וְֽאַל־תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר־אֱמֶ֣ת עַד־מְאֹ֑ד כִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי׃
האמונות והדעות
ואודיע תחלה סבת נפילת הספקות לבני אדם. ואומר כי המושכלות מפני שהיו יסודותם מושמים על המוחשים, והיו הדברים המושגים בחוש נופלים בהם הספקות בא' משני סבות; וזה אם מפני קוצר ידיעת הדורש בדרושו, או מפני שהוא מקל על עצמו ומניח העיון וההשתכלות. כאדם שמבקש את ראובן, ונסתפק לו בא' מב' דברים, אם בעבור שאין יודע אותו, ואפשר שיהיה לפניו ולא יכירנו או שיהיה זולתו ויחשוב שהוא הוא, או מפני שהוא מקל על עצמו ומבקש אותו בקלות ורפיון לב. ובעבור זה לא יתברר לו ג"כ הדברים המושכלים, יפול בהם הספק לאחד משתי סבות האל. אם מפני שמבקש המדע השכלי אינו יודע אופני הראיות, ומשים הראיה לא ראיה ומשים ג"כ מה שאיננה ראיה ראיה. או שהוא יודע דרך העיון, אך הוא מקל על עצמו וממהר לגזור על הידוע קודם השלמת מלאכת העיון בו. וכ"ש אם יתקבצו באדם ב' הדברים יחד, ר"ל שלא יהיה בקי במלאכת העיון ועם זה איננו ממתין עד שישלים מה שהוא נודע ממנה כמשפט, ויהיה רחוק מבקשתו אז בענין יאוש. ואמר החכם בראשונים מן הנזכרים (נחמיה י' כ"ט) יודע מבין, ובאחרונים מהם (תהלים פ"ב ה') לא ידעו ולא יבינו. וכל שכן אם יצטרף אל שני הדברים האלה דבר שלישי, והוא שיהיה המבקש לא ידע מה יבקש, כי אז יהיה יותר רחוק מן הדבר, עד שיקרה לו האמת או ימצאהו ולא ירגיש בו. והוא כמי שאינו בקי במלאכת המשקל ולא דמות המאזנים והאבנים, ולא כמה זוזים יש לו אצל המחוייב לו אפילו היה המחוייב לו פורעו משלם, לא היה מתברר לו שפרעו מה שהיה חייב לו, ואם יקח ממנו פחות ממה שהוא חייב לו, הוא חושב שהונה אותו. וכמו שיהיה זה הענין בשנים התובע אחד מהם את חברו, כן ענין הדורש לשקול לעצמו ואיננו יודע כלי השקילה ולא הכמות השקולה. ומשלו עוד במי שהוא מקבל ממון לעצמו או לזולתו ברצוי עצמו, והוא אינו בקי במלאכת הרצוי, ויקח פעמים רבות המעות הרעות ויניח הטובות. וכן אם יהיה בקי במלאכה אם לא יסתכל בטוב. וכבר דמה הכתוב רצוי דברי הצדק ברצוי הממון באמרו (משלי י' כ') כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט. ושם אשר ידיעתם במלאכת הרצוי מעטה או סבלם מעט רשעים, מפני שהם חומסים האמת, כאשר אמר (משלי שם) לב רשעים כמעט. ושם המרצים צדיקים בעבור סבלם וידיעתם, בהקדמתו כסף נבחר לשון צדיק. ואין החכמים משובחים והספקות מסתלקות מעליהם, כי אם בסבלם עול ידיעת תכלית חלקי המלאכה אחר ידיעתם אותה, כמו שאמר החכם (איוב ל"ב י"א) הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונותיכם עד תחקרון מלין. ואמר [דוד] הצדיק האחר (תהלים קי"ט מ"ג) ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד:
גן נעול
ולכן ר' אלעזר בן ערך שהיה בעל המדה הזאת, שנה במשנתו (אבות, ב) "הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס". כלומר הוי שקוד על דלתות החכמה ותזכה להיות מַעְיָן המתגבר, ואז תדע מה שתשיב לאפיקורוס ואיש נבל הטוען ביד רמה נגד שרשי הדת והיראה. וכן אומר רוח הקדש בפסוק זה, "ואשיבה חורפי דבר", מלת "חורפי" על המחרפים בטענותיהם ובהבליהם. ומלת "דבר" על דבר ה' וסודו, כדרך (ירמיה יח, יח) "ודבר מנביא", ובארנוהו למעלה (חדר ב' חלון י"ב). כלומר על ידך בני, חכם-הלב, יגדל כבוד ה' וכבוד תורתו בארץ, כי מפיך יצאו דברי אמת ותוכחות נפלאות ותשובות נכונות על דברי האוילים המחרפים אותי, והמדברים דופי על צדקת ה' וכבוד תורתו. והנה אשריך אם תזכה לכך שעל ידך יתגדל כבוד שמים! ולכן ראוי לך להתגבר על יצרך ולהתנהג בחכמה, למען תזכה באחריתך לכבוד הגדול הזה. וכן מצינו שבקש דוד מלך ישראל (תהלים קיט, מב) "ואענה חורפי דבר כי בטחתי בדבריך", כלומר אזכה שאענה חורפי דבר, ויבושו ממועצותיהם, וחרפתם אל חיקם תשוב. ובעבור שמעולם בטחתי בדבריך, ולא נשענתי על שכלי ובינתי, על כן אקוה שתאיר אלי פניך ואהיה חכם-לב לענות למחרפים דבר, וכדרך (משלי ג, ה) "בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תשען", ויתבאר בחדר העשירי בעז"ה. וכן "כי בטחתי בדבריך" שאמר המשורר הוא טעם שבעבור כן יזכה לענות חורפיו דבר. ואמר עוד (תהלים קיט, מג) "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יחלתי", כלומר כשאענה דברים לחורפי, אנא ה' אל תמנע מפי דבר אמת עד מאד! דברים ותשובות נגלה בהם האמת למאוד, עד שלא יוכלו לענות עוד סרה, ויודו בעל כרחם כי שקר תרמיתם, וששפתותי אמת תדברנה, וע"י כן יתגדל שמך על ידי. ואמר עוד (קיט, מז) "ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש", כלומר בהיותך עם פי ולשוני, ותהיינה הגות לבי תבונות, אדברה חֻקֵי החכמה והתורה נגד מלכים ולא אבוש, כי ישיתו לב לזוהר וטוהר הדברים אשר ידבר פי. ועל הדבר הזה יסד המשורר כל הסדר. אבל לא אאריך לפרש הענינים שלא במקומם. כך נראה בעיני, ולא בארו כן מפרשי המקרא ז"ל.
חובות הלבבות
אֲבָל מָה שֶׁרָאוּי לִבְטֹחַ עָלָיו הוּא גְּמַר מַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה אַחַר בְּחִירָתָהּ בְּלֵב שָׁלֵם וְנֶאֱמָן וְהַסְכָּמָה וְהִשְׁתַּדְּלוּת בְּבַר לֵבָב וְכַוָּנָה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּבָזֶה אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו לַעֲזֹר אוֹתָנוּ בּוֹ וּלְהוֹרוֹת אוֹתָנוּ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כה ה) הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, וְאָמַר (תהלים קיט לה) הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ וְגוֹ׳, וְאָמַר (תהלים קיט ל) דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָּחָרְתִּי וְגוֹ׳, וְאָמַר (תהלים קיט לא) דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ ה׳ אַל תְּבִישֵׁנִי, וְאָמַר (תהלים קיט מג) וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד וְגוֹ׳.