תהילים קיט:קכו מחשבת ישראל: נתיבות עולם, פור הוא הגורל; דרשות לפורים, באר הגולה ונפש החיים

עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃

נתיבות עולם

לכן לומדי תורה המרבים בישיבה, חזקו ונתחזקה בעד תורת אלקינו, ועמדו נא בפרצה הזאת, והלכו* בעקבות הראשונים, ותהיו אתם עמודי התורה, ותקבלו שכר כולם, כדכתיב (ר' תהלים קיט, קכו) "הפרו תורתך עת לעשות וגו'", וכאילו עשאו לדור כולו שהוא בלא תורה. ואילו כל הימים דיו, אין יכול האדם לכתוב ולספר מה שגרם דבר זה. ובמקום שהיו בארצות אלו חכמים גדולים, אשר כל העולם שותים מימיהם, ובעלי מעשים, כמו רש"י ורבינו תם ובעלי תוספות, נשמתן תחת כסא הכבוד, ויש להם מהלכים עם חכמי הלב הראשונים, הם* התנאים והאמוראים. ועתה בארצות אלו בעונתינו הרבים והעצומים נשתכחה התורה לגמרי, והוסרה מהן הן התורה, הן המעשים, והאחד סבה לשני. וברור אצלי אשר פירש* מזה, ומכריע גם כן אחרים להחזיק התורה, וירחק ויבטל הדבר שהוא מבטל התורה לכלות ימי התלמידים בדברי הבל ושקר, ואין שמים לב כלל שתהיה תורת אמת נשארת עמהם, עליו נאמר (ירמיה טו, יט) "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה". ומי שמחזיק הדבר שהוא כמו קוץ מכאוב וסילון ממאיר לתורת משה, ברור אצלי שהוא נמנה עם אותם המגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ואין לו חלק ונחלה עם אשר זכרם לחיי עולם הבא. והוא ברחמיו יחזיר* אותנו לתורתו, אמן.
שאל רבBookmarkShareCopy

פור הוא הגורל; דרשות לפורים

ובחינת "לא יעבדוך" היא בחינת ביטול תורה. וביטולה הוא קיומה. וזהו שנאמר: "עת לעשות לד' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו). וע"י ביטולה, "לא יעבדוך", זוכה לבחינת האין, בחינת יאבדו, כפי שנאמר "יהיו כאין ויאבדו" (ישעיה מא, יא), בחינת אובד את ד', שהיא בחינת האין הגבוהה כידוע מבחינת התורה, בחינת מרע"ה. שגם על החכמה, שורש התורה, "נובלות חכמה של מעלה – תורה" (בראשית רבה, מד) — נאמר "מאין תמצא", הרי שהתורה באה מהאין, נמצא שורש התורה, בחינת ה"אין", בחינת ביטול תורה, גבוה מהתורה.
שאל רבBookmarkShareCopy

באר הגולה

ובפרק הנזקין (גיטין ס.), רבי יוחנן וריש לקיש הוו מעיינו בספר אגדתא בשבת. ומקשה, והא לא נתן לכתוב. ומתרץ, משום (תהלים קיט, קכו) "עת לעשות לה' הפרו תורתך", עד כאן. כלומר כאשר הוא הזמן והעת ראוי לזה, כמו בדורות אלו שיש לחוש לשכחה, והנה "העת לעשות לה' הפרו תורתך" אף דבר שאסור, כמו לכתוב האגדות, התירו זה. וקשה לי, וכי בשביל איסור אחד, שאסור לכתוב תורה שבעל פה (גיטין ס:), הפירו כל התורה, שאמר "הפרו תורתך". אבל נראה לומר, כי דבר זה שכתבו האגדות, בני אדם שאינם מבינים אותם לעומקם, ושהם דברי חכמה עמוקה, הם קוראים תגר על החכמים. ודבר זה בוודאי בטול כל התורה, כאשר החכמים שהם עמודי התורה, ועליהם הכל נבנה, קוראים עליהם תגר. ולכך מטעם זה אסרה תורה לכתוב תורה שבעל פה, כי תורה שבעל פה נמסר לחכמים, ואם היו כתובין, היו חולקים בני אדם עליהם, כאשר עושים. ודבר זה אין ראוי לחכמים, כי "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג, לה). וכאשר הם כבוד ינחלו, אז יש קיום לתורה, כי שומעים ומקבלים דבריהם. אבל תורה שבכתב שנמסר למשה, על זה אין חולקין. ודי בזה.
שאל רבBookmarkShareCopy