מָֽה־אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי׃
חובות הלבבות
וְיַחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ אִלּוּ הָיְתָה נֶעְדֶּרֶת מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁהִכִּיר מַעֲלָתָהּ ואח״כ נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם שֶׁהוֹעִילוֹ בָּהּ הֶהָיְתָה רְאוּיָה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וִיכָלְתּוֹ מַסְפֶּקֶת לְהַשְׁלִים הוֹדָאָתוֹ וְשִׁבְחוֹ עַל זֶה וכ״ש הַבּוֹרֵא הַמֵּעִיר בָּהּ וְהַמֵּפִיק לַהֲבָנָתָהּ וְהָעוֹזֵר לוֹ עָלֶיהָ וְהַמְּעַט מִמָּה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לוֹ מִן הַהוֹדָאָה עָלֶיהָ הוּא שֶׁנָּרוּץ לְהִדָּבֵק בְּתוֹרָתוֹ וּנְמַהֵר לְקַבֵּל מִצְוָתוֹ וְהִזְהַרְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיט) חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי וְגוֹ׳ וְאָמַר (שם) מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ וְאָמַר (שם) מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ:
גן נעול
(תהלים קיט, צח) "מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי". פירוש, תחלה אמר (קיט, צז) "מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי". הודיע כי הוא אוהב חכמה והוגה תמיד בחֻקוֹתיה. וזהו האסיפה והתלמוד. אחר כן אמר "מאויבי תחכמני מצותיך". כלומר אע"פי שנמצאו באויבי תופסי התורה ויודעי חֻקוֹתיה כמו דואג ואחיתופל שאמרו קדמונינו ז"ל (סנהדרין קו, ב) "שלש מאות בעיי בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר". ואמרו (אבות, ו) שהיה אחיתופל רבו של דוד. הנה במעשה אני גדול מכולם, כי אני נוהג בחכמה תמיד; והם נלוזים במעשיהן. והטעם לפי שנדבקה החכמה בלבי תמיד, ונעשה לבי לב חכם נוהג בחכמה. כדרך (משלי יט, כ) "למען תחכם באחריתך". ועל זה אמר שמצותיך סבה שאחכם במנהגיהן יותר מכל אויבי, לפי ש"לעולם היא לי". ואין דרכם נסתר עוד מנגד עיני לבי, כי נעשה בי דרך החכמה לטבע קיים. ולפי שמצווֹת התורה היו סבה למנהגיו הטובים, אמר "תחכמני" מבנין הכבד. והוא ענין נכבד. כדרך שאמרו (אבות, ד) "מצוה גוררת מצוה". והאדם ימצא עצמו נעזר במנהגיו כשחפץ לקיים מצות השם ב"ה והנה הם סבה למנהגי האדם הטובים, והבן. והנה השלמנו לבאר הנמצאים בבנין הכבד שיעדנו עליו: