אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֶׁיֲהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃
אורות
ישראל מספרים תהלת ד', כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו, מעולם ועד העולם, (נחמיה ט ה): "ומרומם על כל ברכה ותהלה", זהו גורל ישראל. ישראל מכיר הוא את כח מעשי ד', ישראל מכיר ומעיד עדות אל גבור יוצר כל לבדו, (ישעיהו מג יב): "ואתם עדי נאם ד' ואני אל". מלא הוא ישראל מאור הגבורה והתפארת העליונה, שהכרתן מלאה חיי חכמת עולמים, חיי חסד ואהבת כל הבריות, חיי פאר מקדושים. ישראל עומד הוא בקרן אורה זו ברוחו, בחיי כל נשמה בפרטיות ובחיי האומה כולה, בבנינה, בדורותיה, בשאיפת שיגוב פאר זיו הדר כוננניות מלכותה, בהיכל קדש מקדשה, בלהט אש חיי נעוריה, (תהלים קמד יב): "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל", וחפץ רכושה ועשרה (תהלים קמד): "מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאננו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אלופינו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו". והעם אשר ד' אלהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר, שאלהי ישראל אלוה עולם הוא, בורא שמים וארץ ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד. וידיעתו זאת היא תכונת רוחו, מורשת אבותיו והכרתו הפנימית, חודרת בו בכל לב ובכל נשמה, אחוזה, קשורה ודבוקה, בנעימת אמונתו, אמונת אומן, בבירור תולדתו, בנצחונותיו על כל, בסגולת קיומו ועמדתו נגד צריו הרבים, אשר המה כשלו ונפלו והוא קם והתעודד. ויותר מכל חרותה ידיעת קדש עולמי עולמים זו בנשמתו הפנימית, בתביעת רוחו, בזהר שירתו, בהתגלמות חייו, מותאמת לאֹפי מוסרו, לתכנית מדיניותו, והיא יסוד כל שאיפותיו. והאמת העליונה הזאת היא מקוממת את כל היקום, כל יציר נברא ממנה חי, הכל מכחה ישתלם, כל הנופלים יקומו על ידה, כל עשוקי כח, כל רצוצי משפט ישובו וינהרו מזיוה, כל טבועי שאול בחילה יעלו ויעמדו במרחב, כל זהומי כל תמונה סוררה, כל החשוכים על ידי כל סכלות וכל תעוב, - על-ידי אור עולמי אין קץ זה יביטו וינהרו. אור ישראל זורח והולך ואור, מפעם בקרב נשמתו את הלמות גאולתו. (תהילים קי״א:ו׳-ז׳): "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים. מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר, פדות שלח לעמו, צוה לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו". וגבורת אלהי עולם אלהי ישראל, אדון כל העולמים, מתברכת ומתגברת בתועפות הופעותיה ברוממות קרנם של ישראל, ביסוד האומה היא זורחת ומופיעה, בתאות גאולתה היא חיה ומתעוררת, - האל, הבורא היוצר, הקורא כל יש מאין, הנוטה צפון על תהו[1], (תהילים צ׳:א׳-ב׳ה ד): "אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו", (דברים לג כז): "מעונה אלהי קדם". (תהלים צ): "מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל". ותפארת אל זאת, כתר מלכות אלהים חיים, בישראל היא שרויה. אין עם ולשון בעולם שיוכל להגות ברוחו אמת חודרת תבל ומלאה זאת. עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר. עוררה גבורתך אל אלהים עליון. (תהלים פ ג): "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו". הושיעה את עמך ופדה גוי ואלהיו, ופדה תפדה, כי גואל חזק אתה. (ירמיהו י ז): "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", (ירמיהו י ו): "מאין כמוך ד' גדול אתה וגדול שמך בגבורה". (תהלים פט): "מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכית כחלל רהב, בזרע עזך פזרת אויביך. לך שמים אף לך ארץ, תבל ומלאה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו". (תהלים פט יט): "כי לד' מגננו, לקדוש ישראל מלכנו", (תהלים צו ה): "כי כל אלהי העמים אלילים וד' שמים עשה".
יסוד מורא וסוד תורה
לא אוכל לדבר על סוד השם הנכבד עד שאזכיר קצת טעמי אותיות לשון הקודש כל האותיות שהאדם יבטא בהם מוצאיהם חמש המקומות הראשון אותיות הגרון והם אחה"ע והשני החיך והם גיכ"ק והשלישי הלשון והם דטלנ"ת והרביעי השניים והם זסשר"ץ. החמישי השפה והם בומ"ף ואותיות לשון הקדש כ"ב ונכפלו החמשה בעבור שאחזו הקו שיהי' ברוחב והוסיפו על האורך להורות שאין המלה סמוכה והשני כפולים סגרוהו בסוף והנה חצי אותיותיהם שרשים לעולם לא נגרעים ולא נוספים אע"פ שיכפלו כמו (ויקרא יג) ירקרק (שיר השירים א) שחרחורת (ויקרא יג) אדמדם וזה הכפל לחסרון אם העי"ן והלמ"ד כפולים ואם נכפלו הפ"א והעי"ן יהי' הכפל ליתרון כמו (תהלים מה) יפיפית וככה (ישעיהו יז) תשגשגי וחצי אותיות פעם שרשים ופעם משרתים בראשית חמלה או בסופה וסימנים כשתו"ל א"ב המו"ן כאש"ר הו"א שמ"י או"ת מבי"ן השכ"ל והנכון לבחור הקלים במוצא להיותם משרתים בעבור שיבטאו בהם הרבה והנה תחלת האותיות ע' ואחריו ח' ושניהם כבדים על כן לא ימצאו במכתב נכרים ולא יוכל לבטא בהם מי שאינו רגיל בנעוריו על כן בחרו העברים האל"ף והה"א. חצי זה המוצא שרש וחציו משרת ובחרו מאותיות החי"ך הראשונים והם יו"ד גם כ"ף להיות סמוכים אל הראשונים הנבחרים ובחרו מאותיות הלשון שנים קרובים מחצים והם נו"ן וגם תי"ו ובעבור שהם חמשה והלמ"ד קל על הלשון שמוהו מהמשרתים ובעבור היותו אמצעי שמוהו למעלה על כל האותיות וקראוהו למ"ד מגזרת לימוד כי עקרו לדעת למה הי' הדבר והוא הסוד הנכבד ע"כ (בראשית כ) אמרי לי וחבריו ובעבור היות אותיות השינים קשים גם התחברם קשה ע"כ שמו הד' שרשים ושמו השי"ן לבדו משרת ושרותו מעט תחת אשר (תהלים קמד) שככה לו (שיר השירים א) שלמה אהיה (בראשית ו) בשגם הוא כי זי"ן וצ' וסמ"ך שהם אותיות השריקה קשים מאד ג"כ אות הרי"ש והעד הנערים הקטנים שלא יוכלו לבטא בו עד שיתגדלו ויתחזקו חבלי המוח ע"כ הוצרכו לשום השלשה אותיות השפה משרתים והניחו אחד שרש והוא הפ"א ובעבור היות האל"ף הקל הגרון והוא לפני הה"א ע"כ שמוהו בראש ושמו אחריו אות מהשפה שהוא הרחוק וככה אחר הה"א הוי"ו ואחר העי"ן פ"א והנה א"ב שנים משרתים וכנגדם ג"ד שרשיים מהחיך והלשון ואחר כן ה"ו משרתים וכנגדם ז"ח שרשים ובעבור כי אות ט' מתחלף תחת ת' חשבוהו כמו משרת ואחריו י' כ' ל' מ' נ' והנה ששה משרתים ואחריהם ששה שרשים ס' ע' פ' צ' ק' ר' ובעבור כי האל"ף תחלת כל אותיות לא ישית באחרונה רק בראשונה ואות תי"ו ישרת בראשית המלה ובאחריתו ובעבור כי זה האות דומה לה"א במכתב היה הסימן לשון נקבה ושב הה"א הנעלם אות נראה חכמה (שמות לה) חכמת לב וה"א עשה שגם היא נעלם שבתי"ו עשתה בנתה גם יש לתמוה מן ה"א (בראשית כא) גרש האמה הזאת ששב ה' נראה שתי האמהות ונקרא תי"ו בעבור הקו הנוסף על הה"א ועתה אדבר על האותיות המשך שהם יסוד השם הנכבד ואומר כי האל"ף ראויה להיות סימן המדבר המחל והיא כוללת זכר ונקבה והה"א באחרונה נח גם במפיק סימן לשון נקבה והוי"ו באחרונה עם חולם לזכר ידו רגלו או שורק (דברים לב) יסובבנהו יכוננהו ינצרנהו והיוד תחלתו זכר יעשה וסופו לשון נקבה ודעי וראי ודע כי האל"ף באחרונה לעולם נח נעלם ולא כן חבריו שהם הו"י ואין צורך להזכיר כי אותיות אהו"י מתחלפים ומתהפכים ופעם נוספים ופעם נגרעים (דברי הימים א ב) ישי ואישי (ירמיהו נב) האמון (שמואל ב יח) ההמון יקראון לימרא (שמואל ב יט) ולעמשא תמרו ויש נכתב ולא נקרא כמו בריא רק האלף עקר שנוסף כמו נקיא (יהושע י) ההלכוא אפוא ויש מובלע בדגש כמו (ירמיהו מט) אם לא ישים עליהם כהתבלע יו"ד (ירמיהו א) בטרם אצרך (ישעיהו מד) כי אצק מים גם יש ה"א מתבלע כה"א (איוב כא) גנבתו סופה (רות ד) אשר אהבתך ילדתו וככה (שמות כא) ישמרנו בעליו הדגש להחסרון ה"א ישמרנהו ואין צורך להאריך וכבר הזכרתי למה נבחרו להיותם במספר ראשון כי האחד סבת המספר ואיננו מספר והעשרה דומה לאחד כי הוא כולל האחדים והוא ראש העשרות וחמשה וששה חשבון עגול כי שניהם אמצעים ודע כי האורך קו בין שתי נקודות והרוחב שני קוים והנה זה שטח והנה בגוף יש לו שני פאות וככה הקוים בראשית ר"ל הא"לף והוא נושא את המקרים כדבור (שמות כ) אנכי שהוא נושא כל התשעה והגוף מתחלק לחלקים רבים אין קץ לו ע"כ קראו שמו אל"ף ופירוש ה"א הצורה כמו הנה והיא שני קוים יש לה מקצוע ויש קו אחר קרוב אליו עמו ע"כ הי' הה"א סי' הנקבה באחרונה (איוב לז) ורוח עברה נערה אלמנה והוי"ו כדמות ווי העמודים ונכפל להדביק השפתים ובעבור היות הה"א לנקבה הי' זה סימן לזכרים ישמרנהו ויחייהו ירדפהו ובעבור הדבק היה לשון רבים באחרונה גם נקבות עשו טוו ובראשונה ראובן ושמעון והשתנה הוי"ו בהתחברו עם חבריו ודע כי הה"א הנוסף בראשונה על שני דרכים דבר נמצא כה"א הדעת או שאלה אם הוא נמצא כה"א חתימא ויש ביניהם הפרש בנקוד והיו"ד ישרת בראשונה ובאחרונה והנה בראשיתו סי' לשון זכר יחיד ורבים שאינם עם המדבר והוא הוא כמחשבה ע"כ הוא הפך אחד ובאחרונה דומה לאחד כי היוד סי' המדבר זכר או נקבה ידי רגלי ונראית היוד לשון רבים ובסמוך היו"ד הנעלם (איכה ד) ידי נשים: