תהילים קלא:ב מחשבת ישראל: חובות הלבבות ומורה נבוכים

אִם־לֹ֤א שִׁוִּ֨יתִי ׀ וְדוֹמַ֗מְתִּי נַ֫פְשִׁ֥י כְּ֭גָמֻל עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ כַּגָּמֻ֖ל עָלַ֣י נַפְשִֽׁי׃

חובות הלבבות

וְהִנֵּה הַיֶּלֶד בִּתְחִלַּת עִנְיָנוֹ בּוֹטֵחַ עַל שְׁדֵי אִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כב י) מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי. וְכַאֲשֶׁר תֶּחֱזַק הַכָּרָתוֹ מֵשִׁיב בִּטְחוֹנוֹ עַל אִמּוֹ לְרֹב הַשְׁגָּחָתָהּ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלא ב) אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ וְגוֹ׳. וּכְשֶׁתֶּחֱזַק הַכָּרָתוֹ עוֹד וְרוֹאֶה כִּי הַנְהָגַת אִמּוֹ אֶל אָבִיו מֵשִׁיב בִּטְחוֹנוֹ אֵלָיו לְמַעֲלַת הֲגַנָּתוֹ עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר יֶחֱזַק גּוּפוֹ וְתִתָּכֵן לוֹ תַּחְבּוּלָה בְּמִחְיָתוֹ בִּמְלָאכָה אוֹ סְחוֹרָה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מֵשִׁיב בִּטְחוֹנוֹ אֶל כֹּחוֹ וְתַחְבּוּלָתוֹ מִפְּנֵי סִכְלוּתוֹ בְּכָל אֲשֶׁר קָדַם בְּטוֹבַת הַנְהָגַת הָאֱלֹהִים.
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וּבִכְמוֹתוֹ אָמַר דָּוִד ע״ה (תהלים קלא) ה׳ לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְגוֹ׳ וְאָמַר אַחַר זֶה מָה שֶׁדּוֹמֶה לוֹ מֵהִמָּסֵר אֶל הָאֱלֹהִים בְּמַאֲמָרוֹ אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

ואל זה הענין גם כן רמז באמרו: ״אכול דבש הרבות לא טוב וכו׳״ ואליו רמז באמרו: ״ואל תתחכם יותר למה תשומם?״ ואל זה רמז באמרו: ״שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים וכו׳״ ואל זה הענין רמז דוד באמרו: ״ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני״; ואל זה הענין כונו באמרם ״במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור – במה שהורשית דרוש ואין לך עסק בנפלאות״ – רצו לומר שאתה לא תשלח שכלך אלא במה שאפשר לאדם להשיגו. אבל הענין אשר אין בטבע האדם להשיגו העסק בו מזיק מאוד כמו שבארנו. ואל זה כונו באמרם ״כל המסתכל בארבעה דברים וכו׳״; והשלימו זה המאמר באמרם ״כל שלא חס על כבוד קונו״ – רמז למה שבארנוהו, שלא יהרוס האדם לעין בדמיונים המופסדים; וכשיתחדשו לו הספקות או לא ימצא מופת על הענין המבוקש, לא יניחהו וישליכהו וימהר להכזיבו, אבל יתישב ו׳יחוס על כבוד קונו׳ וימנע ויעמוד. וזה הענין כבר התבאר.
שאל רבBookmarkShareCopy