזה דבר, כי אם הראות האותות והמופתים:‏
שאל רבBookmarkShareCopy