לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר נְאֻ֤ם יְהוָ֨ה ׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י עַד־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ׃
עקידת יצחק
בשלישית והיא שנתן בידם שבט מלכות לרדות בו את כל העולם כלו דכתיב (דברים ב׳:כ״ה) היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים אשר ישמעו שמעך ורגזו וחלו מפניך. מכלל שהכוונה שתמשך התחלה זו תמיד כמו שאמר (שם י"א) פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו כו'. וכן העידו הכתובים שנמשכה בימי יהושע דוד ושלמה. הנה זאת הממשלה נתן האל יתברך ביד מנהיגי ישראל ורועיהם הכשרים ויבחר ביהודה וישימהו לראש עליה ומסר שבט מלכות בידו דכתיב (בראשית מ״ט:י׳) לא יסור שבט מיהודה וגו' בכל בניו בחר בדוד עבדו להיות לו רועה נאמן ומטה האלהים בידו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כמו שאמר (תהילים ק״י:א׳) נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון וגו'. ובשלמה כתיב (ד"ה א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך להגיד כי מלכות אלהים בידו ובו רודה ומושל על כל העולם כלו וזה ימשך בזרע ההוא לדור דורים כמו שנאמר (יחזקאל ל"ד) ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ואין בעיני שום ספק שנרשמו ג' ענינים האלו במעשה יהודה וחמר כמו שאמרנו. וזה כי חלילה לצדקת ליהנות במעשה ההוא ולכוין בו כי אם להקים שם בישראל ולעשות חיל כפי מה שהעידה עליו רוח הקדש אשר סייע במעשיה בלי ספק:
קול התור
תפלת ״עוד יוסף חי״ (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו׳), תפלת כסא דוד עבדך, בברכת בונה ירושלים, תפלת את צמח דוד לישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה. תפלה לעני כי יעטף (תהילים ק״ב:י״ד) ושם תרחם ציון כי עת לחננה וכו׳ כי רצו עבדיך את אבניה וכו׳ וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳. אהבתי כי ישמע (תהילים קט״ז:ו׳), ושם דלותי ולי יהושיע. מן המיצר (תהילים קי״ח:י״ז) ושם לא אמות כי אחיה וכו׳. לה׳ הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:ג׳) ושם מי יעלה בהר ה׳ וכו׳. שב לימיני (תהילים ק״י:א׳), יענך ה׳ ביום צרה (תהילים כ׳:ב׳). כי באו מים עד נפש (תהילים ס״ט:ב׳) ושם הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ושם, אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. יששום מדבר וציה וכו׳ (ישעיהו ל״ה:י׳) ושם ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה וכו׳. קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ה) ושם כי זרע השלום וכו׳. הר ציון ירכתי צפון (תהילים מ״ח:ג׳). ה׳ בעזך (תהילים כ״א:ה׳) ושם, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. גם עפ״י האריה״ק על מב״י בתפלת: כסא דוד ועפ״י רבנו בתקוז״ח. בשוב ה׳ וכו׳, היינו כחולמים (תהילים קכ״ו:א׳). ה׳ אל באפך תוכיחני (תהילים ו׳:ב׳). הרנינו לאלקים עוזנו (תהלים פ״א), ושם עדות ביהוסף, בצרה קראת ואחלצך. ויהי בשלם סוכו (תהילים ע״ו:ד׳), ושם שבר רשפי קשת וכו׳. בך ה׳ חסיתי (תהילים ל״א:י״ב) ושם מכל צוררי הייתי חרפה. ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳). יאמרו גאולי ה׳ (תהלים ק״ו) ושם ישלח דברו וירפאם. ה׳ אורי וישעי (תהילים כ״ז:ג׳) ושם, אם תחנה עלי מחנה וכו׳ לראות בטוב ה׳ וכו׳.
נתיבות עולם
ובפר"ק דברכות (ז' ע"א) אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו וכשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם מנא לן דקבע מקום דכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל עוד שם אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה עד כאן. הזהירו על קביעות מקום התפלה. ויש לך לדעת, כי אברהם היה קובע מקום לתפלתו והיה לו הדביקות בו יתברך בקביעות ולא במקרה דכתיב אל המקום אשר עמד שם, ולכך היה השם יתברך עמו תמיד בקביעות מבלי הסרה כלל והיה דבוק בשכינה. ובעת צאתו למלחמה השכינה היתה לוחמת באויביו ותמיד השכינה היתה בעזרו, וכל זה מפני שהיה קובע מקום לתפלתו ר"ל שתפלתו שהוא הדביקות שלו בו יתברך הוא בקביעות ואינו במקרה, ודבר שהוא בקביעות אין לה הסרה כלל הפך המקרה שאין המקרה מתמיד, וכנגד האויב צריך האדם חוזק ותוקף שלא יוסר הדביקות. ולפיכך אמר הכתוב על אברהם (תהילים ק״י:א׳) נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, כלומר כי מצד הדביקות הזה שהיה אברהם דבק בו יתברך יש לו לישב על יד ימיני, שאין חבור ודביקות כמו זה שיושב על ימינו ואינו נעזב כלל, וזה אלקי אברהם בעזרו. וכדי שידע האדם המדרגה העליונה הזאת כאשר הוא קובע מקום לתפלתו יש לך לדעת ולהבין דברי חז"ל העמוקים, כי מצד המקום שהוא קובע מקום מיוחד לתפלתו מורה שיש לו מקום אצל השם יתברך. ובדבר זה היה מיוחד אברהם כי הוא היה התחלה אל כל העולם, שכן אמרו בשביל אברהם נברא העולם, והיה כמו העיקר שהוא התחלה וראשון, והעיקר צריך אל מקום שעומד בו, ולפיכך אברהם שהיה התחלה לעולם יש לו מקום מיוחד אצל השם יתברך שהוא מקומו של עולם, והדבר הזה ברור. ולפיכך אמר אלקי אברהם בעזרו, וזה כי כל דבר שיש לו מקום הוא חזק מאוד שהוא כמו האילן שיש לו שורש נטוע במקום אחד שאף כל הרוחות באות אין מזיזין אותו ממקומו, וזה הקובע מקום לתפלתו יש לו נטיעה ודבוק אצל השם יתברך לגמרי אז הוא יתברך חזקו ותקפו וה' צורו אשר יחסה בו. וכבר אמרנו שהיה אברהם ראש והתחלת העולם לכך יש לו מקום אצל מי אשר הוא התחלה אליו, ואף כי אין האדם שקובע מקום לתפלתו הוא עיקר התחלה לעולם כמו אברהם מכל מקום נחשב כמו ענף יוצא מן העיקר, וכאשר יש לאברהם שהוא העיקר מקום אצל השם יתברך כך גם הענף יש לו מקום אצל השם יתברך, וזה שאמר אלקי אברהם בעזרו. והרי הוא מבואר כי המקום הוא תוקף הדבר מגין על הדבר שהוא מקום לו כאשר ידוע מענין המקום, ויורה על זה שם מקום שהוא מקיים את אשר הוא מקום לו, ודבר זה יתבאר עוד. ויותר עמוק מזה, כי במה שהמקום מיוחד אל הדבר שהוא מקום לו, ואי אפשר שיהיה מקום אחד מיוחד לשני דברים כאשר ידוע מענין המקום שלא יכלול דבר אחר עמו, שכל דבר יש לו מקום מיוחד כמו שאמרו חז"ל (אבות פ"ד) אין לך דבר שאין לו מקום, כלומר שצריך שיהיה לכל דבר מקום מיוחד שהוא מקומו, וכאשר הוא קובע מקום לתפלתו השם יתברך הוא מקומו המיוחד לו ואין אחר נכנס במקומו המיוחד לו ולכך הוא יתברך בעזרו. ואמר עוד כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים לפניו, כי מצד הדביקות המיוחד אשר יש לו עם השם יתברך מסולק ממתנגד שלו כמו שהוא משפט המקום שהוא מיוחד לו ואינו מקום לשנים ולכך אויביו שהם הפכים ומתנגדים אליו נופלים לפניו. ודבר זה עוד עמוק מפני שעל ידי קביעות המקום הוא מתדבק למעלה, ולכך אמר כשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו מתלמידי אברהם כי אלו שתי מדות הם העליונות על כל, שעל ידי אלו שתי מדות מתדבק לגמרי עם השם יתברך כאשר התבאר בנתיב הענוה עיין שם, וכאשר קובע מקום לתפלתו מדריגתו גם כן דבר זה שהוא מתדבק לגמרי עם השם יתברך, וראוי שיהיה נקרא שיש לו אלו שתי מדות אשר הן העליונות על הכל, ולומר הי חסיד הי עניו. ויש לך להבין מה שאמר אי חסיד, והכל הוא מבואר למי שיש בו חכמה ודעת: