תהילים קלו:כו מחשבת ישראל: עקידת יצחק וגבורות השם

אמרו תניא כל מי שיש לו תולדות מת וכלה ונברא ואינו בורא. וכל מי שאין לו תולדות אינו מת ואינו כלה ובורא ואינו נברא. ר' עזרה בשם רבי כלפי מי [נ"א מעלה] הדבר אמור שכל מה שאתה רואה תולדות השמים והארץ הן שנאמר בראשית ברא אלהים כו' ונאמר אלה תולדות השמים כו' (ב"ר פרשה י"ב). יראה מדבריהם בבירור ששמים וארץ הנה הם מתים וכבר אמרו שהם חיים אלא שכוונתם שאף על פי שאינם נפסדים אינם חיים משכילים מרגישים אבל הם כיסודות הארץ שהם פגרים מתים. ומה שאמרו שהם כלים ירצו שהם בעלי תכלית כמו שאמר הכתוב שמים לרום וארץ כו' (משלי כ״ה:ג׳). או שאמרו זה על דרך שאמר המשורר לפנים הארץ יסדת ומעשה ידך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד (תהילים ק״ב:כ״ו-כ״ז). וגם במאמר הזה יראה שפסק הדין כדברינו כמו שנבאר בשער החמשי ב"ה. סוף דבר קצת עדי הרב אינם נכוחים וקצתם מבוארי הדחייה והנה לא נעזר לא בנביאים ולא בכתובים ולא בחכמים. ולא ידעתי על מה סמך במה שכתב שם זה לשונו וזו ראיה תוריה לא יכחישה כי אם סכל או מתעקש. כי האל יודע אם לעקל או לעקלקלות כי אם על דבר אמת: ואולם מציאות המלאכים שהזכירה אותו התורה הוא ענין מעולה מאד מהיותם נפשות או מניעים לגלגלים הודיעה התורה מציאותם אשר המציאם בוראם להשלים על ידם הנהגת המציאות על דרך ההנהג' הפרטית והאישית כמו שתושלם ההנהג' הטבעית ע"י אלו השמים ותנועותיהם כמו שבא בכל מקום., הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כ״ד:ז׳) והנה אנכי שולח מלאך כו' (שמות כ״ג:כ׳) כי מלאכיו יצוה לך כו' (תהילים צ״א:י״א) אלהי שלח מלאכיה וסגר כו' (דניאל ו׳:כ״ג) ויבאו בני אלהים להתיצב על ה' (איוב א׳:ו׳). כי אם מיכאל שרכם (דניאל י׳:כ״א). גם להשלים נביאיו יתב' על ידם. ויקרא מלאך ה' אליו (בראשית כ״ב:ט״ו) וירא אליו מלאך וכו'. וזולתם מב' המינים רבו מספור. וזהו הטעם שלא נזכרו בפי' בריאתם במעשה בראשית כי לא נזכרו שם רק השמים והארץ ושאר סדרי הבריאה הטבעית כמו שנבאר. והנה זהו דעת תורני נכבד מאד ומסכים עם הכתובים שלא הזכירו תועלת הגלגלים והמאורות רק להאיר על הארץ ולאותות ולמועדים כמו שיבא. ובכל מקום אמר (בראשית כ״ד:ז׳) ה' אלהי השמים. הודו לאל השמים (תהילים קל״ו:כ״ו). סולו לרכב בערבות כו' (שם ס"ח). לומר שמכחו ית' ששם בטבעם האַוְתות שאמרנו הם מתנועעים. והנה רז"ל יעידו על אמתת זה גם כן במה שאמרו תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה כו' (ויקרא רבה פרשה כ') כמו שיבא בביאורו בשער הנזכר בעזרת הצור:

ובמדרש בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטרין מקרה בעצים ובאבנים ובעפר אבל הקב"ה לא קירה עולמו אלא במים הדא הוא דכתיב (תהילים ק״ד:ג׳) המקרה במים עליותיו (ב"ר פ"ד). הנך רואה בכאן שלשה מיני מים אשר מהם נשלם מספר העולמות. מים העליונים אשר מעל לרקיע במעלה והם עולם השכלים. והמים התחתונים אשר מתחת לרקיע והם עולם ההויה וההפסד. והמים האמצעיים הוא הרקיע הכולל כל גרמי השמים ושהוא תקרתו של עולם בלי ספק כמ"ש הבונה בשמים מעלותיו (עמוס ט׳:ו׳). וכמה אמתי חכמי האמת זה הפירוש במ"ש רבי יעקב בשם ר"ש ב"ר סימון אומר בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים הוגלדה הטיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים (שם). הרי שביארו היטב שבמאמר זה הוגלדה והוקרמה הטפה האמצעית והוא כנוי נאות להיולי השמים שאמרנו שנברא ראשונה אמצעי בין קצוות הבריאה ושממנה נעשה הרקיע מבדיל ושהרקיע הזה הוא כולל משטח גבנינות הגלגל העליון עד שטח קערירות גלגל הלבנה כמו שאמרנו. אלא שלפי דרכנו הוא פירוש ויעש אלהים את הרקיע והוא נכון. (י) ואמר ויהי כן כי על זה האופן נשלם חלוק הג' עולמות כל אחד בגבולו ומקומו במדרגתו: ויקרא אלהים לרקיע שמים (ט) ביאר בזה ב' דברים. האחד שהרקיע הנאמר הוא מה שיכלול כללות הגלגלים כלם אשר קראם שמים והם השמים המפורסמים בזה השם. והב' שכבר הורה שקרא אותם בשם שהיה עצמי וראשונה לדבר אחר. וכן הוא האמת שכבר העתיק להם השם עצמו שקרא ראשונה למניעיהם והם הנמצאים העליונים כמו שאמר. והוא השם אשר נתקיים להם אחרי כן. גם כי זה השם נאמר בכלל על השמים והמגיעים. ה' אלהי השמים (בראשית כ״ד:ז׳). הודו לאל השמים (תהילים קל״ו:כ״ו). ובייחוד מכאן ואילך על אלו השמים הנזכרים. והוא הדרך שדרך בו הרב המורה בענין אלו השמות. והנה בהמשך ב' מלאכות אלו. האחת הרקיע שהיה המציאות הראשון החסר. והשנית עשייתו במה שנמתח ונעשו ממנו השמים ושמי השמים נשלם שיעור המשך ערב ובקר יום השני. והמלאכה החסרה יוחסה לערב והשלימה לבקר כמו שהיה כן ביום הא' ויהיה בשאר הימים כאשר יתבאר. ומה שלא נאמר במלאכת הזאת כי טוב כלם חשבו הטעם מפני שלא נגמרה מלאכתם אם מפני שעדין לא נתלו המאורות או שלא התנועעו או מפני טעמים אחרים מתחלפים כל איש הישר בעיניו יעשה כמו שיבא. (י) ואני כבר גליתי דעתי את אשר היתה עמי רוח אחרת בזה בהפך. וזה כי לא נאמר כי טוב כי אם במלאכה שנמצאת ראשונה. מציאות חסר ונגמרה בו ביום כי אז נשלם טובו אשר היה חסר ממנה ראשונה כמו שהיה הענין באור שכתבנו ויהיה בארץ וצמיחותיה כאשר יתבאר. אמנם הנמצאים האלו האמצעיים הגלגלים אשר כן נעשו ביום הזה לא נבראו עדיין כלל. ועכשיו שנבראו בקומתן ובצביונן נבראו לא חסרו דבר ומי יאמר שלא התנועעו כלן דרך סבובן. ותליית המאורות הגדולים הוא דבר זולת שלימות הגלגלים:

וחותם (תהלים קיג, ט) "הללויה", כדי לסיים בהלל, הלל בתחלה והלל בסוף, מורה לך שאין בכל מעשיו רק הלל. וכן תמצא ב"הודו לה'" (תהלים פרק קיח), שמתחיל ב"הודו" (שם פסוק א), וסיים המזמור* ב"הודו" (שם פסוק כט). וכן בהלל הגדול (תהלים פרק קלו) פתח ב"הודו" (שם פסוק א), וסיים ב"הודו" (שם פסוק כו).