תהילים קלט:יד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות וחובות הלבבות

אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃

עקידת יצחק

*תוכן דעת הרב ז"ל הוא, כי מדרך הלימוד הוא שברצות המורה לקרב אל שכל תלמידו דבר מה אשר לא יבין מהותו על נקלה, ימשילהו אל דבר אחר המובן ומושג כבר ממנו ופעמים ידמה את המעול' והנכבד אל הפחות והנקלה, בהיותו הוא יותר נודע ממנו, ד"מ ברצות הכ' להורות לנו כי השמש יסוב על פי ה' בשמחה וטוב לב את הארץ בכל יום ממזרח למערב (לפי ראות עינינו) יאמר (תלים י"ט) "והוא כחתן יוצא מחופתו" דמה השמש שהוא מבחר כל צבא השמים באויר הרקיע אשר ממעל לראשינו וסביב לנו, אל ילוד אשה קרוץ מחומר בעבור שיציאת החתן מחופתו במשוש וגיל ביום חתונתו נודעת לכל, וכן דמה הכ' הנהגת הי"ת את ישראל והוכיחו אותם לפעמים בשבט אנשים וחבל נועם, אל הנהגת האב אשר ינהל את בנו להטיב לו בכל עניניו, וליסרו לפעמים אם ימרה את פיהו בשובה ונחת, כמאה"כ "הלא הוא אביך" וכו', ומאה"כ "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך" בעבור שאופן הנהגת וחינוך האבות את בניהם נודע לכל. [ובענין זה אחז"ל "גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה" שר"ל בהפך זיא פערגלייכען דען שאפפער צו זיינעס געשאפפע], ובהפך ידמה הכ' לפעמים את הפחות והנקל' אל המעול' והנכבד, כמו שאמר "איש אביו ואמו תיראו אני ה'" ר"ל תיראו את האבות כמו שתראו אותי שאני ה' אלהיכם, וכמאחז"ל "ומורא רבך כמורא שמים," יען כי חובת הירא' את הי"ת אשר בידו נפש כל חי, והוא כל יכול להטיב ולהרע להם גמול מעשיהם הטובים או הרעים, נודעת לכל בני אדם, ואף כי יבערו ויכסלו בהשגת מהותו ואחדותו ית', ידעו כלם בכל זאת כי יש אלהים שופטים בארץ כמאה"כ "כי גדול שמי בגוים" ואחז"ל "דקרו לי אלהא דאלהא" [וכעין זה כתב גם המליץ המפואר ברומי ציצערא בשם חכמי יון הקדמונים, כי רעיון ואמונת מציאות עצם נשגב ממנו מוטבע בלב כל בני אדם יחד מלידה ומבטן, ע"כ לא תמצא אומה ולשון עלי ארץ אשר לא תאמין במציאות שום אלהי (אף כי שיציירוהו בדעתם בציורים ותמונות שונות) ותירא ממנו.] ועד"ז אמר ג"כ הנחש אל חוה ברצותו להודיע' מעלת ידיעת הטוב והרע אשר תושג לאדם באכלו מעץ אשר בתוך הגן "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" יען כי אף שמהות השכלים הנבדלים נעלמת ממנו, בכל זאת נודע לכל שיש להם מעלת ידיעת הטוב והרע, וע"פי הדברים האלה באר הרב ז"ל גם ההבדל שבין חכמי ישראל האמיתים לפילוסופי יון, כי הם, יען כי לא עליהם נגה אור התורה האמיתית להודיע להם מציאות הי"ת ותאריו הנשגבים, אמרו כי רק אחרי אשר ישיג האדם מציאות נפשו הרוחנית, יוכל לעלות ממנה גם אל השגת הבורא ית', באופן שרק השגתו את עצמו ונפשו המשכלת היא מביאה אותו גם להשגת בוראו ית' (כי אחרי שיפשיט תחילה בדעתו כל הפחיתיות וחסרון השלימות הדבקים בנפשו, יעלה בידו ציור מושכל מעצם נשגב ושלם לבלי תכלית שהוא יוצרו ית') אפס חכמי ישראל האמיתים האמונים על ברכי התורה המלמדת אותם לא לבד מציאות הי"ת ותואריו היקרים, כי אם גם טובו ויכלתו אשר הראה לעיניהם באותות ובמופתים, לא הוצרכו לבאר לתלמידיהם מבני ישראל מהות הי"ת הנודעת כבר למו בכל נפלאותיו אשר עשה להם, כי אם השתדלו בהפך לבאר להם ג"כ מהות הנפש השוכנת בקרבם תאריה ופעולותיה, יען כי ידיעתם נעלמת עוד מקצתם. עד שיחשבו כי רוח האדם ורוח הבהמה שוים במעלתם ואיכותם, וע"כ למען הוציאם ממצולת הטעות הזאת בארו להם מהות הנפש ע"י דמותם אותה בחמש בחינות אל הי"ת ואז"ל בברכות "מה הקב"ה ממלא את העולם אף הנשמה" וכו' (עיין בפנים הספר), הנה לפנינו כי דרך הלימוד הראוי יחייב תמיד לבאר דבר הבלתי נודע ע"י המשילו לדבר הנודע כבר, וכן עשו גם החוקרים כאשר רצו לבאר מהות ותכונת נפש האדם, כי אחרי שראו שהאדם ניזון זיך וגדל, ומוליד בדומה לו, כמו הצומח וירגיש ויתנועע ברצונו להתקרב אל המועיל ולהתרחק מהנזק, כמו החי, וישכיל ויתבונן על כל הדברים אשר מסבב לו בנפשו המשכלת, חשבו קצתם כי האדם יש לו ג' נפשות, הצומחת החיונית והמשכלת, ולהוציאם מטעותם זאת אמרו החוקרים האמיתים כי נפש האדם באמת אחת היא בעצמותה, ורק ג' מיני כוחות אלה לה למנה בחוברת, (עיין מזה בפ"א משמונה פרקים להרמב"ם) ולבאר ענין זה יותר דמו נפש האדם שהוא עולם קטן, להעולם הגדול בכללו, שגם הוא אחד, ובכל זאת יש לו שלשה חלקים, עולם השכלים הנבדלים, עולם הגלגלים ועולם הד' יסודות שתחת גלגל הירח, משכן בני אדם ושאר בע"ח הצמחים והדוממים, ובעבור היות האדם בבחינת ג' כוחותיו הנפשיות השונות הנ"ל דומה להעולם הגדול המשולש בחלקיו, הוטל גם החוב עליו להשתדל לקנות לנפשו ג' קנינים מוסריים שהם כנגד ג' חלקי העולם, התורה והעיון השכלי האמיתי, נגד העולם השכלים בעלי העיון וההשכלה האמיתית, העבודה ועשיית מצות השמעיות רק למען מלאות רצון האדון ה' צבאות המצוה אותן לעשותן, אשר הן נגד עולם הגלגלים המתנועעים ג"כ בשמחה ומשוש נפש בהקפתם התמידית לעשות רצון קונם (כי לדעת הקדמונים (עיין מזה מבוא לשער ל"א) יש גם להגלגלים האלה נפש משכלת היודעת עצמה ואת בוראה י"ת שהוא סבתה,) וגמילות חסדים ועשות טוב איש לרעהו, אשר הם הכרחיים לקיום והנהגת החברה האנושית עלי ארץ, נגד עולם היסודות המתנועעים בהכרח ע"י תנועות השמים וכסיליהם ובסבת התנועה הזאת יורכבו יחד זה עם זה ויתהוו כל הדברים עלי ארץ, (עיין למעלה מבוא לשער ל"א) ולזה נתנו לו לאדם ג"כ ג' כוחות כח השכל העיוני לעיין ולהתבונן בעניינים שכליים ומושגים רוחנים, וכח השכל המעשיי הנחלק לשנים, כי באחד מהם יעשה את כל מצות ה' אלקיו אף שלא יחייבן משפט שכלו לטובתו ולתועלתו המדינית. רק למען שמוע בקולו כאחד מצבא המרום הששים ושמחים לשמור תפקידם לשמוע בקול דברו, ובשני יעשה הפעולות והחובות המדיניות ההכרחיות, לשחר בהן שלום ואושר בני אדם היושבים יחד בחברה אנושית כי בעזור איש את אחיו, ולרעהו יאמר חזק ישכנו יחד בהשקט ובבטחה מבלי מחסור כל דבר, ועל כל זה רומז מאמר התנא שהחל בו הרב ז"ל "על ג' דברים העולם עומד (ר"ל האדם שהוא עולם קטן. ובזכותו גם העולם הגדול בכללו) על התורה ועל העבודה ועל ג"ח, לפי שהיה דרך הלמודים לקרב הדרושים הרחוקים במשל הקרובים מהם אצל המשיג. הנה לזה לפעמים יהיה הנושא המעולה משל לפחות, להיות הדבר הנלמד יותר מבואר בו אף על פי שיהיה עקר מהותו יותר נעלם ממנו כמו שעל הרוב יהיה הפחות משל אל המעולה להיות ענינו יותר מפורסם, המשל כדי ליחס לאל יתעל' פעולות ההויה והחנוך שהיא מפורסמת באבות אמר הכתוב (דברים ל״ב:ו׳) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך (שם ח') כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. אמנם לענין היראה לפי שהיא יותר מבוארת בו יתברך עם שעצמותו נסתר ונעלם נאמר (ויקרא י״ט:ג׳) איש אמו ואביו תיראו אני ה' כלומר יש לך לירוא אותם מענין יראת שמים המפורסמת ביי' וכמו שאמרו (אבות פ"ד) מורא רבך כמורא שמים. ועל זה הענין נאמר (בראשית ג') והייתם כאלהים יודעי טוב ורע וכיוצא בו לפי שהמעלות השלמות הם מפורסמות היותם בעליונים עם שמהותם נעלמת ונסתרת מאד. והנה לזה הפליאו עצה חכמי האמת במה שיחשב עליהם שהם הפכו סדר הלמוד באמרם (ברכות י'.) מה הקב"ה ממלא את העולם אף הנשמה ממלאה את הגוף מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה וכו'. מה הקב"ה זן את העולם אף הנשמה וכו'. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה וכו' כי הנה הפלוסופים אמרו שלא מצאו להם מבא לדעת כענינים אלהיים כי אם במציאות הנפש האנושית ובאמצעיתה כי שמו אותה למשל ולראיה היות פרנס ומנהיג בעולם ימשכו אצלו ממנו התועלות הנמשכות מהנפש אל הגוף כמו שנתבאר זה באלהיות במאמר התוארים ובחתימתו והנה הם הפכו הענין ותלו הדברים הבלתי נודעים בענין היותר נעלם ונסתר שבעולם בלמוד סגולות הנפש כמו שיתבארו בשער ס"ח ב"ה. אמנם הם ידעו דרך ה' דרך אמת והלכו בו בלי ספק כי הפלוסופים אשר לא זרח עליהם אור התור' האלהית הנה הם הוצרכו לחקור על מציאותו יתברך שנסתפקו עליו והוצרכו להביא ראי' עליו ממציאות הנפש האנושית ומסגולותיה אשר לא יוכלו להתעלם. אמנם חכמי האמת לא היה להם צורך אל חקירה זאת כלל כי מציאותו יתברך בכל מיני פליאותיו הוא מפורסם מאד באומתם ונפשם יודעת מאד ולא הוצרכו לבאר מהם להמון יותר ממה שביארוהו הכתובים. אמנם מה שהוצרכו לבאר הוא עניני הנפש וסגולותיה אשר הם יותר נעלמים מהאנשים ולהתעלמם מהם נתעצלו בהצלחתה. כי חשבוה כנפש החיה והבהמה. וכמו שאמר החכם ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת ג׳:כ״א-כ״ב) יאמר כי כל החסרונות אשר הזכיר (שם) מהיות מקרה האדם ומקרה הבהמה למות זה כמות זה הוא מצד בלתי יודעים ההבדל אשר בין נפשותיהם כי מי ומי מהם יודע זה. ולזה הביאו ראי' מהפליאות המפורסמות בו יתעל' עם כל העלם מהות עצמותו וכמו שאמר (תהילים קל״ט:י״ד) נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד והוא למוד נכון וישר ללמוד סתום מהמפורש כמו שאמרנו. וכן היה הענין בעצמו במה שנפל ספק בין החוקרים על מהות הנפש האנושית. כי יש מהם שאומרים שהיא אחת לבד. ומהם אומרים שהם שלשה הזנה והחיונית והמדברת. אמנם הית' הפשרה הנכונה שהיא אחת בעצמותה אבל שהיא נחלקת אל שלשה כחות נפרדות קראום נפשות כמו שכתב הרב המור' בשמנה פרקיו (פ"א). ואולם ענין זה לוקח ראי' עליו מכללות העולם כי הוא כאיש אחד מקושר בכל חלקיו אבל נתפרסם חלוקו אל שלשה חלקים הורגל בפי הכל לקרא כל אחד מהם עולם בפני עצמו עד שכבר שמו שם האדם עולם קטן (נדרים ל"ב:) להמצא בו דוגמת אלו השלשה חלקים וענינם כמו שכתבנו אצל המשכן שער מ"ח. ועל היסוד הזה בנה שמעון הצדיק זה המאמר המעולה שזכרנו כי למה שראה העולם בכלל נחלק אל עולם ההצלחה ועולם התנועה ועולם התנועעות והויה והפסד. ואמרתי העולם ההצלחה בהחלט לפי שהעולם העליון הוא עולם השכל הפשוט מבלי שיהי' שם שום מציאות לא אל גשם ולא אל תנועה ולא אל שנוי כלל אלא עצמים מוצלחים יודעים את עצמם ומשכילים סבתם ית' לבד: אמנם אמרנו על השני שהוא עולם התנועה לפי שעצמיהם הם גשמים בהירים בעלי תנועה מתמדת שמתנועעים בה מעצמם ובתשוקת נפשם אל הנבדלים כמו שכתבו החכמים. אמנם הג' הוא עולם ההויה וההפסד אשר עקרו להיות עצמיו מגשם עב ועכור מורכב מגשמים מורגשים ונעים ע"י התנועות השמימיות אשר יניעו אותם תנועה הכרחית אשר על ידה יתערבו פשוטיו ויתמזגו מורכביו להמציא הויותיו אשר לזה יפול עליו שם ההתנועעות כי חלקיו מתנועעים אבל בכח זולתם והכרחיותיו. לזה אמר שהעולם בכלל יעמוד על שלשה חלקי פעולות אשר ימצאו כנגדם בעולם הקטן שהוא אדם. כי הנה הכח השכלי והמדעי שבו הוא כעין העולם הרוחני העליון. והכח המעשיי הנה הוא נחלק לשנים הראשון מה שיתנועע אליו כרצון נפשו ותשוקתו אל הנבדל העליון יתברך שמו שהוא במצות האלהיות השמעיות אשר הם לבד בינו לבינו אשר בזה ידמה אל העולם האמצעי שכך ענינו וכמ"ש (תלים ק"ג) משרתיו עושי רצונו. והשני אשר בו יתנועע אל מעשים הכרחיים מצד טבע מציאותו כמו שהם כל המצות המדיניות אשר עליהם יחיו בהעזר אלו מאלו ואי אפשר זולתם לזה אמר זה הצדיק המאושר כי על שלשה דברים העולם עומד על התור' והוא החלק העיוני אשר הוא נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג) המאירה לנוכח ההצלחה האלהית מצד רוחניות' והוא כעין עולם השכלים. ועל העבודה והוא החלק מהמצות אשר נרא' בהם שעבוד האדם ליוצרו והם המצות השמעיות שאמרנו דומה לגלגלים אשר ירוצו תמיד לא לתכלית אחר זולתי לעשות רצון קוניהם. ועל הג' אמר ועל גמילות חסדים והם כל המצות אשר יביא ההכרח לגמול איש לאיש איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו וכמ"ש (דברים ט״ו:י״א) פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך כי זה הוא ענין עצמי למלאת חסרונו מצד שהוא הווה נפסד כי כאשר ישמרו אלו הענינים בעד האנשים הנה ימצא העולם אצלם עומד על תלו וזה ענין כולל ומועיל ראוי שיהיה ראש למסכתא ההיא כמו שכתבנו שער ס' והנה אנטיגנוס (אבות שם) ביאר עקר העבודה וטעמה כמו שביארנו בשער מ"ד ח"ג ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן (שם) עקרי התורה וג"ח כמו שהוא מבואר בקצת עיון והוא ענין נכבד לקוח לאדם משלשה חלקי העולם המפורסמים *אמנם בפתחו על העיון וכו' תוכן דעתו בקוצר הוא, כי העולם התחתון, דומה בבחינת יושביו, אשר יחלקו לשלשה מחלקות, בני אדם, בע"ח ושאר גופי הדומם והצומח למיניהם, לעולם העליון והתיכון הכולל השכלים הנבדלים והגלגלים עם כוכביהם, ונחלק בעבור זה ג"כ בבחינת יושביו לשלש מחלקות כמו שיתבאר, ע"ד מחז"ל "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע", כי כמו שיש בעולם העליון שכלים נבדלים הנפרדים בכל עת מכל גוף ומשיגי גוף, כן יש בהפך בעולם השפל מקביל לזה, גופים מתים אשר כל ריח ונפש אין בקרבם לעולם, והם מיני הדומם והצומח השונים, וכמו שיש להגלגלים נפשות משכילות ומשיגות סבתם הנתונות בהם לצורך גופם להנהיגו ולהניע אותו ע"פי פקודת הי"ת, לשחר בזה תועלת העולם בכללו הנרצה מאתו י"ת (עיין מזה למעלה שער ב' ומבוא לשער ל"א) כן יש גם בכל בע"ח שוכני העולם התחתון רוח ונפש לצורך גופם, להנהיגם ולהנחותם באופן שיהיו ראוים ונכונים לעבודת ולתועלת בני אדם, וכמו שיש קצת מלאכים (והם ממדרגה העשירית הנקראים אישים לדעת הרמב"ם פ"ב מה' יסודי התורה) המשתלחים לפעמים במלאכות ה' צבאות עלי תבל ארצה לפעול פה לצורך בני אדם מה שיצום הי"ת, כמו שנראה מבואר בסיפור הכ' מגדעון ומנוח, והם מתלבשים אז במעטה הגוף ומתחפשים בדמות ולבוש בני האדם, כן ישכון גם פה בעולם התחתון, האדם שהוא החי המדבר, אשר נפשו בקרבו שהיא עצמותו האמותית. היא שכל נבדל כאחד מצבא מרום, והיא שלוחה הנה עלי ארץ לפעול פה פעולותיו אשר היא נועדה להן ע"פי ה' באמצעות הגוף, והיא מתלבשת במעטה הגויה כל זמן שבתה בבית חומר, עד אשר תפרד ממנו בבוא עתה. ותשוב אל אלהיה אשר נתנה, ולהורות על רעיון וענין יקר זה נצטוה הכהן הגדול אשר הונף והורם במעלתו מכל אחיו, ללבוש ביום המיוחד לכפרתם ביה"כ בגדים נקיים, בגדי בד לבן, ולעבוד בהן עבודתו הנקיה והטהורה אשר צוה עליה, ולהפשיט אח"כ את בגדיו אלה ולהניחם למשמרת, כענין מלאך אלהים אשר אחרי עשותו שליחותו יפשיט מעליו לבוש הגוף אשר לבש בו, ושב לפשיטותו הרוחנית ויהיה בזה גם לאות ולמופת לכל איש שלם בבני ישראל, כי רק אחרי השלימו מלאכת עבודתו עלי ארץ, יפשיט בגדי גשמותו מעליו בנקיות וטהרה מבלי ליכלוך וחלאה, ושב להיות עצום פשוט ורוחני, אשר בצל עליון יתלונן, לשבוע שובע שמחות בימינו נצח, אמנם בפתחו על העיון בו עוד מעט יראה שכיון החכם אל ענין נפלא עוד בהכרת האדם עצמותו והבדלו מהחלק הטפל שבו לקוח גם מדוגמת הנמצאים העליונים בעניניהם שכבר נתפשטו המאמרים שהענינים אשר בשפלים הם נמצאים כעין העליונים וכמ"ש (ברכות נ"ח.) מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא וכמה טרחו בעלי המדרשים והפיוטים להראות זה: ולזה נאמר שאנחנו נמצא בעולם עליון שהוא קצה הנמצאות במעלה. שעצמיי כלם הם שכלים חיים בלי שום גופיות כלל. אמנם בשוכני ארץ אי אפשר להמצא עצם כעצמותם אבל נמצא מי שהוא בהפכו ממש והם גופים בלי שום חיות כמו הדומם והצומח למיניהם. אמנם עולם הגלגלים שהוא הממשלה השנית הם גופים בנפש לדעת חז"ל (בתיקון ברכ' יוצר) כמו שאערנו אבל המבואר בהם כפי מה שיחייב השכל כי הנפש היתה נמצאת בהם לצורך הגופים רצוני להכרח גלגולם בתנועותיהם כי ודאי התנועות הם הכרחיות אל תועלת העולם והתמדתו ואי אפשר להם התנועה כי אם במציאות הנפשות על ענין שרמזנו. ולא יצוייר שנמצאו להם הגופים לצורך הנפשות ובעבור תשוקתם ודוגמתם נמצאים בשפלים גופי הב"ח כלם שכן הוא ענינם שהנפש אינה מכוונת בהם רק לצורך הכרח גידול הגופות ותנועותיהם להשלים מה שכיון מהם לעבודת האדם בבשרם ועורם וצמרם ולכל עבודתם ולזה נקראו מקניהם וקנינם (בראשית ל״ד:כ״ג). והנה החי המדבר הוא מבואר שהוא בהפך זה שהרי אי אפשר לומר בו שנפשו נמצאה בעבור גופו ולצרכו שאם כן בכלות הגוף ימי עבדותו תתבטל נפשו עמו ומותר האדם מן הבהמה אין אבל חוייב לומר שהם דוגמת המלאכים המשתלחים מאתו יתעלה שמתלבשין בדמות גופים להראות בהם לעיני בני האדם כמו שנתפרסם בהם מלוט (שם י"ט) והגר (שם י") ויוסף (שם ל"ז) ומנוח (שופטים י"ג) וגדעון (שם ו') וזולתם כי היו הגופים צורך השכלים לעשות שליחותם ולהפשיטם מעליהם מיד כמו שנראה הדבר מבואר אצל גדעון ואצל מנוח ודוגמת זה יהיה מין האדם ובפרט זאת האומה הנבדלת מכל העמים שהגופיות בהם הוא צורך השכל לא זולת ואין לו רק לעשות שליחותו ואחר כך הפשט ונתוח. והיות ענין האדם בזה העולם דוגמת שליחות או שליחות ממש הוא מבואר מאד מענינו. וכמו שאמר המליץ (פרק ז') אם לעשות מלאכתי שולחתי הנה ואנכי רפה ידים כמו שיבא עוד. והנה היה זה הענין הנפלא ראוי שיורשם באיש המיוחד אשר הבדילו ה' מעדת ישראל בקדושה ובטהרה ואשר הונף ואשר הורם מכלל קרוביו ומכל שאר בשר לרשום בו ענין אלהות כמו שיתבאר היטב בתורת קדושתו על יתר אחיו בפרשת כהנים שער ס"ו ב"ה וביום המיוחד לכפרתם. ובעבודה היותר מיוחדת בו כי שם צווה להיות שליח לעם ה' אלה ושיעשה שליחותו בבגדי בד קדש נקיי' ולא היה משתמש בהם רק בעבודה המיוחדת היום ההוא לפנים. אמנם אחר עבודתו הי' מפשיטם וגונזם גניזה ענלמות כמו שיבא. והנה הוא היה משל ולימוד מפואר לכל אחד ואחד מישראל ולכל העדה כלם כי שפתי כהן בקדושתו זאת ישמרו דעת להעיד על עצמו ותורה יבקשו מפיהו בסדר עבודתו כי מלאך שלוח מאת ה' צבאות הוא לעשות מלאכתו בעולם הזה עבודה כשירה והגוגה הנכנסת בהכשירה לפני לפני' בבגדי לבן נקיים. ואחר שליחותו יפשוט אותם הכהן וגונזם לעד לעולם כענין מלאך האלהים ההולך לעשות שליחותו והוא לבוש גשמות מה ואחר יפשטהו מעליו וחזר לפשיטותו: ובמדרש (ויקרא רבות פרש' כ"א) רבי ברכיה ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר כשורות של מעלה כך שורות של מטה מה שורות של מעלה איש אחד בתוכם לבוש בדי' כך שורות של מטה כתונת בד קדש ילבש ולבשם יבלו שם תני ר' חייא מלמד שטעונין גניזה והוא מבואר הי האיש לבוש הבדים לא נתלבש כך אלא לצורך שליחותו ולזה אמר שהכהן הגדול ביום ההוא היה דוגמתו כמה שלבשם לעבודה ואחר טעונין גניזה כמו שאמרנו. והנה אחר שזה הענין נתיחד אל הכהן בזה האופן ראוי שיתפשט תועלתו אל הכלל כלו ער שיחשבו כלם בזה ג"כ מלאכי אלהים כי על זה נאמר (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כי אם יהיו כלם כהנים כמוהו הנה יהיו כלם מלאכים שלוחים על זה האופן מהשליחות שאמרנו. וכמה יועיל זה הלמוד הנפלא להרבה עניני' אם לדעת ענינו ולהזדרז אל שליחות זה אשר הכל תועים בו ויקרה לכל אחד מהאנשים כמקרד הכסיל שמינוהו בני המדינה ציר נאמן לבא אל המלך להפיק ממנו דבר הכרחי לחיי המדינה ונתנו בידו ארנקי של מעות להוצאתו כי רב ממנו הדרך וצוו עליו מאד לתת לבו אל שליחותו וידרו נדרים לשלם שכרו. וילך האיש עד לפני שער המלך וירא והנה הארץ ההיא טובה ורחבת ידי' לפניו ויקח מן הבא בידו לעשותם שם סחורה טעם כי טוב סחרה ואתננה ובהרויח הממון גבה לבו לעבור ארחות ימים בפרקמטיא גדולה ויהי סער גדול בים ונטרפה הספינה. ואבד העושר ההוא בענין רע וישב לעירו בבשת פנים ויקצפו עליו שרי המדינה וזקניה לאמר איך מלאך לבבך לנטוש עסק השליחות אשר חייך וחיי כל המדינה תלויין בו לבקש לך מעט מהממון אשר לא צוינו ולא עלה על לב. אמרנו כבר נכבדך מאד ועתה מנעך השם מכבוד ויקומו כל בני העיר וישרפו אותו ואת ביתו ואת כל אשר לו באש. וכן הדבר הזה באמת כי האדם הנה שלוח בעולם הזה לעמוד על נפשו ולהצליח במעלות האמתיות הם קניני החכמה ותפארת המעשים משני המינים אשר זכרנו אשר בהם ולא בזולת תישע העיר הקטנה אשר זכר החכם (קהלת ט'). והאל יתעלה אשר שלח אותו הנה הוא הזמין בידו די צרכו לספוקו כל ימי היותו בשליחותו וזה אם על ידי מלאכה מהמלאכות או על ידי ירושה או מתנה או אי זה עסק נאות בלתי מטריד אותו לעקר שליחותו יהיה לו בו די ספוקו למכולת ביתו עד עשותו דבר שולחו ועד הקימו מזימות לבו והאיש המסכן לא זכר עקר השליחות ובמעט מהממון אשר נזדמן בידו התחיל לעסוק בסחורה וחזר ושנה ושלש עד אשר הסיח דעתו מהשליחות ומן המשלח ותם כחו כל ימי הבלו לאסוף ולצבור עושר רב אשר לא צווה בו ובחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יהיה נבל אוי לו לאותה בושה ואוי לו לאותה כלימה ששכח האיש הפתי הזה עקר שליחותו אשר חייו תלויין בו ודאג אל עסק הממון ואל יתר הדברים המדומים וזה וזה לא נתקיימו בידו ומה לעשות לו כי תרבה חמת המלך בהעלות עשן אפו רק לדונו בקצפו ובחרונו כאחד הנבלים מפושעי ישראל בגופן אשר תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ר"ה י"ז.) ועליהם אמר החכם (משלי י׳:כ״ו) כחומץ לשינים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו:
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

י"י חקרתני (תהלים קל"ט) כי שם שם לו ראשונה הודאתו לאל יתברך כי הוא היודע ומתבונן באלו העניינים הפרטיים האישיים ומכוין אותן ומסדרן על סדרן הנכון בתכלית מה שאפשר מה שכחשוהו המעיינים הפלוסופים. ואחר סדר מה שיושג לו מדרך העיון במהות עצמיותו והוא מצד המין מהפעולות. ואחר אמר כי שתחוייב עליו ההודאה יותר הוא מצד מה שהאיר עיניו באותו מין מהפעולים המפורסמים כי הוא אשר יגיעהו אל תכלית הידיעה בו ובעוצם ידיעתו והשגחתו לא זולת. ועל הענין הראשון אמר כי הוא יתברך יודעו ומכירו בידיעה אישיית שלמה כאלו חקרו תכלית החקירה ובכל ארבעת *בכל ארבעת רבעיו וכו' ר"ל כי ד' מיני פעולות יש, (והרב ז"ל קרא אותן רבעים, בעבור התחלקם התחלקם לד' סוגים כרבע שיש לו ד' קצוות), המין הא' כולל אותן הפעולות שיפעל האדם בלי השקפה אל שום תכלית, כ"א ברצונו החפשי לבד, ד"מ שבתו וקומו בכל עת שיחפוץ לשבת או לקום, והן נקראות פעולות רצוניות, והמין השני כולל הפעולות אשר יפעל בבחירתו רק בעבור השקיפו אל התכלית הנרצה לו, אשר ימשך מהן, ד"מ אם ילך למקום ידוע לעשות בו מסחר וקנין או כאשר ידבר על לב רעהו לעשות לו טובה ידועה וכדומה, ופעולות אלה נקראות בחיריות, בעבור עשותו אותן בבחירת והסכמת שכלו, למען סבב על ידן תכלית ידוע אשר הוא חושב עליה, והמין הג' כולל הפעולות הטבעיות, הפועלות בקרבו גם מבלי ידיעתו ורק ע"פ החוק הטבעי אשר הטביע ד' בקרבו, ד"מ כח המושך המאכל, כח המעכל אותו וכח הדוחה את הנפסד לחוץ, והמין הד' כולל הפעולות ההכרחיות, והן אותן אשר יוכרח לפעול אם ירצה לקיים ולהעמיד גופו בחיים עלי ארץ, ד"מ לקיחת מזון למאכלו ומים למשקהו לבל ימות לשחת, וע"ז רומז המשורר פה להורות כי הי"ת המשגיח על פרטות כל אדם יודע כל אחת מד' מיני פעולותיו אלה ואין אחת מהן נסתרת מנגד עיניו. רבעיו והם סוגי פעולותיו. ועל הרצוניות אמר אתה ידעת שבתי וקומי. ועל הבחיריות הנעשות בעצה אמר בנתה לרעי מרחוק כי הם מעשים מחשביים בעצות מרחוק. ועל הטבעיות אמר ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת. כי הוא יתברך אשר הגביל ותקן בזרת שיעור קומתו וכל חלקיו והוא אשר סדר פעולות כחותיו כלן בשיעור מהשלמות והתקון אשר אין מלה בלשונו לזכר חלקי פלאי הבנייה הזאת הטבעית והן ה' ידעת כלה בתכלית הידיעה וההשגח' וכמו שעל זה הענין אמר החכם ישתבח היוצר מבחר היוצרים. ועל הפעולות ההכרחיות אמר אחור וקדם צרתני וגו'. ירצה כי מה שתרצה להכריחני עליו בנית עלי מצור וצרתני פנים ואחור ולא סרה כפייתך מעלי עד שאעשה. והנה מאלו העניינים ובכל שהוא מזה המין לא אתפלא כלל כי הוא מה שיאות לפי טוב העולם ותועלתו. אמנם בעיונים אשר הם מצד עצמך והחקירה מצד ידיעת מהותך אשר היא ההשגה מפאת המין מהפעולות הנה באמת פליאה דעת ממני רצוני מצד קוצר השגתי וגם מצד רוממותה נשגבה לא אוכל לה. ושם לזה משל מעולה מאד לומר אם היה שיקרה דבר וענין שאצטרך לברוח עליו ולהסתר מפני זעמך אנה אלך מרוחך כ"א אסק שמים ברעיוני לבי להתבונן בהם ובתכונתם מצאתי ראיתי כי שם אתה ושם חביון עוזך ומקומך אשר ייחדו אליך החכמים להיותו רום עולם ומבחר מערכות הנמצאות כלן. ואם אציעה שאול מתחת לחקור מהנמצאות השפלים וטבעם ראיתי כי אם שאינו מקומך המיוחד כראשון הנך שם כלומר שאין המקום ההוא משולל ממך כי משפע מציאותך הם עומדים על עמדם ואתה מחיה את כלם. וכן אם ארצה להתרחק ממך כרחוק מזרח ממערב כשאשא כנפי שחר כזרוח השמש על הארץ ישאני על אברתו ויוליכני במעט מהזמן עד אחרית ים שהוא מקום שקיעתו ידעתי כי עם שאתה נח ובלתי מתנועע כלל שאין שום מקום פנוי ממך כי כל מתנועע לא יתנועע כי אם מכחך ותנועת השמים הנה הוא בעזרך ובבאי תחת כנפי שחר שם ידך תנחני ובכל עת ומקום שתרצה תתפשני ותאחזני ימינך ואין מציל מידך. ואומר אך חשך ישופני להסתר שם כמשפט את פועלי און עד בא הלילה שיהי' אור בעדני לנוס בו ולברוח מפני כן גם חשך לא יחשך ממך שאוכל להסתר בו ולילה כיום יאיר שאוכל לברוח בו. והסבה בזה כי שני העניינים האלה כחשכה כאורה הם שוים לפניך לפי שאין אתה צריך לאור חצוני ממך בו תראה המובטים כמונו. וכל זה דרך משל כלומר שחשכת פחיתות מציאותי לא תסתירני ממך כמו שחשב הפילוסוף אשר זכרנו למעלה והראיה העצומה לזה כי אתה קנית כליותי וגומר וכמו שאמרו ז"ל (ברכות ו'.) צר צורה בתוך צורה וצר בה קרבים וכו': ועל זה הענין עצמו אמרו מתקני התפלות ז"ל אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב כי הענין השני ראיה גדולה על הראשון. והנה עם זה הפליג לרומם ענינו משלשה פנים. אם מצד היותו במקומות הפכיים מהמעלה והמטה. ואם מצד היותו נח ובלתי מתנועע והוא נמצא בכל חלקי המרחקים. ואם מצד היותו יודע כל הדברים כלם וכל זה באופנים וצדדים נסתרים ונעלמים אשר לא יכילם שום שכל ורעיון ואם שלא יוכלו להכחישם אשר מצד העיונים ישתומם השכל האנושי ויבהל כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אמנם על העיון וההשגה אשר תגיעהו מצד אלו הפעולים הנפלאים אמר אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד *ירצה יותר וכו' ר"ל כי אנחנו אשר עיני בשר לנו לא נוכל להשיג הפעולות השכליות של בורא ית' שהן הפעולות (ממין הראשון שביארנו למעל') האחוזות ודבוקות רק בשכלו בעל בלי תכלית, כי זאת תהי' ידיעת מהותו ית' הנעלמת מעין כל זולתו מעומק המושג וקוצר כל משיג, ואף כי ממנו בני אדם קצרי ראות, וע"ז אמר המשורר "פליאה דעת ממנו" וכו' (עיין ביאורי למבוא שערים), ורק ממין הפעולות השני, ר"ל מפעולות הי"ת היוצאת אל זולתו, שהן נפלאות מעשיו עלי ארץ, ובכל ברואיו אשר ברא בשמים מעל, יוכל האדם להכיר את בוראו, כי אותן הוא מבין, ורק בהן יוכל להתבונן ולהשכיל, והנה מלת על יורה לפעמים בלה"ק על הוראת מלבד, כמו על עולת התמיד (במדבר כ״ח:כ״ד) שהוא כמו מלבד עולת התמיד, וזש"א הכ' "אודך על כי נוראות נפלאתי", ר"ל, אודך שמלבד שנפלאתי נוראות על ידיעת מהותך, שאינה ביכלתי להכיר על אמיתתה, "נפלאים מעשיך" בשמים ועל הארץ מתחת "ונפשי יודעת מאוד" ר"ל על ידם נפשי יודעת ומכרת אותך וכל התארים הנשגבים הראוים לך ע"פי פעולותיך. - ירצה יותר על כל מה שנפלאתי נוראות בעיון אשר מצד הפעולות שעליו אמרתי פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה. ומה שהודיתי עליהם אודך ממעשיך הנפלאים אשר ראיתי בעיני מחדושי פלאות הפעולים בזה המציאות כנגד טבעו של עולם הנראים לחוש כי הם אשר יאותו לנו לפי טבעינו לדעת מציאות אמיתתך והשגחתיך מצד שהם מורגשים אלינו ונפשי יודעת מאד אותם ולא תוכל להכחישם ולא לפקפק ולהתבלבל בהם כלל והם הידיעות וההשגות אשר יגיעונו אל הצלחתינו המייחדת כמו שאמרנו. ועל זה הדרך עצמו אמר הנביא (ישעיהו י״ב:ה׳) זמרו ה' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ ואמר כי למין הזה מההשגה הנה הוא לא בחוסר כח להשגתה מכל הצדדים הצריכים לה אם מצד הכנת שכלו ופקחותו ואם מצד חומרו לפי טבעו ואם מצד שלמות הלמוד והישרתו. ועל שלמות שכלו אמר לא נכחד עצמי ממך אמר כי שכלו שהוא צורתו ועצמיותו ממנו נופח ולא נכחד ממנו אם שנעשה בסתר ורוקם בתחתיות ארץ. ועל הכנת חומרו אמר גלמי ראוי עיניך שכבר התבוננת בתכונת הגולם הזה ושמת עיניך עליו שיהיו היותר נאות שאיפשר. ועל הגעת הלמוד השלם מאלו העניינים הפעולים אמר ועל ספרך כלם יכתבו כי כל אלו המעשים הנפלאים נכתבו בתורה האלהית באופן שלם מאד בזכרון הימים שיוצרו ונמצאו בהם ולא אחד בהם בלבד כי רבים אשר בספר ההוא כמה דאת אמר (שמות י״ב:ב׳) החדש הזה לכם וגו' בעשור לחודש הזה ויקחו להם וגו' וכן ביהושע ובזולתו מהמקומות ובמעמד הנפלא (שם י"ט) בחדש השלישי וגו'. אמנם הקרי ירצה ועל ספרך כל אלו העניינים הנפלאים יכתבו ולו רצוני לספר ההוא אחד מעיקריו וכונותיו הוא בהם להודיעם ולזכור ימי' יוצרו להודות על אמתתם כי לא ישכח זכרם. והנה לפי שכבר ייחס לו ית' כל אלו העניינים באופן חזק מאד עד שכבר יובן שכל המעשים ההם יפעל אותם מבלי אמצעי כענין הפועלים הקרובים, לזה אמר ולי מה יקרו רעיך אל וגו' *ירצה וכו', ר"ל מה מאוד יקרו בעיני רוב הסבות אשר בחרת לרעיך וכלי מלאכתך, להנהיג אותי וכל עניני על ידם, ואף כי המרחק הרב מאוד, ביני השפל, וביניך הנשגב והנעל' על כל, עד כי "הקיצותי", (מלשון קצה, ענדע), "ועודי עמך", ר"ל כי אתה משגיח עלי תמיד, אף כי אנוכי נצב בשפל המדרג' כאלו הייתי עמך וקרוב אל מעלתך הנשגב', וכל זה יתנגד לדעת הפילוסופים האומרים, כי נשגב ונעלה הי"ת מהשקיף על בני אדם ועניניהם פחותי וקלי הערך. ירצה לא נעלם ממני כמה יקרו ריעיך אל והם האמצעי' היקרים מהמניעים עליונים אמצעיים ותחתיי' אשר על ידם עשית עמי כל המעשים האלה שזכרתי ראשונה ומה עצמו מספר ראשיהם מרוב ההרחק אשר ביני ובינך אבל לא מפני זה איחס אותם אליהם כמו שעושים הכופרים אבל ידעתי כי הקיצותי ממך בקצה האחרון מהרוחק ועודי עמך כי אתה המכוין והמסדר כל האמצעיים עד השלים עמי כל המעשים ההם ומי יתן אלוה ותקטול הרשע המכחיש זה בטענותיו הכוזבות ואנשי דמים הנמשכים אחריו יסורו ממני והם אשר יומרוך למזמה ומנשאים אותך לשוא בפיהם בסלק ממך ההשגחה והידיעה באלו העניינים הפרטיים האישיים בהראות פני הראות שהם מכוונים למעלה ורוממות בחק האלהית שאם הי' שידע אלו העניינים הפעולים או שניחסם אליו הנה יתחייב מזה שיושלם בהם כמו שיושלם היודע בידוע וגנאי גדול מזה שיתעצם בו וגם שיתחייב אם יכירם וישיגם שיהיו לו כלים היולאניים כמו שהם מורגשים חומריים ועוד שכבר תפול ידיעתו תחת הזמן כאשר הם נמשכים אליו ונופלים תחתיו. והחמשית העולה על כלן היא מה שטענו מרוע הסד' הזה הנמצא באלו הענייני' האישיים הרבה מאד אשר ראו כי הוא טוב לסלק ידיעתו מהם ממה שניחסם אליו כמו שזכרנו אלו הה' עניינים וביארנום בדברי איוב כשהיה מבקש להפוך קערה על פיה, אצל ספור העקידה שער כ"א ושם ביטלנו דעתם בהם בהראות דרך אונאתם בטענותיהם ואשר כולם הם תואנות למצוא מקום להפקרם ולהוציא עצמם מכלל שום שעבוד ועבודה אלהית והוא אומרו בכאן אשר יומרוך למזמה נשוא לשוא עריך כי באמת אין זה רק שפנה לבם אל השוא והבטלה ולזה אמר הלא משנאיך ה' אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתי' וגו'. ירצה כי לא ישנא אותם כאדם השונא למי ששונא אוהבו או אדונינו שאינ' תכלית השנאה כיון שהיא באה על יד אחר אמנם שאויבי השם תכלית שנאה שנא אותם כי לאויבי' היה לי ממש ולא מחמת הזולת ואתה אלהי תחקור לבבי ותבחן שרעפי וראה אם שיח ושיג ודרך לי בזה להעציב ולחרף זולתי ולא במשפט ונחני בדרך עולם אם להוכיח אם ליסר הרי מבואר שכל המזמור הזה לא נתיסד רק להורות לכל מבקש הצלחתו המיוחדת להיות עיוניו במין הזה מהפועלים וכי הוא הדרך המיוחד אליו להנאתו ולטובתו לפי טבעו והשגתו מה שלא יהיה כן במין מהפעולות שעליו אמרו החכמים (חגיגה י"ג.) אין לך עסק בנסתרות:
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

והנה אם שמע אל הישרת האיש לבוש הבדים ותורה יבקש מפיו יזכור את שליחותו ולא ישכח מלבו כי מלאך ה' צבאות הוא גם יועילו מאד הלמודים האלה להכרת עצמו ולדעת צורך גופו ומה טיבו אשר לא יעשה עקר מעצמו ובשרו ולדרוש תמיד מה יפיו ומה טובו כי ידע כי אינו אצלו רק במדרגת הלבוש אשר עקר הטוב והבריאות לא ידרוש כי אם לפנימיותו *גם לא ירע בעיניו וכו', ר"ל אחרי שיחשוב כל איש שלם את הגוף רק כעין מלבוש להנפש שהיא עצמותו של כל אדם (אשר ע"כ חשב גם התנא רק ג' ענינים, התורה, העבודה והג"ח, שהם מזון הנפש המעמידים ומקיימים אותה, ולא חשב הדברים המעמידים את הגוף ד"מ המאכל והמשתה, היגיעה והשינה) לא ירע בעיניו עוד בבוא עתו למות, או כי יאסף אחד מקרוביו אל עמיו אחרי הודעו כי רק הגוף יכלה במות האדם אבל הנפש תשאר לעד, לא כאשר יחשוב ההמון, כי כמקרה הגופית אשר במותם תאבד צורתם והם יפסדו, כן גם מקרה הנשמות, ומשפט אחד למו בעולמם. גם לא ירע בעיניו בשלחו אותו חפשי מעצמו כמנהג רוב עמי הארץ אשר ישפטו על הנשמות בעולמ' משפט הגופות ורוע צורתם והפסדם. לו חכמו ישכילו בענינו של כהן גדול ושמושו בבגדים ההם וגניזתם ידעו כי האיש השלם לא ירע בעיניו לשלח גופו חפשי מעמו רק בהסיר הבגדים הצואים מעליו והלבש אותו מחלצות וכמ"ש (מכלת' דמלוא' פ"א סי' ו') באהרן הכהן על והפשט את אהרן את בגדיו (במדבר כ׳:כ״ו) העמידו על הסלע והפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשין תחתיהן ואם שהמאמר על בגדי כהונה ממש אמור כמו שנתבאר במקומו שער פ"א ב"ה מכל מקום רמז גדול הוא. והנה באמת נראה דבר זה בגניזות גופו הטהור של משה אדוננו עליו השלום שהוא לבדו את להיות בגדי בד קדש שלו נגנזין על ידי הק"בה (סוטה ט':)והנה לא צר לו על הפשיטו זכה בגדו ולא נצטער עליו כלל. ומה שסדרו הפייטנים על פטירתו הכל היה לעורר הבכי על חסרונו על דרך בכו לאובדים וכו' כמו שיבא במקומו בע"ה. והנה לזה לא מנה שמעון הצדיק בין העמודים ההם מה שיעמיד הגופית ומה שיתקיימו עליו בענין המזון ויתר הצרכים אשר עליהם יחיו אבל זכר העמודים אשר יקיימו הנפשות ויעמידום במדרגת מלאכים ובני אלהים. ולפי שאלו הענינים מהתורה והעבודה וגמילות חסדים יתרבה מציאותם ויתחזק ענינם ביד בני האומה הזאת ביום הגדול והקדוש הזה מצד קדימת יום הזכרון וימי התשובה אשר לפניו ולאחריו שם מה שיגמור על ידם העיון באלו הלמודים המיוחדים אל עבודת היום אשר זכרנו אמרו שישראל ביום הזה הם כמלאכי השרת עד שיוכלו להשתתף עמהם בקלוס המיוחד להם אשר לא נתן להם רשות לקלס בו כל השנה כלה כמו שאמרו במדרש פרשת שמע (רבות פ' ואתחנן) משל לבן בית של מלך שנכנס לתוך הפלטין וראה קוזמיטין של מטרונא וגנב אותה ובא ונתנה לבתו והתחיל מצוה ואומר לה כל הבגדים שלקחתי לך לבוש אותן בפרהסיא אבל קוזמיטין זה גנוב הוא אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים. (מתיבת כך עד ולמה לפנינו ליתא) כך אמר משה לישראל כל המצות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן התורה אבל השם הזה שאני נותן לכם ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחים להקב"ה ונטלתי אותו מהם לכך תהיו אומרים אותו בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולמה הם אומרים אותו ביום הכפורים בפרהסיא אלא שהם כמלאכים לבושים לבנים לא אוכלים לא שותים ואין בהם לא חטא ולא עון והקדוש ברוך הוא סולח לכל עונותיהם. יורו שנתקיים בהם מה שאמרנו ראשונה ממלכת כהנים ומלאכי אלהים. ויותר יתבאר זה כשנרד לענין השבח והקלוס הזה ומה טבו כי יש לשאול מה שבח של מלאכי השרת הוא שהרי הוא מאמר מדוחק מאד מדבר בעצמותו יתברך ומרבה בכנויים יותר מזולתו באומרו שם כבוד מלכותו. ועוד שהרי דוד אמר בקול רם (תהילים ע״ב:י״ט) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובמקום אחר (שם קמ"ה) כבוד מלכותך יאמרו. אלא שיש בו שתי תשובות. האחת כי רוב הסתר הכנויים הוא עצמו יתרון ההכרה בענינים הנעלמים כי כשתדע שדבר פלוני הנעלם אמנם אינו כך ולא כך ולא כך הנה כל מה שתרבה באלו הידיעות תדע בו יותר ממי שיסכל אם הוא דבר מכל אלו או זולתו. ואין ספק שזאת הידיעה השוללת היא אשר נתייחדה באלהיות כמו שכתב הרב המורה בפרק כ"ז מהחלק הראשון והוא מה שכיונו מאמר (שמות ל"ג) וראית את אחורי ופני לא יראו כמו שכתבנו שם והוא טעם אמרם ז"ל בסוף המדרש שזכרנו (חולין נ"א: ובמ' לית') חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת אינן מזכירין את השם אלא אחר שלשה תיבות שנאמר (ישעיהו ו׳:ג׳) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ואלו ישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה' אלהינו וגו'. *וזה כי הנה וכו' כונתו כי אחר שאמר תחילה שכל עוד שתרבה ידיעת השלילות מעצם מה, ר"ל לדעת ממנו ממה מה שאינו, כן תגדל השגתו ותהיה יותר ברורה, (כמו שבאר זאת המורה ח"א פ' ס' במשל הספינה שבארנו למעלה בשער נ"ד ע"ש) וע"כ המלאכים שהם מעולם השכלים, ויודעים שהי"ת נשגב גם מהם, הלוא תרבה ידיעתם השוללת ממנו, אחרי שיודעים שאינו עצם מעולם היסודות, ולא מעולם הגלגלים, גם איננו כאחד מהם שוכני עולם השכלים, כי אם נעלה ונשגב הוא על כלם, אפס בני אדם המשיגים רק את העולם התחתון שהוא עולם היסודית אשר בקרבו הם יושבים, ועולם הגלגלים שהוא רקיע השמים עם הכוכבים אשר ממעל לראשם, אבל מעולם השכלים אינם יודעים ומשיגים מאומה, תמעט גם ידיעתם השוללת מהי"ת, כי יודעים רק שאיננו עצם כמוהם מהעולם התחתון, גם לא כאחד מכוכבי השמים וכסיליהם, אבל בינו ובין שאר השכלים הנבדלים לא יוכלו להבדיל אחרי שאינם משיגים אותם, וע"ז רומזים גם דחז"ל באמרם שמלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא אחר שלשה תיבות שנא' "וקרא זא"ז ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" ר"ל שמקדישים ומנשאים אותו על שלשה עולמות, ואלו ישראל מזכירין את השם אחר ב' תיבות שנאמר "שמע ישראל ה' וכו'" כי מלת "שמע" רומז על העולם התחתון אשר בו האדם בעל כשרון השמיעה והדיבור מבחר היצורים, ושם "ישראל" רומז על עולם הגלגלים, אחרי כי י"ב שבטיו, והאבות הקדושים אשר היו בתוכו דומים בבחינה מה בתכונתם המוסרית לצבא השמום וכסיליהם, כמו שביאר הרב ענין זה כבר בשער ל"א עיין ביאורי שם, ור"ל שבני ישראל מקדישים ומרוממים את הי"ת רק כעצם נשגב ונעלה משוכני שני עולמות, וזה כי הנה המלאכים מבדילין ומקדישין אותו על שלשה עולמות (ת"י ישעי' שס) למה שהם יודעין את עצמם ומשיגין ענין הבדלו מהם השגה שלמה עצמית. אמנם ישראל לא יוכלו לקדשו בהכרה שכלית כי אם מהשני העולמות המורגשים המושגים להם אבל מהשלישי יקדשוהו במאמר לבד כמו שתקנו בנוסח הקדושה (נוסח הספרדים) נקדישך ונעריצך בנועם שיח סוד שרפי קדש המשלשין לך קדושה וכו' ובקצת הנוסחאות (נוסח אשכנז) נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישין אותו בשמי מרום וכן כתוב על יד נביאך וכו' והוא אשר נרמז יפה במאמר שמע ישראל כי שמע רומז האדם שיש בו כח לשמוע והוא ראש העולם התחתון. וישראל אל העולם האמצעי וכמו שאמר רבי עקיבא (בפרקי היכלות) חיה אחת יש שם ברקיע ששמה ישראל ואומרת ברכו את ה' וכל גדודי מעלה עונין אחריה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ובאמת היא החיה אשר ראה יחזקאל (א') הכוללת העולם האמצעי אשר ישראל בכללו הם בדמותה וצלמה כאשר כתבנו הענין היטב בשער ל"א דרוש משם. וזהו עצמו ענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי לא ייחסו הברכה לעצמותו ולא לכבודו אלא לשם כבוד מלכותו כעין הקלוס אחר שלשה תיבות. אמנם דוד אמר כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וברוך שם כבודו שהוא קלוס של שני תיבות והנה היא בחינה נכבדת מורה על יתרון ההשגה. ואולם ענין החביבות לישראל יותר ממלאכי השרת בענין הזה הוא כי חבה יתירה נודעת להם שאף על פי שהם מקצרין בקלוסן מהם הנה עכ"ז שבח ישראל וקלוסן הוא מקובל לפניו יתברך כשבח וקלוס מלאכי השרת והוא הטעם עצמו למה שאמרו עוד בגמרת חולין פ' גיד הנשה (שם) שישראל מקלסין בכל יום שלשה פעמים ומלאכי השרת פעם אחד ביום ואמרי לה פעם אחד בשבוע ואמרי לה פעם אחד בחדש ואמרי לה בשנה ואמרי לה ביובל ואמרי לה לעולם. ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל שירה למטה שנאמר (איוב ל״ח:ז׳) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים. והכונה כי בזה ובזה נודעה חבתן שאף שאין קלוסן שוה וגם שיש כתות מהמלאכים שהם אומרים שירה לעתים רחוקים כל אחד לפי מה שעלה ברצון הבורא צורך מציאותו וכמו שאמר המלאך ליעקב (חולין שם) אני מכשנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד היום. ירצה כי לשליחות היום נברא והנה הוא מבואר שהדבר אשר יהיה כן מזמן לזמן רחוק, הוא יותר יקר ונחמד בעיני האנשים מאשר הוא תמידי ומזה הטעם היה ראוי שקלוס הכתות ההן יהיה יותר חביב והנה עם כל זה הנה אין המלאכים אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל וכו' *והדין דין אמת וכו' כונתו כי שירת המלאכים היא רק התודה והשבח אשר יתנו ליוצרם אחרי אשר ישלימו פעולותיהם אשר נועדו להן, וע"כ אמר המלאך אשר שולח להאבק עם יעקב למען הרהיב עוז בנפשו שלא יירא וייצר לו עוד מפני עשו אחיו, בראותו כי גם עם אלקים שר ויוכל לו "אני מכשנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד היום" יען כי עד היום ההוא לא השלים עוד תעודתו אשר נועד לו, ולא הגיע עוד עתו לאמר שירה, ונמשך מזה כי יען שרק השלימים בבני אדם המשלימים פה עלי ארץ חוקם המוסרי ראוים כי ישולח מלאך ממרום לעזרם ולתמכם, ע"כ אין המלאכים יכולים לומר שירה בעבור השלמת פעולותיהם המיוחדות להם לעשותן לטובת בני אדם ברואי מטה, רקי אם כבר השלימו הם תחילה פעולותיהם המיוחדת להם, ר"ל תעודתם המוסרית אשר בעבורה נוצרו עלי ארץ, עד שירונו וישירו בעבור זה לעליון וזשאח"ל "אין מלאכי שרת אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל שירה למטה". והדין דין אמת כי שירת המלאכים למעלה היא השלמת פעולותיהם המיוחדות ובה משלימין עניני כתות של מטה ואם כן אי אפשר להם להשלים שירתם שלמות שליחותם אם לא שבראשונה ישוררו התחתונים בשלמות ענינם וכמו שהיה הענין במלאכו של יעקב כאשר אמרנו כנ"ל. *אמנם התשובה וכו' תוכן דעתו הוא, כי "שם כבוד ה'" מורה על עצמותו י"ת, "וכבוד מלכותו" מורה על אופן הנהגתו את העולם, והנה כל בני ישראל היודעים כי יש אלקים ומאמינים ג"כ כי הוא מנהיג את העולם כלו, אבל אינם יודעים איך נשתלשלו כל הברואים הרבים מהי"ת שהוא סבתם הראשונה, יכלו רק לאמר "ברוך שם כבודו" שהוא שבח על מציאותו ועצמותו י"ת, גם יכולים לשבחו בפה מלא על כל מפעלות מעשיו בשמים ובארץ, אשר יכירו וידעו כלם כמאה"כ "כבוד מלכותך יאמרו", אבל לא יוכלו לחבר שניהם יחד לאמר "ברוך שם כבוד מלכותו" הכולל שבח אלקים עליון בעבור השתלשלות כל הברואים ממנו, אחרי שאינם מבינים ומשיגים זאת, ורק המלאכים המשיגים זאת יאמרוהו, ויעקב אע"ה אשר מעלתו היתה קרובה למעלתם כנוח עליו רוח הנבואה, אמר אותו ג"כ, אבל משה לא קבעהו בתורה, שיאמר אותו כל אחד ואחד מבני ישראל אשר החוב עליו לקרוא את שמע בכל יום פעמים, וע"כ דרך פשרה אחז"ל שיאמרוהו בלחישה, להראות בזה לכל, כי יודעים אנו פחיתות מעלתנו, וכי אין אנחנו ראוים לתת שבח זה, ורק ביה"כ עת נטהר מכל, טומאת חטאתנו, ונשוב אל ה' באמת ונדמה בבחינה מה למלאכי שרת ולשרידים השלימים אשר ה' קורא, נוכל לאמרו בקול רם: אמנם התשובה השנית כי השלמים שבאנשים משבחים שמו ית' מצד עצמותו לעולם כמו שאמר וברוך שם כבודו אמנם מצד מעשיו משבחים אותו בפומבי כאלו מכירין בזה השבח וכמו שאמר (תהילים קל״ט:י״ד) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד ועליה אמר כבוד מלכותך יאמרו. אמנם המלאכים המשבחים בשני הענינים יחד ומקבצים אותם יחד כלומר שמשיגים ענין ההנהגה ואיך נשתלשלו הנמצאות ונמשכו ההנהגות מעצמות מציאותו ולזה אומר' בשכ"מלו שהוא חבור שם הכבוד והמלכות יחד. ומכל אחד מאלו הטעמי' למדנו שהוא שבח וקלוס מיוחד למלאכי השרת ולא נתן לקלס בו לישראל אלא בלחישה כמ"ש הטעם בפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים נ"ו.)היכי נעביד נימריה לא אמר משה לא נימריה הא אמרו יעקב תקנו לומר אותו בחשאי. וזה כי משה אמר להם לישראל שמע ישראל וגו'. והנה התשובה הזאת רצוני בשכ"מלו אינה ידועה להם כי לא עתה רבים יחכמו בה והוא טעם לא אמרה משה כלומר לא הושבה תשובה זו במאמרו. לא נימריה כבר אמרה יעקב כי לפי שהבנים הם אשר אמרו לאביהם שמע ישראל ה' אלהינו וגו' (פסחים שם) הנה הוא בשלמות כח נבואתו השיב דברים נכוחים כענין שמלאכי השרת מקלסין בו ושיעור המאמר כי הוא אינו ראוי לאומרו לפי שהוא קלוס אשר לא יאות כלל לכלל העם ושאין ראוי לשתק ממנו לגמרי כי הוא קלוס משובח ומיוחד לשלמים ויצאת הפשרה שיאמר בלחישה שירא' מזה שיש בו הוד כבוד ומלכות שלמה יתירה מכחם. אמנם ביום הכפורים הזה הנם כמלאכי השרת מהטעמים שזכרו ויאמרו אמור בקול רם כמו הם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לומר שכבר הגיעו למעלתם. והנה בפרשת שמע ישראל שער צ' בע"ה יתבאר עוד זה המאמר באופן נאות עיין עליו. וזה הדבר אשר אמרו (פר"א פ' מ"ו) שהעיד עליה סמאל בר מחלוקתם באומרו לפני הקב"ה יש לך עם אחד כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין להם קפיצה אף ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים מחטא בי"ה. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם אף ישראל כן ביום הכפורים והקב"ה מקבל עדותו וכו'. והכוונה להם שהשלימו עצמם בשלשה ענינים שזכרם שמעון הצדיק שעליהם העולם עומד. שהכוונה ביחפי רגל שאינם צריכים שמור כי תורתן משמרתן ובכל מקום אשר תדרוך כף רגליהם הוא בטוח להם שלא ינגפו כמו שאמר (תלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך וגו'. על כפים ישאונך פן תגןף באבן רגליך על שחל וגו'. והוא טעם אמרו (שמות ג׳:ה׳) במשה ויהושע תלמידו (יהושע ה׳:ט״ו) של נעלן מעל רגלך כמ"ש בשער ל"ה וזהו הענין אשר בו ידמו למלאכי אלהים ששלמותן משמרם בכל מקום ובאומרם שאין להם קפיצה ירמוז אל זריזות העבודה אשר משני המינים אשר עליהם אמר העבודה וגמילות חסדים כי הם זריזין בהם ולא ישקוטו ולא ינוחו מפעולותיהם. והנה בשני העניינים האחרים אשר זכרו פירשו אלו הראשונים. כי אומרם שהם נקיים מכל חטא הוא ענין יחפי רגל עצמו כי העון הוא המזיק ליחפים ולדומים להם. ומה שאמרו ששלום מתווך ביניהם הוא כולל לשני העבודות אשר בהם יושלם בשלום גמור בין פמליא של מעלה בעבודות אשר הם מכוונות לאלוה עושיו כמו שנזכר ובין פמליא של מטה במעשים הנקראים גמילות חסדים כמו שנתבאר והקב"ה שומע עדותיו דהודאת בעל דין כק' עדים דמי (גיטין מ':) וזהו ענין אומרם ז"ל (פר"א שם) תנו שוחד לסמאל כי כאשר ישלימו עצמם במצות התור' האלהית ככל אשר יעשה להם ובהקריב קרבנותיהם כהלכותיו הנה באמת בעל דינם הוא שטן הוא יצר רע נהפך לאוהב ויהיה בעזרם יליץ בעדם ויגיד צדקתם ואין לך שוחד גדול מזה כמו שיבא עוד בטעם המעשה וגם אחרי כן.וכל זה בכלל שליחות הכהן בבגדי בד קדש אשר עליו נאמר (מלאכי ב') כי מלאך ה' וגו' וכל העם הנמשכים אחריו להיותם מלאכים ממש כמו שנתבאר. והנה גם מענין חליפות בגדיו היום ההוא הקדוש בחלוף עבודותיו יש עוד למוד אחד נפלא מאד בשיושקף כראוי אבארהו אחר שאסדר עבודת היום כלה על הסדר. ואני הנה ראיתי לחלק מה שיאמר בדרוש הזה אל שלשה ענינים על שמות השלשה דברים שזכרן שמעון הצדיק במאמרו שאמר על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים כי כדאי הוא הכהן הגדול והקדוש לאלהיו ששמש בכהונה גדולה ארבעים שנה (יומא ט'.) ונמשכו על ידו הרבה עניני ההשגחה בעבודותיו כמו שנזכר עליו בתלמוד (שם ל"ט.) שניחם אליו המאמר הזה על הענינים הנעשים ביום ההוא המיוחד שעליו העולם עומד להיותו יום סליחה וכפרה וכמו שאמר (תהילים ק״ל:ג׳) אם עונות תשמור יה ה' מי יעמוד. ויהיה הענין האחד על התורה והוא ביחוד תורת היום בכוונת קרבנותיו המיוחדים לכהן ולעם ותועלת ענוי היום ותורותיו הענין השני על העבודה אשר בו נכתוב מלאכת היום וסדר העבודה ההיא המיוחדת כתקנה והשלמת מה שיעדנו להורות הלמוד מעניני חליפותיו מבגדים אל בגדים בעבודותיו. הענין השלישי על גמילות חסדים בהורות כי עבודת היום וכפרותיו הם הם בתורת גמול אלהים הגומל טובות לעמו היום בתורת חסד גמור לא מן הדין:
שאל רבBookmarkShareCopy