הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין ׀ וּרְאֵה֮ וְאֵֽין־לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי׃
חובות הלבבות
וּמֵהֶם שֶׁיְּמַהֵר וְיָחִישׁ לְהִדָּבֵק בַּעֲבוֹדַת אֲדוֹנֵי הַמְּדִינָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ חוֹמֵל שֶׁיִּפְגַּע בּוֹ בַּעֲדוֹ אִם יְקַצֵּר בַּעֲבוֹדָתוֹ. כִּי עִנְיָנוֹ הֵפֶךְ תְּשׁוּבַת הַשּׁוּנַמִּית עֵת שֶׁשָּׁאַל אוֹתָהּ הַנָּבִיא (מלכים ב ד) הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת כְּלוֹמַר שֶׁעַמִּי וּמִשְׁפַּחְתִּי יְדַבְּרוּ אֵלָיו בַּעֲבוּרִי בְּעֵת הַצֹּרֶךְ וְאֵינוֹ כֵן עִנְיַן הַגֵּר אַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים קמב) הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר וְגוֹ׳.