תהילים קכח:ג מחשבת ישראל: עקידת יצחק, פור הוא הגורל; דרשות לפורים וגבורות השם

ובמדרש (ב"ר פ' ס"ג) שאל הגמון אחד את ר"מ בבית סלוא מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק ונטל קולמום כתב ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו אמר ראו דברים ישנים מפי זקן חדש. ויש לדקדק למה כתב לו די שיאמר לו כן או למה יזכור הביא נייר חלק וכו' בידוע שעל הנייר חלק הוא כותב בקולמוס וגם מה ראה בתשוב' זאת מהפליא' שאמר שהיו דברים ישנים אלא שהוא כיון למה שאמרנו כי לפי שההגמון נתכוין להכעיסו כלומר מי יקום יעקב לתפוס אחרינו אחר כל הימים הרבים שנתחזקה המלוכה בידו אף הוא הקהה את שיניו בהביא לפניו נייר חלק וכו' להראות לו כי כמו שהכתיבה הבאה על נייר חדש וחלק היא מתישבת יפה ואינה נמחת לעולם וכמו שאמרו הלומד תורה לילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש (אבות פ' ד') כן יהי' ממשלת זרע יעקב אחר עבור ממשלת עשו כי בעברו בכור התלאות ובמצרף השעבודים עד ינקה ויזוקק באופן שמאז ואילך ירד כמטר על גז השפע האלהי עליו שיעור שלא יעבור מהם לעולם ואל התחכמות הרמיזה בזה אמרו ראו דברים ישנים כי באמת הדברים עתיקין שכן עלו במחשב' מעת הבריאה וזה החכם חדש זכרונם ברמיזותיו. ומהידוע כי הרבה מתשובותיהם אל הרשעים היו על צד רמיזות כדאיתא פרק קמא דחגיגה (ה':) רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא גברא עמא דאהדרינהו מאריה לאפיה מיניה אחוי ליה נטויה עלינו אמר ליה קיסר לרבי יהושע מאי אחוי לך אמר עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו אמרו ליה מאי אחוית ליה אמר עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ומאי אחוי לך לא ידענא אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי לקמיה מלכה אפקוה וקטלוה וכזה וכזה נזכרו שם הרבה: ויאהב יצחק וכו'. (ו) ירצה שנמשך ממה שהוגד לה מפי יי' שאע"פ שאהב יצחק את עשו לפי שהי' מכבדו מאכילו ומשקהו רבקה אוהבת את יעקב למה שהוגד לה שהצעיר עיקר וגם מעשיו מוכיחים עליו: ויזד יעקב נזיד וכו'. יתכן שהי' יעקב פורש לתלמודו והי' עושה נזיד עדשים לעצמו לאכול אחר לימודו כדרכה של תורה וכאשר בא עשו מן השדה לא היה עת האוכל בבית אביו ולא חשבו שיבא בעת ההיא ולזה לא הי' להם דבר מזומן כפי צורך עיפותו ולזה אמר לו הלעיטני נא וכו' כי אין פנאי לאכול אלא ע"י לעיטה. על כן קרא שמו אדום לדעתי על שם התבשיל יאמר וזה כי הוא אמר הלעיטני נא בידך מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי ואין לי כח להשיב ידי אל פי. (ז) והכתוב אמר כי לסיבת עצמה קרא שם התבשיל אדום כי לא היה לו השעירה להבחין בהכרת התבשיל ולקרוא אותו בשמו רק בגוונו הנראה לעינים וזהו על כן קרא שמו אדום ויבא בסגול כמו בצע אמרתו (איכה ב׳:י״ז) אשתך כגפן פוריה (תהילים קכ״ח:ג׳). או מצד היותו סוף פסוק כמו אחת אל אחת (שמות ל״ו:י׳). יפול באחת (משלי כ״ח:י״ח). או כמנהג בהכפל השמות. או שמלת הלעיטני תהי' כמו ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳), הנני מאכיל את העם הזה (ירמיהו ט׳:י״ד) יאמר הלעט נא מן התבשיל האדום את האיש האדום הזה כי עשו עצמו כנה אליו זה התואר למה שהוא אדמוני ועל כן קרא שמו אדום שהוא עצמו קורא את שמו כן: מכרה כיום כמדומה לי שהית' הבכורה אצל עשו כעניינים הנפשיים באותו עיון רוח שהוא היום אצל המון בני עמנו כענין סעודת לויתן המקוה שלא תפיל אמותו בלב קצתם. אמנם המשכילים יבינו ויאמינו עד שכבר הגיע מענינם לעשות ממנו סחורה המבהילים ימכרו בדבר מועט והמאמינים קונים אפילו בדמים יקרים (ח) והנה להיות ענין הבכור' והטוב המקוה ממנה יקר בעיני יעקב אבינו והרגישו דמלתא זוטרתא היא לגבי עשו ודבר האבד בידו הותר לו ודאי לסבב מכירת' לו בבוא יומו מהטעמים שהקדמנו. (ח) אמנם נתן טוב טעם לשאלתו בעת ובעונה הזאת כמו שאמר מכרה כיום את בכורתך לי, כלומר פן תקרה לך כיום הזה סכנת העייפות פתאומית ועמך תמות בכורתך וגם לי גם לך לא תהי' ויש במשמע גלוי דבריו שלא רצה בה רק לשמא ימות באלה בחייו לא יקפיד שיהי' לו אשר לו וכל זה כדי שימכור בעין יפה והוא השיב הנה אנכי הולך למות כו' הודה בפיו היות עקר הבכור' אצלו לתועלת ירושת פי שנים בקנינים הזמניים ולזה אמר כי אחר שהולך למות למה זה לי בכורה שאם לתועלת הנפשיי אם לא עכשיו אימתי ויראה שמכאן אז"ל שכפר בתחיית המתים (ב"ב ט"ז:). השבעה לי כיום לפי שלא הי' דבר הנקנה באחד מדרכי ההקנאה שאל השבוע'. ואמר (ה) כיום על הכוונה שאמרנו במכיר' או שיאמר שהשבועה תקיים המכר כאלו כבר הי' הדבר הנקנ' בא לעולם היום ההוא: ויעקב נתן לעשו כו'. אם שהיו הם מחיר הבכור' או דבר אחר עליו (ח) מ"מ העיד הכ' שאכל ושתה והטיב לבו ויקם משם וילך לשוטט הנה והנה וכבר הי' לו זמן ומקום לאמלוכי ביה ובכל זאת לא נחם ולא שת לבו לומר מה עשיתי ולא עוד אלא שבזה אותה לומר לקונה אמרתי מהולל ומעתה אין פתחון פה כלל לומר מאונס הרעב עשה כי הבלתי התנחמות ממה שנעשה באונס או בבלי דעת עושה אותו רצוני לגמרי כמו שנתבאר בפ"ג מהמאמר הג' מספר המדות:

מעשה. פעם אחת היה זוג, איש ואשתו, והיו יראי אלוהים מופלגים מאד מאד. ולא היה מכיר בה מתוך צניעות שביניהם.¹ראה רש"י לבראשית יב, יא. וכבר נאמר (שבת נג, ע"ב): "כמה צנוע אדם זה שלא הכיר בה באשתו". "ועמדה לפני המלך ותהי לו לסוכנת, ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך... והמלך לא ידעה" (מלכים א, א, ב-ד). ואף היא הייתה מסתירה פניה כי נתבוששה מהביט אליו, שנאמר "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים" (שמות ג, ו).² "אסתר מן התורה מניין? – ואנכי הסתר אסתיר" (חולין קלט, ע"ב). ואע"פ שנאמר "כי עין בעין יראו" (ישעיה נב, ח), כבר דרשוהו חז"ל – אל תקרי עין אלא אין, שנאמר "היש ד' בקרבנו אם אין" (שמות יז, ז). ומנהגם היה מנהג יהודים, ואת מאמר אישה הייתה עושה כי הייתה באמנה איתו, והמלך לא ידעה. והייתה נותנת יקר לבעלה, ואף הוא היה מכבדה יותר מגופו, והיה חוט של חסד משוך עליהם. וחיו חייהם בנעימים. אף הם זכו לזרע של קיימא, שנאמר: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך" (תהלים קכח, ג).

וארבע כוסות המתחברים לזה, נגד ארבע אמהות. וכבר אמרנו לך כי השתיה נמשך אחר האכילה, וטפל השתיה אצל האכילה, ומאחר שפסח מצה ומרור נגד זכות אבות, באו שתיית הכוסות נגד הנשים, שהם גם כן טפלים אצל האנשים. כי בזכות אבות ואמהות יצאו ישראל, שנאמר (שיה"ש ב, ח) "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", אמר הקב"ה, אם אני מסתכל למעשיהן של ישראל, אינם נגאלים. אלא למי אני מסתכל, לזכות אבותם, שנאמר "מדלג על ההרים", ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו, ב) "שמעו הרים ריב ה'", עד כאן. ולפי זה יהיה פירוש "מקפץ על הגבעות" בזכות אמהות. נמצא שישראל נגאלו בזכות אבות ובזכות אמהות*. ואלו ארבע כוסות נגד זכות ארבע אמהות, על שם (תהלים קכח, ג) "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך". ויש במדרש (תקו"ז סט, קיא.) כל האילנות מקבלים הרכבה עם שאינו מינו, חוץ מן הגפן. וזה שאמר "אשתך כגפן", דלא מקבל מין אחר, והיא צנועה בירכתי ביתך, כן האמהות צנועות היו. ועל היין מברכין "בורא פרי הגפן" (ברכות לה.), ולפיכך ארבע כוסות שמברכין עליהם "בורא פרי הגפן", רמז לזכות אמהות ולצניעותן. ובמדרש (במדב"ר ט, יג), "לא ישים עליה לבונה" (ר' במדבר ה, טו), לפי שהאמהות נקראות "לבונה", שנאמר (שיה"ש ד, ו) "ואל גבעת הלבונה", וזו שפירשה מדרכיהן, לכך לא ישים עליה לבונה. הרי שנשתבחו האמהות בפרט בצניעות, כי עיקר שבח האשה ומדריגתה העליונה היא הצניעות.