תהילים קמד:ד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, חובות הלבבות, דרשת שבת הגדול ונשמת חיים

הנה חכמינו הפילוסופים נמשכו אחריהם וקבלו דעתם כמו שתראה לרב המורה פ' י"א חלק ב' ופ' י"ג ופ' י"ד ח"ג. גם הרלב"ג ז"ל בספריו. ומצאו להם סמך מהכתובים מה אנוש כי תזכרנו (תהילים ח׳:ה׳) אדם להבל דמה (שם קמ"ד) אף כי אנוש רמה (איוב כ״ה:ו׳) וכיוצא באלו הכתובים. והשתדלו בקיום זה הדעת וגערו במי שיבין הכתובים האומרים והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. גם והיו לאותות ולמועדים ושנים. וכיוצא בהם כמשמעם. עד שהמליץ הידוע בבחינת העולם פ' י"ב כשזכר פלאי מעשי אלו הגרמים ותועלותיהם בהנהגת זה המציאות בכל הדברים הצריכים אליו לפי טבעו ומנהגו נזהר מזה מאד. ואמר לא שלכך נוצרו לעבוד יצורים אובדים שהמה נכבדים מהם וגבוהים עליהם. חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לאובד. ולא יחשב פועל חכם להכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחד. אבל יצרם בתכונה ותבונה לא ידעה בלתו. אשר דרך סבובם ולכתם לעשות מלאכתם הוחן להם וכו' יוקח להם מיטב השפע ראשונה וכל המלאכה נמבזה ונמס השליכו ארצה ותבל ובניה תחיה בנותר: הנה שהליץ עליהם בהורות על מדרגתם. אם מצד מהותם שהמה נכבדים מהם. ואם מצד מצב מקומם וגבוהים עליהם: ואם מצד חכמת הפועל חלילה ליוצרם וכו'. גם הליץ מצד שאלו קיימים באיש וזה בלתי קיים. והם אלו הטענות שזכרום הראשונים בספריהם אשר לקטם אחת לאחת. והנה באמת מלבד שהדעת הזה הוא מפיל חומת התורה ומפריז על דבריה. ובסברא זו יתבזה צלם האדם ותתמעט דמותו. אני הנה ראיתי שאינה יכולה להתקיים בעצמה מפני כמה דברים. אחת כי לפי דעתם זה יחוייב שיהיה האדם פחות המדרגה מהב"ח והב"ח פחות מהצמח והצמח מהמחצב והמחצב מהיסוד הפשוט והיסוד הפשוט פחות מהחומר הראשון. ויהיה אחרון אחרון פחות במעלה מאשר לפניו אחר שהם היו ראשונים אליו בסדר הטבעי הפך מה שנראה מהחוש וממ"ש כל הנברא אחר חבירו שליט בחבירו (ב"ר פ' י"ט) וממ"ש הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' רק אם יאמרו שמעלת הסדר להיות ראשון ראשון יקר וחשוב נמשכה עד גלגל הלבנה לבד ומשם ואילך נתחלפה השיטה להיות אחרון אחרון חביב וזה דבר שאין לו שחר. והב' כי הנה לפי סברתם זאת חיוב להם לבקש כוונה ותכלית לפעולות אלו הנמצאים היקרים ולתנועותיהם התמידות זולת אלו הנראים אלינו. ונלאו בכל צדדי החפוש עד שקצתם אמרו שהתנועה הזאת היא מצד חשק זה הגרם שיהיו כל חלקיו בכל מיני המצב שהוא שגעון נפלא כמו שלעג עליהם בזה החכם בשאלות י"ד וט"ו מספר ההפלה. ומהם שחסמו פיהם ואמרו מה שאמר המליץ אבל יצרם בתכונה ותבונה לא ידעה בלתו וכו'. ובאמת נמצאים גדולים אשר כאלו חוייב שיודע לחכמים עיקר תכלית פעולותיהם. וקשה עוד מזה כי עדין לא נתברר להם שהם חיים משכילים כ"א מצד תמידות תנועותיהם וכבר כתבנו בשער הב' שהעענה ההיא אינה מחייבת הדרוש כלל והרי נשארו בו במבוכה רבה לא יצאו ממנה לעולם:

וְאָמַר הֶחָכָם (קהלת ז׳:ב׳) לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְאָמַר (שם) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר בְּחַי מִי שֶׁלִּבּוֹ חַי כְּלוֹמַר הַמֵּבִין הַמַּכִּיר וְאָמַר (תהלים קמד) אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה:

ומה שאמר (תהלים קמד, ד) "אדם להבל דמה", דבר זה ענין מופלג. וזה, כי אדם הראשון היה לו שלשה בנים; קין, הבל (בראשית ד, א-ב), שת (שם פסוק כה). וידוע כי מעשי* האדם הם תולדות נקראים גם כן, ולפיכך ראוי שיהיה הבנים שיש לאדם דומים אל התולדות שהם המעשים, כי דבר אחד הוא, כי המעשים והבנים נקראו "תולדות". וידוע שמעשי האדם נחלקים לשלשה חלקים; החלק האחד, מעשים רעים, שהם מצד יצר הרע שבאדם, כי תכף ומיד שנולד האדם יש בו יצר הרע. הב', מעשים שהם הבל אין ממש בהם כלל, כמו כמה מעשים של הבל שעושה האדם, אין בהם טוב, ואין בהם רע. החלק הג', הם המעשים הטובים. ולא נמצא שום חלק יותר מאלו ג' חלקים. וכנגד אלו שלשה היה לאדם שלשה בנים; האחד הוא קין, שיצר הרע היה בו, כדכתיב (בראשית ד, ז) "אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו".