שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃
עקידת יצחק
והיה זה לפי שהחירות והחפיות האמתיים אינם רק ההשתעבד אל מי שיאות לו שעבוד טבעי ושכלי כי על כן אמר הכתוב אשריך ארץ שמלכך בן חורים וגו' (קהלת י') כי כשהמלך הוא נשמע אל דברי התורה האלהית והוא נכנע לפני אלהיו כמו שבאת עליו המצוה והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד לירא' את יי' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלת יסור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו וגו' (דברים י"ז). יאמר בביאור כי כשיכנע לפני אלהיו לכל אלה הענינים וישעבד עצמו ונפשו לעשותם לבלתי רום לבבו מאחיו בהרבות סוסים ונשים גם כסף וזהב הנה בזה נגמרה שררת מלכותו וגדולתו וחפשיות מעלתו על כל ישראל ואז יהיה מלכם בן חורין בלי ספק כי היה הוא אצל אלהיו כענין השרים והעם אצלו. כי הוא מבואר כי היותר מעולה והיותר חפשי מהם הוא אשר ימצא יותר חזק ויותר תמידי בעבודות המלך. כי על כן נקראו תמיד השרים הגדולים הקרובים אליו עבדי המלך סתם בכל הספורים וכמו שאמר חושי לאבשלום והשנית למי אני אעבד הלא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך (שמואל ב ט״ז:י״ט). ולזה נקראו השרים כאלה ג"כ בשם חורין חרי יהודה (ירמי' כ"ז) כמו שנמצא בכל מקום לפי שההשתעבד ההוא הוא עצם חפשיותם ושררתם על כל זולתם באמת. וזה הענין הוא עצמו מה שאמר דוד בעינו באומרו אנא יי' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי (תהלים קי"ו) ירצה הנה באמת בהיותי משועבד ונכנע לפניך במדרגת העבד בן האמה שהוא יליד בית לענין העבדות בטבע יותר מזולתו בזה פתחת למוסרי להיותי משוחרר ובן חורין אצל הכל. ולפי הענין הזה נשתבחה האומה הישראלית להיותה שרתי בגוים רבתי בכל האומות למה שקבלה עליה עול מלכות שמים בתורה ובמצוה יותר מכלן כמו שאמר מבואר את יי' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו וגו' ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו'. יאמר שההתנשא וההשתרר על כל זולתם בכל הענינים אשר יספר היו להם מצד מה שנשתעבדו לקבל עול מלכותו בכל האופנים שהוא קשה על האנשים לקבלם. והם הד' אשר יספר. האחד כי האדם מטבעו יכסוף להיות פרא חפשי וימאן לתת צוארו תחת שום אדנות ואע"פ שידע שהאדון ההוא לא יכבד עליו עולו מכל מקום לא ירצה להיות תחת ממשלתו לכשירצה לרדותו ולזה היו תשוקת האנשים תמיד לפרוק מעליהם עול הזולת ולהדמות לעליון. כי לזאת אמר את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים כי מבלי שישוער לעשות שום דבר קל או חמור חוייב כל בעל שכל להיות נחת ונכנע ממוראה של מלכות שמים המוטל על כל נמצא. וכבר אחז"ל (ברכות מ"ג:) שההולך בקומה זקופה הוא דוחק רגלי השכינה והכוונה שידמה לו כאלו אין לי אלוה והוא מסיג בזה גבול השכינה שהרי אמתת מציאותה בכל מקום ולהכרת זה ראוי שיהלך כל בעל שכל שח ונכנע לפני אדוניו הרואה אותו והוא עצמו מה שקבלו עליהם במאמר להיות לך לאלהים. והשני שהאדם בלתי נאות להיות נמשך בכל מעשיו אחר זולתו עד שיאמר שכל מה שיעשה אותו רע וטוב אותו הזולת הוא העושה ולא לו יהיו לתפארת המעשים הטובים אע"פ שיעשה מחפצו ורצונו כי הוא דבר שיתעצב השכל בזה כמו שישמח וישכיל כשיעשה מעצמו כמ"ש החכם שמחה לאיש במענה פיו (משלי ט״ו:כ״ג) ומרגלא בפומיה בספר קהלת וראיתי אני ודברתי אני ואמרתי אני כי המה דברים שהוציא מעצמו ולא חכמת אנשים מלומדה וכמ"ש בפירוש ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה וגו' (קהלת א׳:י״ג). וזאת היתה תשוקת הרבים להיות הולכים תמיד בכל מעשיהם אחרי שרירות לבם וכמ"ש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך (דברים כ"ט) כי יחשבו לברכת שלום מה שיוכל האדם ללכת אחר מחשבות לבו ובלתי נקשר וכרוך במעשיו אחר זולתו ולפי זה אמר בכאן ללכת בדרכיו כי לא קבלו מורא המלכות לבד כי אם שיהיה נמשך וכרוך אחר דבריו כי גם בדרך אשר ילכו בה ובמעשים אשר יעשון אחר יי' אלהיכם ילכו ואפי' הדברים הישרים והטובים אשר יגזור שכלם בחלוק הצדקה וכבוד ההורים והשבת החמס והדומה. לזה לא להם להתפאר עליהם ולהגבילם כאשר יראו רק שיעשו אותם באותה הגבלה והשערה שיצוה עליהם ולא באופן אחר וכמ"ש ושמרו דרך יי' לעשו' צדקה ומשפט (בראשי' י"ח) שאפילו בעשות צדקה ומשפט היו שומרים דרך ה' ואינן בוחרים דרך לעצמם וכמ"ש ז"ל אל תאמר אי אפשי באכילת חזיר ובלבישת שעטנז אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי (תו"כ פ' קדושי' פ"ט) וכן סדר בודוי מעשר שמעתי בקול יי' אלהי עשיתי וגו'. וכן אמר ככל מצותך אשר צויתני וגו'. והשלישי שלא יקבל הדעת לעשות דברים שלא ידע כוונת טוב תכליתם כי הנה באמת יעשה בעצב ובעצלה בשלא ידע מה יעשה וראיה מדברי יואב בן צרויה כאשר צוהו דוד מלכו למנות את העם והוא לא ידע שום תכלית טוב בפועל ההוא כמ"ש ויוסף יי' אלהיך אל העם וגו' ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה (שמואל ב כ״ד:ג׳) הנה היה המעשה ההוא חסר מג' פנים. האחד במה שנתעצל בה וסרב לעשותה בטענת ויוסף יי' אלהיך וגו'. והב' במה שלא נגמרה דכתיב ולוי ובנימין לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך אל יואב (ד"ה א' כ"א) והג' שאפילו מה שעשה נשתבש בידו ולא נודע בירורו והוא מה שהורו עליו הכתובים יפה במה שנמצא סכום המספר ההוא מתחלף בב' ספרים כי בכאן בספר שמואל נאמר ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש שולף חרב ויהודה חמש מאות אלף וגו' ובדברי הימים נאמר ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ואיש יהודה ארבע מאות אלף ושבעים אלף וגו'. וכבר נדחקו הפירושים והמדרשות ביישובן ולא יכולו כמו שכ' רד"ק ז"ל. אמנם הנראה בזה שאלו הכתובים באו כענין זכור (שמות כ') ושמור (דברים ה') לגלות על חסרון המעשה הזה שהיה נתעב לעושה שעל כן נשתבש בידם במספר ישראל בטעות ג' מאות אלף איש יתר או פחית ומספר יהודה כשלשים אלף ויתכן כי מאמר כי נתעב דבר המלך הוא טעם לג' הענינים. ועל קבלת הדבר הזה אמר לשמור חקיי ומצותיו ומשפטיו יאמר שקבלו לעשות כל מה שיצוה להם בין שיהיה החקים שהם ענינים נעלמים לגמרי סבתם בין שיהיה ממין המצות שאע"פ שאינם מנגדים אל השכל כמו החקים אבל טעמיהן אינן מבוארות כהלכות טומאה וטהרה ומראות דמים ונגעים ושלוח הקן ואותו ואת בנו וכיוצא ובין שיהיו ממין המשפטים אשר בדיני ממונות שיש בהם כמה ענינים בלתי נודעי הסבה כמו שיהיה בתשלומי ד' וה' וכל הקנסות בכלן קבלו עליהן לשמור ולעשות בלי שום עצלה ופקפוק. והרביעי והוא היותר עצמות שהוא קשה מאד לאדם לעשות דברים שהם הפכיים לגמרי לחפצו ורצונו וכל שכן שאם יביאו עליו נזק או הפסד כי הוא עצמו ענין האדנות ובהא סלקי ונחתי כל המורדים והפושעים באלהים ובמלך וכבר ראית תשובת נבואת אל אחאב על שאלת כרמו אשר כתבנו בשער מ"ד ופ"ח. והנה על זה אמר ולשמוע בקולו כי הוא קבלת העול המוחלט לעשות כל אשר יצוה אף שיהיה כנגד רצונו או הפך תועלתו ואף שיהרג על קדושת שמו ואין צריך לומר להכניע תאותו ולחסום אותה מכל מה שיזהיר עליו. והן הנה הארבעה דברים אשר עליהם אמר את יי' האמרת היום כי האמירו אותו והמליכוהו עליהם בכל הענינים שבידיהם להאמירו ולהמליכו. והנה בד' אלה קבלו הם עצמם המלוכה כי הוא ית' המליכם על שאר האומות כלם כמו שאמרנו. והוא מה שאמר ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור את כל מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש ליי' אלהיך כאשר דבר. ראה כמה נתכוונו הדברים תכלית הכיוון. וזה כי כנגד מה שאמר שהאמירוהו להיות להם לאלהים אמר כי הוא האמיר אותם במה שיהיו לו לעם סגולה כאשר דבר. הנה באמת השבח והתפארת המגיע להם במה שלקח אותם לעם סגולה הוא יתר מאד מהטרח המגיע אותם בקבלת אלהותו עליהם והוא ההתפארות בזה מכל העמים כמו שאמר והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט:ה׳-ו׳) ואין צריך לומר שיהא השבח המגיע להם יותר מהשבח המגיע אליו מצדכם. וכנגד הענין השני שעליו אמר וללכת בדרכיו והוא קבלת הנהגתו אמר ולשמור את כל מצותיו יראה כי הוא המאמיר אותך באשר עשאך סוכן ושומר אוצרות מצותיו היקרות מזהב ומפז אשר תלכו בם מה שלא עשה כן לזולתכם כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי וגו' (תהלים קמ"ז) ולפי שהסוכן ושומר העושר והנכסים הוא מוכן לקבל שכר גדול חלף שמירתם לפי יוקר הסגולות ההם לזה מה שאמר דוד עליו השלום הנחמדים מזהב וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב (שם י"ט) כי ידע בשמירתם יגיעו לו שכר הרבה מלבד הגדולה והכבוד העומדים לו מיד. וכנגד השלישי אשר אמר לשמור חקיו ומצותיו ומשפטיו אמר שיקבלו עליהם שלשה כתרים גדולים מכוונים כנגדם והוא מה שכוין מאד באומרו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת כי כנגד מה שקבלו עליהם מעשה החקים הנעלמים לגמרי אמר שנתנם בזה עליונים על זולתם לתהלה כי באמת בזאת יתהלל המתהלל כאשר יעשה דברים עלומי הסבה והטעם לפי המנהג הטבעי ואשר ימשך לו מהם תועלות נפלאות ומפורסמית כענין הלול ושבח הרופא המרפא בדברים שאין בהם שום טעם לפי ההקש. וכן אמר משה רבינו על זה ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד׳:ו׳) והוא דבר התהלה בלי ספק. אמנם על קבלתם המין מהמצות אמר שנתנם עליונים על שאר האומות בענין השם כי בשכר המצות ההם הוא יתעלה עומד ומשגיח עליהם ויוצא ובא לפני מלכיהם לתת אויביהם לפניהם ולספק כל צרכיהם כי בזה יצא להם שם בגוים כי יש אלהים בישראל ממלא כל צרכיהם וכמו שאמר משה רבינו גם כן בסמוך ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו וגו' (שם). וזהו גדולת השם בלי ספק כמו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך כי באמת בזה יצא לנו שם גדול וקדוש בעולם. ועל המין מהמשפטים אמר ולתפארת כי תפארת משפטי התורה האלהית נכרת ונודעת על כל הדתות כאומרו משפטי יי' אמת צדקו יחדו (תהילים י״ט:י׳). ועל זה אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך (שם קי"ט) אמר כי בכל שעות היום שהוא מתעסק במשפטי העם היה מהלל ומפאר שם יי' על צדוק משפטיו ויושרם מכל משפטי הדתות האנושיות וכבר דברנו בשלמותם בפרשת משפטים שער מ"ו ולזה שבחם משה רבינו באומרו ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת (דברים ד׳:ח׳) והנה בזה גמר מה שיקבלו ממנו חלף הענין השלישי והוא נכון ומכוון מאד. וכנגד הד' אשר אמר ולשמוע בקולו כמו שביארנו אמר ולהיותך עם קדוש ליי' אלהיך כאשר דבר. ירצה לא הגיעך נזק וחסרון במה שקבלת עליך לשמוע בקולו בכל אשר יצוה אותך להימין ולהשמאיל כנגד רצונך או תועלתך. אדרבא כי נעלית בזה והוספת כבוד מכל זולתך כי קדוש יאמר לך על כלם כשתפרוש ממעשה ההבל ומתשוקות התאוות הנפסדות ותחיה על חיות הטוהר והפרישות אשר בהן תהיה קרוב אליו ודבק עמו תמיד והרי זה ענין נכבד מאד לא נוכל להכחיש אמתתו במה שנראה כל הדברים מכוונים אחד כנגד האחד והשלישי שלש כנגד שלש:
עקידת יצחק
ואחר שנתיישב כל זה כהוגן נשוב להשלים עצת יתרו וטוב כונתה בתוארים ההם שהזכיר בדיינים וסמניהם המובהקים אל המלאכה ההיא וזה ממה שנעמוד על אמתתו כשנזכיר תחלה כונת המשורר באותו מזמור שייחד להתרעם על הדיינים המקולקלים באומרו (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט עד מתי וגו' שפטו ונו' יאמר כי השם יתעלה נתן המשפט ביד הדיינים שיהיו הם הרועים והמפרנסים עדת ה' כאלהים יודעי טוב והוא נצב עליהם אמנם בקלקולם והפסדם יהיה האלהים נצב בעדת אל ובקרב הדיינים ישפוט לייסר ולהוכיח אותם על כל חלקי פשיעתם בדבר המשפט ואמר שהם לא מנעו עצמם מחטא באחת אחת מארבעה סבות אשר נעשה לחטוא בהנה להוציא משפט מעוקל. האחת להיות הדיין מצד רוע תכונתו רשע ואוהב חמס ולא ירא אלהים ועל זה אמר עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה כי החסרים יראת אלהים הם אשר ישפטו עול כרצונם ונושאים פני רשעים מפני אלהים. והשנית כי הונח שיהא השופט ירא אלהים ובבא עם הארץ להשפט לפניו יחפוץ להצדיק צדיק ולהרשיע רשע עם כל זה אינו חפץ בזה מצד מה שהוא אמת שירדוף אחריו לעשות אותו בכל מקום ובכל ענין ואנשים אשר כאלו על הרוב יסתלקו מהדברים הקלים אם מצד שיווים אם מצד קוטן בעליהם ועליהם אמר שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו כי על הרוב בין הדל והיתום יהיה דין ממון מעט ועני ורש הם שתי כתות קטני הערך ואין להסתכל אל שיעור הממון ולא אל גדולת הבעלים רק אל הצדק מצד עצמו כמ"ש (דברים ט״ז:י״ט-כ׳) צדק צדק תרדוף, עד שיהא חשוב לפניו דין פרוטה כדין מאה מנה. והשלישית כי אע"פ שיהיו לו שתי המדות הקודמות רצוני שיהיה ירא שמים ואוהב האמת מצד עצמו כבר יקרה שיהי' כבודו או ממונו חשוב עליו מנפשו ואם אחד מבעלי הדין יהי' רשע עריץ הנה הוא ירא לאמר פן יזיקני או יבזני וכדומה לזה ויסתלק מן הדין ולהם אמר פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו. שהכוונה שימסרו נפשם על הצלת העני מחזק ממנו ולא יחושו לנזק הבא להם מזה. והרביעית והיא אשר תקרה על הרוב מה שיהיה הדיין טועה בדבר משנה או בשקול הדעת או בעניינים אחרים מחוסר הבנה או הכרה בחומר המשפט או בצורתו ועליכם אמר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ כי יש מהם שלא ידעו שרש הדין ועקרו ואם ידעו זה לא יבינו להוציא דבר מתוך דבר ואפילו בדברים אשר בהם ילמדו ענין מענין בחשכה יתהלכו. ימוטו כל מוסדי ארץ הפך מה שאמר (שבת י'.) כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה שמים וארץ כי באמת על הדין העולם עומד (אבות פ"א) וכתיב (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ. ולזה אמר אני אמרתי אלהים אתם ושותפין לי להעמיד העולם ביושר ההנהנה עד שתהיו כלכם בני עליון כענין שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ונאמר על כלל האומה (דברים י״ד:א׳) בנים אתה לה' אלהיכם וזה יושלם להם על ידי הנהגת הרועים השלמה. אכן כאדם תמותין. ירצה אכן בנטותכם מהכונה כאדם שאין לו שותפות עם העליונים תמותין ולא יהיה לכם יתרון על הב"ח הבלתי מדברים כי כמות זה כן מות זה בהעדר השלמות. זולתי כי במה שהם אדם ימותו בכבוד על משכבותם והב"ח ימותו על פני השדה סחוב והשלך. ועשה. משל זה ממה שנראה ממשפטי הנמוסים שישומו יתרון גדול בין שרים לעובדי אדמה כשיתחייבו מיתה כי לזה יהרגו בסייף ולזה יתלו על העץ והוא אומרו וכאחד השרים תפולו כי אין הפרש ביניהם זולתי באופן המיתה לבד: קומה אלהים שפטה הארץ. ירצה יקום אלהים וישפוט הארץ בכבודו ובעצמו ויסלק השתוף מאלו הדיינים הממאנים בשיתופו כי אתה תנחל בכל הגוים ואין להם שום חלק ונחלה עמך ולזה לך יאתה כי אין מי שישגיח על הדבר כעין בעליו: (יב) ואתה תחזה כי ארבעת העניינים הללו בעצמם הם אשר זכרם יתרו בזה באומרו אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת וגו'. כי מאמר אנשי חיל הוא כולל כל שאר המדות אשר יפרש אח"כ וכמ"ש ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל דכלהו איתנהו ביה. וכבר כתב זה הרמב"ן ז"ל והיא לשון מובהק בכל התורה כלה על זה השמוש אמנם על הענין הראשון אמר יראי אלהים. ועל השני אנשי אמת. ועל השלישי שונאי בצע וכמו שאמרו ז"ל (ספרי פ' דברים) אפי' אומרים לו אשרוף ביתך או גדישך וכו' והם כלם מבוארים בעצמם. אמנם על הרביעי אמר אח"כ והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם. וזה שיעור מה שהישירו בבירור הדיינים הראויים לכך. ולזה אמר ואתה תחזה מכל העם כלומר שא"א בעם עצום ורב כמוהו אם תחזה ברוח הקדש שעליך שלא תמצא בהם מבעלי המעלות האלו ואם עד הנה לא היו נכרים לך: ועוד תשוב ותראה כי כשקבל משה עצתו ושמה לפועל זכר אלו הארבע עניינים עצמם אחד לאחד. כי אומרו (דברי' א') לא תכירו פנים במשפט הוא שוה למאמר ופני רשעים תשאו סלה וירא אלהים אשר זכר יצא את כלם: ואומרו כקטן כגדול תשמעון הוא ממש אנשי אמת כי אוהבי האמת מצד עצמו חביבין עליו הדינין הקטנים עם הגדולים והוא מאמר שפטו דל ויתום וגו'. ואומרו לא תגורו מפני איש הוא עצמו ענין שונאי בצע והוא יראת הנזיקין ולזה אמר כי המשפט לאלהים הוא וכמו שביארנו למעלה והוא מה שאמר שפטו דל ויתום. והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו הוא עצמו והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וגו' ודבר המשורר לא ידעו ולא יבינו וגו'. ובמלאכת החשן ענין נכבד מאד מיוסד על אלו העניינים הארבע כי על כן אמרו חכמינו ז"ל (ערכין ט"ז.) שהוא מכפר על עוות הדין ובמקומו יתבאר ב"ה שער נ"א: ושמת עליהם שרי אלפים ושרי מאות וגו' בהיות הדיינים על המספר הרב הזה הקשה הראב"ע ז"ל בפשע ארץ רבים שריה (משלי כ״ח:ב׳) ופירש כי שרי אלפים ושרי מאות וכן כלם הם שהיו תחת ידם המספר ההוא מעבדים או נערים או שכירים וגו'. ולא יקבל הדעת שהיה העם היוצא ממצרים מעבודת פרך על זה האופן מהשררה מאלו על אלו ועוד שלפי זה לא יפורש אומרו שרי חמשים ושרי עשרות כמאמר שרי אלפים שרי מאות. וזה כי אלפים ומאות על כרחנו ירצה כמה אלפים וכמה מאות שהרי אי אפשר שלא ימצאו בהם שרי מאתים ושרי שלש מאות וכן עד תשע מאות ואותם הם ראויים להמנות יותר משרי המאה אבל שרי חמשים ושרי עשרות על כרחך הם דוקא כי מה טעם שיאמר שרים על שני פעמים חמשים והרי הם בכלל המאה וכן חמשה פעמים עשרה הם חמשים ולפי דרכו יסבול יותר כי יהיו אלו מספרים סמוכי הממון אשר עליו ישפטו השרים האלה איש כפי גודלו וחכמתו וכבר נהגו על זה קצת המדינות. אמנם האמת הברור הוא שהיו הדיינים רבים על המספר ההוא כמו שקיימו וקבלו זה חכמינו ז"ל במסכת (סנהדרין י"ח.) באר היטב. והכתוב מוכיח מאד שאמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים וגו' ואם כדבריו היה לו לומר ויקח משה שרי אלפים וגו' ויתן אותם ראשים על העם. אמנם היתה כונתו להסיר פקפוק בירור הדיינים וסלק המחלוקת מקנאת איש מרעהו כדי שיתפייסו כולם ויקבלו עליהם וגם שאופן ישובם לשם באהלים ובהתמדת המסעות והחניות יצטרכו בכל מבוי ומבוי שיתיישבו בו כמה דיינים להושיבם על מתכונתם וכבר אמרו ז"ל (תו"כ אמור פ' י"ד) וינצו במחנה (ויקרא י"ד) על עסקי מחנה כלומר על עסקי חנייה והוא מבואר כי לפי צורכם ומנהגם היו צריכין כן בכל המ' שנה שהלכו במדבר והוא מה שביארו היטב באומרו בסוף דבריו וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום כי על דרך האמת במקומות וזמנים אחרים כל מה שימעטו הדיינים תהיה ההנהגה יותר שלמה עד שנראה שצוה השם יתעלה בהניח השם להם ובשבתם על אדמתם ישימו עליהם מלך (סנהדרין כ':) יהיה ראש אחד ושופט אחד לכל העם וכמו שאמר (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. והנה בזה נתבארה היטב עצת יתרו הנכונה אשר באה בבחינה ישרה על איכות הדינין וישיבת השופטים אשר הוא ענין הכרחי אל החיים המדיניים הראויים להקדים לספור מתן תורה. ובזה כבר נודע חביבות העצה הזאת ותועלתה הנפלא בעוצם השלמות המגיע אל האומה הזאת מהיותם נשפטים על פי משפטים אלהיים כמו שיעץ כי לא לבד יגיע מהם שמירת הממון והגבלת האנשים לבל יהרסו לפרוץ אלו באלו בשאר המשפטים האנושיים אלא שנוסף על שיגיע מהם זה בענין יותר משובח יועיל מאד אל הקנייני' השלמים אשר בנפש ואל חיי הצלחת העולם הבא כמו שיתבאר זה במקומו המיוחד שעד מ"ו ב"ה. ולזה אם יהיו זבחיו נרצין לפני השם יתעלה כמו שאמרנו יותר ראויה היתה עצתו וכמו שאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. וזאת היתה כוונת המאמר (רבות פ' שופטים) שזכרנו ראשונה שאמר כזבח לא נאמר אלא מזבח כיצד הקרבנות אינם מכפרים אלא בפני הבית וכו' יאמר שבשמירת הנכסים והממונות יועילו צדקה ומשפט מהקרבנות למה שתתפשט תועלתם לכל הזמנים בין בפני הבית ובין שלא בפניו. ואם בהגבלת האנשים והטלת הרסן על פניהם יועיל מהם כי הקרבנות יכפרו על השוגג וצדקה ומשפט גם על המזיד. וזה שהמשפט יעניש על המזיד יותר מהשוגג ולזה המתנהגים בו לא יחטאו במזיד וביד רמה. ואלו השני עניינים אם שישתתפו בהם שאר הנמוסים הנמוס האלהי יוסיף עליהם יתר שאת מהטעמים שיבא זכרם בשער הנזכר והם מוסיפים עליהם שני עניינים אחרים נפלאים מהם. האחד היא שהם גם כן דרושים שכליים תתעלה בהם הנפש בהשכילה אמתתם ויושרם ביתר המושכלים אשר תשמח ותתעצם מהם ולזה אמר שהקרבנות אינם אלא בתחתונים והוא עונש לחוטא בחלק החומרי ממנו על דרך שאמר (משלי י״ט:כ״ה) לץ תכה ופתי יערים אבל צדקה ומשפט נוהגים בעליונים והם האנשים האלהיים אשר ישכילו אמתתם וישבחו את שם כבוד מניחם וכמו שאמר דוד (תהילים י״ט:י׳-י״א) משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב ומפז וגו' ואמר (שם קי"ט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. והנה על הדבר היותר מיוחד שבתועלתם והוא השכר הרוחני אמר שהקרבנות אינן נוהגין אלא בעולם הזה להסיר כתם העון ונגע הפשע מעל החוטא לא שיסוגל מהם שכר לעולם הבא אמנם צדקה ומשפט כשיהיו על הנמוס האלהי הנה הם עושים לשם פירות ופירי פירות במצות היותר חמורות שבתורה כמו שפירש דוד זה באומרו אחר משפטי ה' אמת צדקו יחדו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב כי הוא מיחל ומצפה חלף עבודתם עקב רב כמו שאמר על שאר החקים החמורים הורני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב (שם) נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב והיא כוונה נכונה מאד מסכמת למה שרצינו אליו בזה השער מאלו השני דרושים הנקראים בשם צדקה ומשפט כי הענין הראשון מהנהגת הבית הנקרא שלום יצדק עליו שם צדקה כענין (משלי כ״א:כ״א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד והענין השני הוא המשפט בביאור וזה שיעור מה שיאמר בזה החלק מהשלום והדין ונבוא אל שער האמת ב"ה:
נתיבות עולם
מצות ק"ש צווי הש"י ליחד שמו ערבית ושחרית, כי כך מחויב בערבית להודיע כי בלילה בהעדר האור כל הנבראים כאלו יש בהם העדר הוא החושך, ואז יש ליחד שמו כי הוא יתברך אחד מצד הזה שכלם יש בהם העדר כמו שמורה הלילה והוא קיים לכך הוא אחד. וביום הכל נמצא, ולכך יש ליחד שמו גם כן כי מאתו נמצא הכל כמו שבערב אליו נאסף הכל והכל נמסר בידו כדכתיב (תהלים ל"א) בידך אפקיד רוחי, וכך מאתו נמצא הכל ובבקר שהכל נמצא יש לייחד שמו כי הוא אחד כי ממנו נמצא הכל. והנה הוא אחד הן מצד הערב שאליו נאסף הכל בידו הוא ית' אחד, הן מצד הבוקר שהכל נמצא הוא אחד כי מאתו נמצא הכל ומאחר שמאתו נמצא הכל הוא ית' אחד ואין זולתו, ועל זה באה מצות ק"ש בערב ובבקר. וביום מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובלילה מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, כי יש לשבח בכל יום את הש"י בשבח שלם ומלא אשר השבח השלם ומלא על ידי מספר שבע, ודבר זה מבואר במקום אחר. וזה שאמר (שם קי"ט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, כלומר שיש להלל השם יתברך שבע שהוא שבח שלם וכמו שמורה עליו שם שבע שהוא מלשון שביעה כי מספר הזה יש בו שביעה ושלימות, ולפיכך שבע ביום הללתיך, והיום והלילה ביחד ראוים למספר שבעה ודבר זה מבואר לחכמים ונבונים. ואלו שבעה ברכות שתקנו שתים לפניה האחת היא יוצר אור ובורא חושך, וקאמר בגמרא (ברכות י"א ע"ב) שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. ונראה הטעם שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי אין הזמן מחולק שהרי כתיב (בראשית א׳:ה׳) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ואלו היה הלילה מחולק מן היום לא היו שניהם יום אחד, רק אין הלילה והיום מחולק לעצמו ולפיכך צריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, כי היום מחייב את הלילה והלילה מחייב את היום ואין זה בלא זה כיון ששניהם משלימים זה לזה עד ששניהם ביחד יום אחד, ואם היה מזכיר היום בפני עצמו או הלילה בפני עצמו, היה שבח הש"י על חצי דבר ואין ראוי לשבח את הש"י על חצי דבר. ועוד כי הלילה והיום הוא אחד וזה מורה כי הש"י אשר ברא אותם הוא אחד, כי אם לא היה מזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, רק היה מזכיר היום בפני עצמו והלילה בפני עצמו והרי הלילה והיום הם מחולקים והם כמו הפכים, וא"כ היה ח"ו דבר זה כמו שהיו אומרים קצת מינים כי יש כאן שתי רשויות והיו אומרים כי הפעולות המחולקות שהם בעולם דבר זה מורה על פועלים מחולקים, וכאשר שאנו באים עתה ליחד שמו אם היה מזכיר מדת יום ביום ולא היה מזכיר מדת לילה כאלו היה כאן פעולה מחולקת וא"כ ח"ו היה זה מורה על חלוק פועלים, ולכך צריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, כלומר שהיום מתחבר עם הלילה עד שהם יום אחד וא"כ אין כאן פעולות מחולקות והפועל הזה אחד. ואדרבא כאשר הם שני דברים מחולקים והם דבר אחד מורה על אשר ברא אותם הוא אחד, כי הוא ית' שהוא אחד מקשר ומאחד הדברים אשר הם מחולקים כמו שבארנו והארכנו במקום אחר כי אין כאן מקום זה ופי' מבואר הוא זה. וברכה ראשונה תקנו על העולם הזה שהאור הוא המעלה היותר של עולם שהוא נברא תחלה, וברכה שניה תקנו על נתינת התורה שהתורה על העולם הזה, ודבר זה נתבאר במקומות הרבה מאד שהתורה היא על עולם הזה. ואחר כך סדרו ק"ש שהוא כנגד מלכות שמים, וזה כי מלכותו היא עוד מדריגה עליונה על התורה, שאנו אומרים תחלה שהוא השפיע את האור ואח"כ אנו אומרים שהוא משפיע התורה ואח"כ אנו אומרים שהוא יתברך אחד, ודבר זה יותר מדריגה עליונה מה שהוא מתעלה במלכותו ית' על הכל, ולפיכך אחר ק"ש קבעו ברכת אמת ויציב שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ע"י נסים ונפלאות, וברכה זאת מתחייב מן ק"ש כי בק"ש שהוא ית' אחד וזהו מלכות שמים, ומפני שהוא מלך נבדל מהכל הוא מושל על הכל עד שהוא יכול לעשות נסים ונפלאות בעולם כמו שעשה במצרים, ולפיכך אחר ק"ש שהוא מלכות שמים בא הברכה של אמת ויציב שהוא מחדש נסים ונפלאות שלא כמנהגו של עולם, כי אם היה לו שתוף עם הנמצאים לא היה זה אחד ובמה שהוא נבדל מן העולם מושל עליו עושה בעולם כרצונו ובזה הוא ית' אחד: