תהילים קיט:קסב מחשבת ישראל: עקידת יצחק והגיונות אל עמי

שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִֽי עַל־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב׃

עקידת יצחק

ובמדרש (ב"ר פרשת מ"ז) לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. כתיב אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב). א"ר אחא בעלה מתעטר בה והיא אינה מתעטרת בבעלה. והכוונה כי האיש הוא עצם הזווג ועקרו אמנם האשה כלי צריך לגמר תקונו וכשהיא הגונה חוייב מה שאמר הכתוב כי בגדולת האיש תגדל העטרה מעצמה. מה שלא היתה כן אם היתה היא משתררת לפי שאין האיש נמשך עמה עד שתהיה היא העקר והוא העטרה שיתגדל עמה. והוא עצמו מה שרצינו עם היות כי לכאורה נראה ההפך מדבריהם: וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן והיתה לגוים כו'. הודיעו שאותם ההבטחות המיוחדות אשר הזכיר למעלה מתוספת הזרע בהוד מלכות לא יהיו אלא ממנה: ויפול אברהם על פניו. כבר פירשנו הסבה יפה: ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה כו', אם באנו בעקבות הראשונים להפריש בין צחוק לצחוק אולי אמציא קצת טעם לדבריהם ממה שאמר הלבן ולא אמר הבן מאה שנה יוליד וגם ממה שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך ומאן אמר לו שימות אלא שיראה כמודה על רוב הטובה והוא שמחכה ואמר האם כבר היה אפשר להוליד לבן מאה שנה זרע רב ע"י ישמעאל בני לקיים מה שנאמר אב המון גוים נתתיך למה זה מצאתי חן בגדולות ונפלאות מהמנהג הטבעי עד ששרה בת תשעים שנה תלד שמא הוא ידוע לפניו שישמעאל לא יחיה ולא יאריך ימים ולזה הוצרך לבקש ממקום אחר (יז) ולזה אמר לו ישמעאל יחיה לפניך. אבל שרה היא בעצמה פירשה דבריה שהיה הדבר זר ונפלא בעיניה כמו שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה כו' (בראשית י"ח): אמנם לדעתי אין לדחוק בכל זה רק שיפורשו הכתובים כפשטן ובדבר הזה נמצא בו ג"כ ע"ה שמץ עון ומיעוט אמונה על דרך שאמר מרע"ה הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם (במדבר י"א) כפי דעת המדרשים (תנחומא פ' ואתחנן) היה לו להוכיחו בפניו אלא שהיום ההוא יום בשורה הוא לא יום תוכחה ופקודת עון כי בו נתנה לו מצוה רבה של מילה לו ולבניו אחריו לדורותם שהיא שקולה כנגד יום מתן תורה. ואמרו חכמינו ז"ל (שבת ק"ל.) מצוה שקבלוה ישראל בשמחה דכתיב שש אנכי על אמרתך (תהלים קי"ט) וכבר אירע כענין הזה ביום מתן תורה עצמו שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שמות כ"ד). ואז"ל מכלל דהוו בני שליחות יד אלא כדי שלא לערבב שמחתם וסלקה ליום אחר כו' (ויקרא רבה פ' כ'). (י"ב) וכן הדבר בכאן בשוה כי לא רצה הש"י להעציבו ולהחרידו בדברי תוכחות ביום חתונתו ושמרו לו ליום ג' למילתו יום פקודת שרה כי גלוי ידוע לפניו כי כמקרה הזקן גם היא יקרה ודי לו אז גערה במבין במה שהוכיחה על ידו כמו שנאמר ויאמר יי' אל אברהם למה זה צחקה כו'. היפלא מיי' כו' (בראשית י"ח). ובלאו הכי למה לא יוכיחה על פניה בינו לבינה והלא גערה בפני בעלה בדבר יותר מגונה ממה שאמרו שנזהר בחלוף הדברים מפני דרכי שלום (ב"מ פ"ז.) וזו היא דרך ישרה וסלולה נדחו בה כמה ספקות משתי פרשיות אלו. הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד בשער הבא אחרי זה ב"ה. (י"ג) והנה לפ"ז תהיה הכוונת הלבן מאה שנה יולד ויסבול זה טבע המציאות ואם שרה הבת תשעים שנה תלד שהוא יותר רחוק ונפלא והן הנה דברי עצמה אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדוני זקן (בראשית י"ח). והיתה תשובתו יתב' אבל שרה אשתך יולדת לך בן כי היא ראויה שתשתתף בטובות הגדולות שהבטחתיך והזרע ההוא ששמתיהו בעל בריתי לדורות עולם היא אמו. וקראת את שמו יצחק. (יב) לזכרון שצחקת עליו להיות דבר נפלא בעיניך וזו היא תחלת תוכחה. ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו בשתהיה אב המון גוים ושנים עשר נשיאים יוליד כמו שאמרנו. אמנם את בריתי החדש אקים את יצחק אשר תלד לך שרה כו': (ט"ז) ויכל לדבר אתו כו'. זה יורה הוראה גמורה מה שאמרנו מהיות זאת הנבואה ממדרגה עליונה מהראשונות אשר לא נזכר כן בהם כי זה היה גלוי שכינה כמנהג הנביאים הגמורים וכמו שהיה לו אחרי כן רק שהפעם הזאת נפל על פניו ואחרי כן לא נפל כמו שאמרנו פעמים, וכן נאמר להלן וילך יי' כאשר כלה לדבר (שם) כמו שאמרנו ולזה היה מהירות אברהם אבינו לעשות אותה בעצה היום ההוא כי בהרגישו תוספת המעלה והחסרון אשר הוא עומד עליו אצלה לא איחר הזקן אפילו רגע אחד. ועם זה נתבאר שהספור הזה מכלל סדרי בראשית הוא כי עד הנה לא נשלמה תמונת האדם ולא נגמרה עשייתו לעשותו הגון להוליד זרע כשר. ועם נברא יהלל יה. וכמו שאמר רבי ברכיה ואשימך ואתנך לגוי גדול לא נאמר אלא ואעשך כשאני בוראך בריאה חדשה תהיה פרה ורבה (ב"ר פ' ל"ט) וכבר היה הברית הזאת בקשתו של אברהם אבינו וזרעו אחריו תקון מוסיף על ברית הקשת הנתן לנח על קיום העולם בכללו כמו שהיה ברית הקשת ההוא תקון נוסף על ברית העולם אשר עליו נאמר לנח והקימותי את בריתי אתך (בראשית ו') כי הוא אשר בו שם גבול לים כמו שפירשנו שם. ועל בריתות אלו אמר ירמי' כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וככבים כו' אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל כו' (ירמי' ל"א). והנה על חק הבריאה הראשונה אמר נותן שמש לאור יומם חקות ירח וככבים לאור לילה כי הם עקר הבריאות הראשונות אשר נתן להם חק וטבע קיים ועל הבריאה השנייה הנעשית בימי נח על הדרך שזכרנו אמר רגע הים ויהמו גליו (שם) כי בצאת טבע המים מגבולו היה הענין הנפלא ההוא אשר בעבורו הוטבע באדם טבע יותר נכון ומזג חדש, ואמר כי כאשר לא ימושו שני החקים והבריתות האלה מלפניו מהיות כל אחד מהם מעמיד ומקיים המכוון ממנו כן יהיה ענין הברית השלישי הזה אשר כרת עמם להיות לו לעם והוא יהיה להם לאלהים קיים לעולם ולא ישבתו מהיות גוי מסויים בעולם כל הימים כי לא יספיקו חטאתם מעתה להשליכם כלה מעל פניו והוא אשר אמר אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל נאם ה' (שם). ירצה כמו שהשמים והארץ ואם הם בעלי תכלית ושיעור כמו שבא המופת על המנע מציאות גשם בלתי ב"ת אמנם אין ממנהגם וטבעם להיות נמדדים ומשוערים בפועל משום מודד ומשער בעולם כן אע"פ שטבעם לא ימנעם מחטוא לגמרי שכבר נשארו בבחירתם ובאפשרותם לחטוא אבל כבר תהיה נטייתם במעשיהם על אופן שתתכן להם המחילה אחרי התוכחות והייסורין באופן שלא אמאס ולא תגעל נפשי אותם על כל אשר עשו והוא ממש ענין ברית הקשת אלא שהוא בתוספת טובה וקורבה אל האלהים עד יבא ויגיע הייעוד הנאמן שייעד אדון הנביאים, והביאך ה' אלהיך אל הארץ כו'. ומל ה' אלהיך את לבבך כו' (דברים ל'). כי אז תהיה הנטייה אל הטוב בכח חזק כאלו סרה הבחירה מהרע לגמרי וזה לפי שהתקון יהיה במקום הצורך עצמו ולא יגיע אליו על דרך ההמשך מאחר כמו שאמרו מהיכן ימול כו', ונאמן הוא בעל מלאכתנו שיקיים לנו דברו הטוב וזהו מה שרצינו בזה החלק מהספור:
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

והנה עם זה כבר נתבאר שקיימה התור' האלהית במדע האמתי הנבואיי אשר אין אמתות למעלה ממנו כל מה שעלה בזה הדרוש הנפלא מהעיון המחקרי אם במהות העונג התכליתיי המגיע בסוף הפעולות האנושיות ואם בהפרדתו במהותו מכל שאר התענוגים המגיעים בדרך ואם בהפרדת כלם זה מזה למיניהם עם שאי אפשר שלא יתחלפו ההשגות והתענוגים אשר דברה בהם התור' האלהית ביעודיה הפלא ופלא במהותם מאותם אשר שערום חכמי המחקר כמו שהתחלפו חילוף רב המעשים המביאים אותם יש לדעת באשר אלו הם ענינים עליונים ודברי אלהים חיים ואלו המעשים ותיקונים אנושיים לבד שהוא הבדל מופלא ומפורסם. ומכללם נתבאר גם כן מה שהנחנוהו ראשונ' מחיוב סדור הדבור בענינו אצל הלמוד במקום מציאותו אצל המעש' כי על כן היתה חתימת זאת התורה האלהית אשר היא הדרך הישרה להגיע לאור באור יי' במאמר אשריך ישראל מי כמוך אשר הוא מאמר כולל ודמוי כל הענין כמו שביארוהו חז"ל וגם דוד אשר פתח בו סיים בביאורו וגמר כל הנשמה תהלל יה הללויה כמ"ש. והנה שלמה בנו בספר משלי סיים בזה האושר עצמו באומרו קמו בניה ויאשרוה וגו'. רבות בנות עשו חיל וגומר. שקר החן וגו'. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה וגומר (משלי ל״א:ל״א). כי הכל בנפש המשכלת הוא נאמר כמו שנתבאר יפה בפרשת שרה שער כ"ב. ומשם למד ארסטו ליחד הדיבור בזה העונג במאמר העשירי האחרון מספר ההוא הנכבד אשר במדות. וזה מה שרצינו אליו בזה הדיבור הנפרד אשר שמנו אותו לסוף ונעילת השערים כלם. והנה אין ספק כי יגיעו למשתדלים אצל הלימוד והעיון באלו הענינים ניצוצות ואורות מהתענוגים ההם אשר למתעסקים בהם אצל הפעולות אם מאותם ההנאות החלקיות המגיעות בהמשך המלאכה ואם שמץ מהתענוג השלם המגיע בתמימותה כי זה מה שנמצא במציאות חזק אצל הנסיון עד שזה המתיקות והערבות הוא מה שיחזיק מיתרי החשק ועבותות האהבה להמשיך בכח גדול לב המעיינים בכל חכמה להפרד מדרכי העולם וחמודותיהם ולהתבודד על למודם כי יקרו להם אלו ההשגות השכליות המגיעות לכל אחד כפי כחו איש כמתנת ידו מכל כלי חמדה וכמו שאמר בזאת התורה האלהית אשר אין ערוך אליה בכל החכמות כלן כי על העסק בלימודה אמר המשורר שש אנכי על אמרתך וגומר (תהילים קי״ט:קס״ב). אמר כי המאמרים לבד יש להם אותה סגולה נפלאה מהשמחה והערבות כל שכן במה שיגיע מקיומם משמחת הנפש וערבות' בעולם הנשמות והוא שביאר יפה באומרו פקודי יי' ישרים משמחי לב וגומר. הנחמדים מזהב וגו' (שם י"ט). והעד הנאמן אמר גם עבדך נזהר בהם וגומר יאמר שהם יקרים מאד אצלו ושמח אצל למודם יותר ממה שישמח באלו התענוגים הגשמיים שזכר מלבד מה שיגיעהו בשמרם וקיים אותם בפועל עקב רב והוא עצמו אשר עליו אמר מה רב טובך וגו' (שם ל"א). ירצה מה רב טוב העונג והערבות הצפון לנפשות יריאיך בהיותם בעולם ההוא הרוחני אשר עין לא ראתה אלהים זולתך אבל עכ"ז פעלת וגלית שמץ מנהו לחוסים בך הנעזבים מדרכי העולם ומעסקיו להתעסק בתורה ובמצות ובעיוניהם כי יגיעם ערבות ועונג יספיק להמשיכם אליו בחזקה והיא נגלה ומפורסם נגד בני אדם כמו שאמרנו:
שאל רבBookmarkShareCopy

הגיונות אל עמי

ואם ״שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב״ (תהלים קיט, קסב), האם יש שלל רב יותר גדול מזה?
שאל רבBookmarkShareCopy