נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֮ מִפַּ֪ח י֫וֹקְשִׁ֥ים הַפַּ֥ח נִשְׁבָּ֗ר וַאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ׃
עקידת יצחק
אמנם הנמשך הוא מה שנתבאר עם זה הגמול שגמלנו האל יתעלה כל טוב באשר הראנו את כל אלה וכעת אשר השמיענו כזאת להעיר את לבבנו לגלות את אזנינו כדי שנשמור לנפשותינו שלא נלכד במכמורות ההמה הפרושות לידי מעגלינו אשר דרכי שאול דרכם ונתיבות מות נתיבותם ויסבול שעל זה אמר המשורר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם נפשנו כצפור נמלטה וגו' (תלים קכ"ד). ירצה שיאמר ישראל וישמיע קול תודה לפניו לאמר לולי ה' שהיה לנו בכל עניינינו אלה לא נוכל להתיצב בשום פנים וחזר ואמר בקום עלינו אדם לכוין אל הדברים המתקוממי' עלינו מצד שאנחנו אדם ממה שיתקומם האדם על נפשו או אנשים זולתו ואמר אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו על היות אלו הענינים על האופן רע ובלתי נאותים אלינו כי אזי עבר על נפשינו המים הזדונים אשר לא נוכל מלט אמנם ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם במה שהזמין והכין לנו רפואה ותקון אל כל מכותם על הדרך שאמרנו אם מענין הראשון שכבר שם טבענו היותר שוה שבנמצאים המורכבים עד שנמצא במיננו רבי אליעזר בן הורקנוס וחביריו הנמשלים לבני אלהים. ואם אל הענין השני הזמין ההורים הטובים והמלמדים הישרים כמו שהיה ענין אומרם רבי יהושע בן חנניה אשרי יולדתו. ואל הענין השלישי מוסרי התורה ותוכחותיה ועונשיה כמו שעל זה נאמר רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. ואל הרביעי הכין לפניהם הדרכת החשובים וקבוץ המדיניות הטוב והמאושר מהאנשים החסידים כמו שעל זה נאמר רבי יוסי הכהן חסיד ועל החמישי מה שהזריח עלינו אור השכל המכריע את כלם כמו שהיה ענין ר' אלעזר בן ערך וחביריו והנם מועטים. כי כל אלו הם עניינים עשאם האלהים זה לעמת זה להציל הטרף ולהוציאו משיני האריות האלו המזיקים ועם זה נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים המוכן לפנינו כי בעזרתו וחסדו הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ומעתה עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ (תהלים שם) ונבא אל ביאורם אחד לאחד למצוא חשבון ודעת. ואולם הסוג האחד שהוא טומאת הנדות והזיבות באשה שממינו הוא הקרי והזבות באדם אין ספק שרוב עקר הדברים האלו מתחייבים להכרח תולדותם עד שכבר יחשב למום האשה שאין לה אורח כנשים וכמו שאמרו (כתובות י'.) כל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים: והקרי לאדם הוא גם כן מהכרח תולדתו גם הבא מאליו כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא בהרהור הלב המביא לידי טומאה רק השרידים אשר הגיעו למעלה עצומה מהחסידות כמ"ש ז"ל (חולין מ"ד:) על מאמר (יחזקאל ד׳:י״ד) הנה נפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה וכבר נחשב לאלישע לקדושה שלא נמצא קרי בסדין שלו (ברכות י':) והרי שהסוג הזה מהטומאה חוייב למין האדם מהכרח חמרו ואפילו שיהי' על תכלית השווי וטוב המזג שבאפשרותו. אמנם לפי מה שאמרנו שאפילו ביותר שוה שבהם יש יציאה מה יעתק בה האדם מתכלית הטוהר והנקיות אל חטא מה. ושהיציאה ההיא יש לה רוחב והתפשטות בו יתחלפו מדרגות האנשים הצדיקים אשר תאות שתוגבל בין שני גבולים כמשפט כל מרחק המתפשט באורך או ברוחב לזה נחלקה הטומאה היוצאת מזה הסוג לשני מינים. המין האחד הנדות שהוא כנגד הגבול הראשון היותר נאות והזבות כנגד הגבול השני אשר בקצהו כי טומאת הנידות הוא טומאה קלה מצד שנמשכה מתכונה מחוייבת בנפש בעליה מתולדותה ולהכרח תכלית מציאותה עד שכבר יהי' טבע דם הנדות באשה קרוב לטבע הקרי שבאדם כי משני העניינים יתהוה הולד וגם נמצא אומרם (נדה ס"ו.) דם חמוד ולזה הקלו (שם ס"ח.) בענין טהרתה במה שאינה צריכה רק שתפסוק בטהרה לסוף ז' ימים ואעפ"י שהיתה שופעת כל שבעה מיד תטהר ירמוז שנמשכה זאת הטומאה מכח חלוש ונקל כי אף עפ"י שימצא תמיד עם האדם לא ימנע אותו מטהרתו כשיפסוק ממנו בסוף ימיו הקצובים לשבע עשיריות כמנהג. אמנם הזיבות הוא טומאה חמורה צריך להמתין אחר ההפסק עוד שבעת ימים נקיים (נדה ע"ג.) לרמוז שהיא יוצאה מתכונה רעה וחזקה ישארו רשמיה בנפש ההיא ימים רבים ושנים אשר צריך בהם להשתדל בהרחקה והפרישות ממנה זמן שוה לחיי האדם כלומר שראוי שיהא נבדל ונשמר ממנה כל ימיו. וכבר באו בין שני הגבולים דיני זבה קטנה (שם) הנקראת שומרת יום כנגד יום והיא אשר לא תראה באחד עשר ימי הזיבות רק יום אחד או יומים והם ענין המדרגות הנמצאות בין שני אלו הגבולים. והנה במקום אשר יאמר סדר פרישות הנדה ואופן טהרתה וכפרתה שם נאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו כי הוא תקון החומר לזכר מזוהמתו של נחש הקדמוני וכמו שאמרו (יבמות ק"ג:) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן מהם. נראה שכבר התחילה להתמעט אלא שלא פסקה לגמרי עד המעמד ההוא ובמה התחילה ההפסקה רק במילה כמו שכתבנו במקומה. ואחשוב כי מהראוי היה שיסודרו בתור' שני מיני טומאות אלו סמוכים ותכופים זה לזה כמו שכתבנום. אמנם ראה להרחיקם תכלית ההרחק ולכתוב האחד תח ת כל הטומאות והשנית בסופן כדי להעיר אותנו הערה נפלאה תועיל מאד להזהר ולהשמר מכל שאר הטומאות והוא להודיע כי לפי המנהג הטבעי וגם על הדרד התוריי יש להתחלת היצירה מבוא גדול להטמא בכל אבות הטומאות אשר יספר ותולדותיהן או להשמר מהם כמו שאמרנו וכמו שאמר הכתוב (משלי כ״ב:ה׳) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ואם ישמר האדם מהמותר יהי' נזהר ונשמר מכולם כי ההתחלה יותר מחצי הכל ולזה סדרתם החכמה האלהית בין שני מיני הטומאות האלו אשר הם מצד ההתחלה. ושם הא' בתחלה והאחד בסוף כי הם הקטבים שעליהם תסובנה כל שאר הטומאות והטהרות כולן שאם ישמרו בהם ויטהרו מהן כראוי כבר יהי' הרע במיעוטו בנמזגים מהם ולא יצאו מכלל הענין הזה שאמרנו בסוג הזה הראשון. ואם לא כבר יצאו אל יציאות יותר חזקות ויקבלו הנזקים והרעות אשר יזכיר משאר הטומאות היותר חמורות והיותר מגונות. והנה לפי לשון דברי חכמים וחידותם (משלי א׳:ו׳) המפורסמת בכתבי הקדש זה הענין עצמו נרמז יפה בדברי משפטי היולדת בתחלת כל העניינים הללו: