מַה־נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי׃
חובות הלבבות
וְיַחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ אִלּוּ הָיְתָה נֶעְדֶּרֶת מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁהִכִּיר מַעֲלָתָהּ ואח״כ נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם שֶׁהוֹעִילוֹ בָּהּ הֶהָיְתָה רְאוּיָה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וִיכָלְתּוֹ מַסְפֶּקֶת לְהַשְׁלִים הוֹדָאָתוֹ וְשִׁבְחוֹ עַל זֶה וכ״ש הַבּוֹרֵא הַמֵּעִיר בָּהּ וְהַמֵּפִיק לַהֲבָנָתָהּ וְהָעוֹזֵר לוֹ עָלֶיהָ וְהַמְּעַט מִמָּה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לוֹ מִן הַהוֹדָאָה עָלֶיהָ הוּא שֶׁנָּרוּץ לְהִדָּבֵק בְּתוֹרָתוֹ וּנְמַהֵר לְקַבֵּל מִצְוָתוֹ וְהִזְהַרְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיט) חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי וְגוֹ׳ וְאָמַר (שם) מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ וְאָמַר (שם) מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ: