תהילים קכ:ז מחשבת ישראל: עקידת יצחק וגן נעול

אֲ‍ֽנִי־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר הֵ֝֗מָּה לַמִּלְחָמָֽה׃

עקידת יצחק

וזהו טעם המדרש שזכרנו ראשונה כי הנה לפי שבשעת המלחמות ימצא ענין השלום נפסד וכל טובותיו בורחות והרעות מגיעות כמו שאמר החוקר בעשירי מעשירי מספר המדות אמר הנה בדבר המלתמה לא יבחר אחד כלל ללחים בעביר הדבר אשר הוא לוחם או הכין המלחמה כי היה נראה מכל וכל עושק ורוצח הנה הוא ג" מהאוהבים יעשה לוחמים בעבור אשר יהיו מריבות ורציחות ע"כ. ירצה כי בהתחבר בעניני המלחמות ענינים רבים וחטאים הנה אי אפשר ששום אדם יבחר בהן מצד עצמן כי אשר כן יבחר יקרא עושק ורוצח וגם הוא יבא לידי שנאת הבריאות כלן אין צריך לומר הנלחמים עמו כי אם עם אחיו וקרוביו ומיודעיו היוצאים בצבאותיו כי הם יהפכו לו לאויבים וילחמו עמו בעבור אשר יקרה בהם מריבות ורציחות אשר אי אפשר זולתם. וכמו שאמר דוד כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל העיר והרסה (שמואל ב' י"א) וכבר ראה עצמו בסכנת מלחמת עוזריו לסבה הזאת עצמה כמ"ש ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בניו ועל בנותיו ויתחזק דוד באלהיו (שם א' ל') ולזה היה ראוי ומחוייב לכל מסדר נמוס ישר וכולל להיישיר המלך והעם בענינים אלו באופן שימנעו כל אלו הרעות במאמצי כח וכאשר לא יסבול האיפשרות מניעת המלחמה שידעו ויכירו כי כוונת הלוחם אינה בעבור הדבר אשר הוא לוחם כמו שאמר החכם כי איש כזה הוא אכזרי עושק ורוצח אבל שהמלחמה הוא לו במקרה והתכלית אליה שהוא להביא מצב השלום והבטחה הוא הכוונה בעצם וכמ"ש המשורר שבזה יתחלפו הוא והלוחמים עמו באומרו אני שלום וכי אדבר המה למלחמ' (תלים ק"כ) כמו שנתבאר במבוא השערים אשר בתחלת הספר. ולזה אמר בזה המדרש על מאמר וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו' זהו שאמר הכתוב סור מרע ועשה טוב שכן ארץ וגו' סור מרע ועשה טוב בקש וגו'. יורו כמה צריך האדם להזהר בהרחקת הענינים והמעשים אשר בהם יפסד האדם סדר הטוב והרע בכלל כמו שהוא מעשה המלחמות כמו שאמרנו ושלזה ראוי לגמור סור מרע ועשה טוב סור מרע ועשה טוב לגזירה שוה כי לשכון ארץ אף כי יבא לגרש גוים מפניו בדרך מלחמה יחוייב לבקש שלום ולרדוף אותו ונתנו הסבה לזה כפי מה שאמרנו כמו שביארו' באומרם לא פקדה התור' לרדוף אחרי המצות האלה כי יקרא קן צפור כי תפגע כי תראה כי תחבוט. וזה כי לפי שהן מצות מיוחדות לתקן מזג האדם ולהטביעו במדת הרחמנות ולהרחיקו מהכילות וצרות העין והחמדה וכיוצא בזה כמו שהוא מבואר מענינים והדומים להם והוא כדי שימצא אצל כל מעשה ומעשה מהם כאשר יבא לידו נוהג כפי המדה המעולה וכמו שאמרנו לטוב לך לטוב לנו וגו' כי הכל הוא להטיב האדם לעצמו ולזה די לו לאדם שישתדל אחר הקנאת הקנינים המעולים ויעשה ויפעל לפיהם כאשר יזדמנו הענינים לפניו אמנם אשר תכליתם לא זה בלבד רק הרחקת נזקים וענינים מגונים מכתות האנשים כמו שיהיה זה בעניני השלום הנה הוא צריך לרדוף ולבקש אותו בכל צד שאפשר קודם שיגיע צרכו לפניו כדי למנוע ולהרחיק הנזקים והענינים הרעים וחטאים מבין האנשים ולא יאמר די לי כשיזדמנו לפני שאפשר ביניהם ואשלימם וכ"ש במערכות המלחמות אשר בין גוי לגוי וממלכה לממלכה כי כרובם וגדולתם כן יוסיפו הרעות והנזקים כמו שנתבאר. ושלזה אין להמתין לאמר אני אערוך מלחמתי ואם הם ירצו להשלים אקבלם אבל שיקדים להם דברי שלום כדי למנוע ולהרחיק הענינים הרעים והנזקים הנמשכים מהמלחמות כל מה שאפשר וגם כי לא ישמעו מהם והמלחמה תהיה הכרחית הנה כבר יודיעו בזה שהמלחמ' אינה נרצית להם בעבור הדבר אשר הוא לוחם ולא בעבור דבר העושק ונלוז אשר בה כ"א בעבור בקשת הטוב והמנוחה אשר בסוף ולזה בחרו להם לשלוח אלו המנאכים בדברי רצוי ותחנונים על הדרך היותר נאות שאפשר להפוך לבם אליהם כמו שיבא בביאור ב"ה והסכימה לדעתם הדעת העליונה בלי ספק. ובמדרש (דברים רב פ' ה') על וחגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב) אמר שזה אחד מהדברים שגזר עליהם משה והסכים על ידו הקב"ה אמר לו שילחם עם סיחון ועוג והוא לא עשה כן אלא וישלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום לאמר אמר הקדוש ברוך הוא לך אמרתי להלחם עמו ואתה פתחת בשלום חייך שאני מקיים גזירתך כל מלחמה שיהו הולכים לא יהו פותחים אלא בשלום שנ' כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ'). *והכוונה וכו' ר"ל כי מלבד מה שאמר הכ' בפרשה ההיא כי בבואם להלחם על אחת מהערים הרחוקות אשר לא מערי שבע האומות מחויבים הם לקרוא לה תחילה לשלום, נמצא בה ג"כ כי נצטוו לחוס גם על כל עץ השדה לבלתי השחיתו ללא הועיל, ומזה ישפוט כל משכיל כי עוד יותר צריכים להשמר בכל עת לבלתי השחית בני אדם, אם לא יאלצם ההכרח לזה, גם נאמר שגם במלחמות ז' העמים ההכרחיות לא תהיה המלחמ' בעצמה הכונ' והתכלית להשחית עם רב, כי אם רק האמצע ההכרחי, למען השיג התכלית המוסרית הנרצית, שלא ילמדו ישראל מכל התועבות אשר עשו העמים האלה כמאה"כ "כי החרם תחרימם וכו' למען אשר לא ילמדו אתכם" וכו' אשר ע"כ אמרו ג"כ חז"ל "עשו תשובה אינם נהרגים," ומכל זאת נראה כי הסכימ' דעת אלהים עליון עם דעת משה האנושית אשר שלח מלאכים אל סיחון תחילה השלים אותו לבל יצטרך לשפוך דם רב, והכוונה שזה מה שיתחייב מהדעת השלום האנושי ויסכים עמו הדעת האלהי מהטעמי' שכתבנו אשר שניהם נתבארו בפרשה ההיא כי אם נמצא שצוה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן (שם) כל שכן שראוי לישמר שלא יבאו נזקים והשחתות באנשים בכל מה שאפשר למונעם. וגם ביאר שלא תהיה הכוונה במלחמות ההכרחיות בעבור עצמם ואמר כי החרם תחרימם החתי וגו' למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליי' אלהיכם (שם) הורה שיהיה להם הסרת החטאת בעצם וראשונה וענין המלחמ' במקרה ובשנייה ומכאן אמרו עשו תשובה אינם נהרגים (ספרי פ' שופטים) והם עצמם דברי המאמר הנכבד שזכרנו:
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

הפרשה השנייה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וגו' כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה וגו'. וההערות אשר ראיתי הם אלו. האחד כי מאמר כי תקרב אל עיר וגו' ומאמר ועשתה עמך מלחמה יראו סותרים זה לזה. וכן מה שאמר כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה ולבסוף נאמר ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמ' עד רדתה כי על דרך האמת שקטה ועומדת היא אם יניחוה. השני מאמר כי האדם עץ השדה כי הוא מאמר קשה בעיני המפרשים כלם. השלישי מה טעם אומרו רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא כי מה ידיעה שייכא בזה היה לו לומר רק אשר לא עץ מאכל הוא. ואלו הדיוקים אם שאינם ספיקות גמורות יועיל לגלוי דעת למה שרצינו מכוונת הענינים באלו המאמרים. ומהמבואר שהענינים הנכללים בזה החלק שייחדנו הם ממין העצה הנכונה הראויה לנהוג באלה המעשים בשני למודים. האחד כדי שלא יעלה להם מהפסד הדעות באלהות יותר ממה שירויחי בהצלחת הנכסים וזה שלא יעלה על לבם דבר בליעל לאמר כי הוא יתברך אכזרי במדותיו חפץ בהשחתת העולם ואבדן הבריות כמו שיחוייב מעריכת המלחמות האלה אשר לא תעשינה כי אם בשפוך דמים רבים ובחבילות חבילות גזלות ועושקים וילמדו מזה גם כן להתאכזר במדותיהם ולזה הית' העצה הנכונה בתחלת מעשיהם מיד שפקדו שרי צבאות בראש העם מה שאמר וקראת אליה לשלום להורות להם שהכוונה הראשונ' למלחמותיהם לא היתה אל הרע אשר נמצא בהם כלל אשר הוא לוחם כמו שאמר החכם במקומו כי אם אל דרישת השלום ורדיפתו ובא אל המנוחה ואל הנחלה אשר בה ינוחו הגופות ויוצלחו הנפשות בלי מעכב והדברים הרעים שבמלחמות הנם באים במקרה ושלא במתכוין ולא לרצון גם כן וקרוב לזה כתב הרב המור' בפרק נ"ג חלק א'. *וכבר יהיה הלוחם, להבין דבריו אלה (עיין ביאורי למעלה במדבר דף צ"ה ע"ב). וכבר יהי' הלוחם איש שלום בכוונה זחת וכמו שאמר אני שלום וכי אדבר וגו' (תהילים ק״כ:ז׳). כי הפועל לא נקרא אלא על שם תכלית כוונתו וכן אמר בכאן בפירוש כי החרם תחרימם החתי וגומר למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליי' אלהיכם. יאמר שכיון שכל חסדם ועבודתם אשר המה עושים לאלהיהם הוא חטא ופשע לאלהיכם אי אפשר שלא תלמדו מהם דברים רעים וחטאים ומכעיסים לפניו אשר הוא ענין המלחמה הקשה והעצומה והיותר מסוכנת שבכלן כמו שכתבנו למעלה ואם כן המלחמות האלו הם בקשת שלומה ומציאתה בלי ספק וללמדם כל זה הית' המצוה לפתוח בשלום להודיע שתחלת המחשבה סוף המעשה וכי אינן דורשין רק השלום האהוב למעלה ולמטה כמו שכתבנו סגולותיו בברכת השלום שער ע"ד וגם בשער פ"ז. ועל הכוונה הזאת שאמרנו אז"ל במדרש (דב"ר פ' שופטים) שזה אחד מהדברים שגזר עליהם משה והסכים הקב"ה לדעתו אמר ליה שילחם עם סיחון ועוג והוא לא עשה כן אלא וישלח משה מלאכים ממדבר קדמות לסיחון מלך האמורי דברי שלום לאמר אמר הקב"ה אמרתי לך להלחם עמו ואתה פתחת בשלום חייך שאני מקיים גזירתך כל מלחמה שיהיו הולכין לא יהיו פותחין אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת עליה לשלום וכוונתם בזה עם עקר זה הענין ורוב צרכו נכתב שם במקומו שער פ"ח ולזה הית' מעצתו יתב' והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהי לך למס ועבדוך כי מעתה לא תשתעבד אליהם ולא תשמע אל דבריהם ולא תעש' כמעשיהם ואף בז' אומות אמר הא אם עשו תשובה אינן נהרגין (ספרי פ' שופטים.) אמנם אם לא תשלים עמך וצרת עליה כי הכרח בקשת הטוב ושלום הגופים והנפשות יביאך עד הנה ועם זה תדע כי ישרים דרכי יי' ומדותיו שלמות ורחמיו על כל מעשיו ותלמוד לעשות כמוהו. והרי הענין הראשון הזה הוא עצת שלום ללמדם דעות ישרות ונכונות באל יתברך ומדות שלמות בהנהגתם. וכן מה שאמר בסמוך כי תצור אל עיר ימים רבים וגו' היא עצה נכונה בהישרת מדותית נכונ' והיא שלא יעשו דבר של השחתה ומפלה במלחמות כאלו הית' הכונה לכך רק אם יהי' להם הכרח לפי מבוקשם. וזה שהמנהג בלוחמים להרוג ולהשמיד כל הנמצא חוץ למצור הוא כדי לצור אותם שלא ימלא לבם אותם לצאת לספק להם לחם ומזון ויתר הצרכים אלא שיאספו כלם תוך העיר וימהרו לאכול ממה שבידם מהמזונות ותבא העיר ברעב ואם כן העצים והאבנים הנמצאים חוץ לעיר אשר לא יקוה מהשמידם שום תועלת מאלו וכדומה למה ישחיתום אין זה כי אם רוע לב ולזה באת העצה הנכונ' בפעולותיהם לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן (ב) ונתן הטעם ואמר כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור ותהי' ה"א האדם כה"א האיש אחד יחטא (במדבר ט״ז:כ״ב) האחד בא לגור (בראשית י״ט:ט׳) העולה היא למעלה (קהלת ג׳:כ״א) שכלן קמוצות והוראתן לשון שאלה לפי כוונתן. והכוונ' לכך אני מצוך על זה כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור לשון שאלה וקרוב לזה כתב רש"י ז"ל באומרו כי האדם שמא האדם. *והראב"ע וכו' כונתו, כי מאה"כ "כי האדם ע"י השדה" מוסב על המאמר "כי ממנו תאכל", ומא"הכ,"לבוא מפניך במצור" מוסב על מאמר "ואותו לא תכרות".   והראב"ע ז"ל אמר ששיעורו כי ממנו תאכל כי האדם עץ השדה ואותו לא תכרות לבא מפניך במצור ואשר כתבתי הוא נכון (ג) ואמר רק עץ אשר תדע וגו' כלפי עצי היער המדבריים הטוענים פרי כמו האלונים והבטנים וכדומי' שאע"פ שהם אילני מאכל הוא נודע שהיא מאכל לבהמות השדה ולחיתו יער ולבני אדם הדומים להם ואיננו מאכל לאדם באמת כי הוא מאכל עב וגס ומזיק וזה וכיוצא בו אמר שמותר להשחיתו ולכרותו לבנות המצור ואין צריך להקדים לו שאר אילני סרק כמו שהוא הענין בשאר עצי הפירות או שיהי' אלה הקודמים להם כשיבא הצורך. (א) ומ"ש ועשתה עמך מלחמה אשר היא עוש' עמך מלחמה לפי שאחד היה אברהם והארץ היתה למורשה ואנחנו בניו זכאין בה וכל המחזיק בה שלא כדין הוא מחזיק וגזל הוא בידו ולזה היא העוש' עמך מלחמה במרדה בבעליה. והנה עם זה מתישבים הכתובים לפי העצות הנכונות להתנהג בהם במלחמה הזאת המפורסמת.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

(משלי ג, ב) "כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך". פירוש, אל תחשוב שיש בתורותיו ובמצותיו דבר המקצר ימים והגורם חיי צער, וביותר בעבור מלחמת יצר-הלב הקשה שאתה צריך להתגבר עליו; ותאמר שעל ידי כן יאבדו שנותיך וירגז לבבך כל הימים אשר אתה חי. כי נהפוך הוא. התורות והמצווֹת יוסיפו לך ארך ימים ושנות חיים. כמו שכתוב בתורה (דברים לב, מז) "כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים". וארך ימים הוא בעולם הזה גם לעולם הבא. וכמו שאמרו (שם ח, טז) "ולמען יאריכון ימיך". (קידושין לט, ב) "לעולם שכולו ארוך". "ושנות חיים" הם שנים של חיים טובים וקורת רוח ושמחה (יומא עא, א). ומליצת "אורך" נופל על ימים לא על שנים. כי "ימים" בלשון עברי על הזמנים. כמו (ויקרא כה, נ) "כימי שכיר". (דברים יא, כא) "כימי השמים על הארץ". ויש זמן ארוך, ויש זמן קצר. והבטיח שיחיינו השם ב"ה זמנים ארוכים. ולא יפול מליצה זו על "שנים". כי מלת "שנה" על שוב השמש להקיף הגלגל מנקודה שכלתה בה מַהֲלְכָהּ. וכל השנים שווים שס"ה יום ואיזו שעות. ולא יתכן לומר אורך וקוצר על השנים. אבל הבטיחוֹ שתהיינה כל שנותיו שנות חיים, כי תקופת השמש המחברת השנה, מולידה בתקופותיה תחלואים לַגְוִיוֹת, קור וחום, קיץ וחורף, ושנוי עתים. כידוע לבעלי חכמת הטבע (עיין ספורנו על בראשית ח, כב; וכן י, כה). וכענין (תהלים קא, ו) "יומם השמש לא יככה" וגו'. ובהשגחת השם ב"ה על יְרֵאָיו ינצלו מכל אלה, ויחיו בטובה ובשמחה. ומלת "שלום" כולל ההצלחה האחרונה שיגיע האדם אליה. וכמו שאמרו ז"ל (סוף מסכת עוקצין) "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום". ולכן כל הברכות חותמים בשלום כמו (במדבר ו, כו) "וישם לך שלום". ותחת כי אמרת שיהיו חייך חיי צער במלחמה אשר אתה נלחם עם יִצְרְךָ הקשה, הנני מבטיחך שתהיה בשלום. כי אם תלך אחרי שרירות לבבך ותשמע לעצת יצרך, כל היום לבך דוי. כי הכחות המתנשאות בטבעיהן, כל אחד מתנשא על דרך אחר, (תהלים קכ, ז) "והמה למלחמה". גם אם תעשה כתאותיך לא תשקוט נהמת לבך, לפי שאין גבול לכחות נפש האדם בטבעיהן, וכדברי הכלל השמיני. וע"י כן תהיה בעמל פנימי ובצער מתמיד. ואם תירא את ה' ותשמור מצותיו אעפ"י שבראשיתך יכבד עליך להתגבר על יצרך, הנה כשתעשה את שלך, יגמור ה' בעדך ויעזרך ממרומים. וכדברי הכלל הכ"ז, וְיִּשָׁמְעוּ כל הכחות הפנימיות לעצת החכמה ואז יהיה שלום והשקט בנפשך. וזהו מעלת "חכם הלב" השמח בחכמה. ואמר "יוסיפו לך". לפי שגם כל העמים נצטוו על מצות ידועות כפי ארחות החכמה, ואלה הם שבע מצות בני נח, והן נטועות בשקול הדעת וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ח' חלון ו'). ואם ישמרו המצווֹת הללו ביראת ה', הנה שכרם אתם. וכמו שאמרו (סנהדרין, תוספתא, פרק יג) "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא". אבל לא ידמו למי ששומר מצות ה' ותורותיו שנצטוו בהן ישראל, הנפלאים כולם משקול דעת האדם ונשגבים מארחות הטבע הנהוג. והשומרים, משכורתם [היא] למעלה מן הטבע הפלא ופלא. וכמו שבארנו שם. ולכן אמר "יוסיפו לך":
שאל רבBookmarkShareCopy