תהילים קמה:א מחשבת ישראל: יסוד מורא וסוד תורה ונצח ישראל

תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

יסוד מורא וסוד תורה

ועתה שים לבך כי האחד סוד כל חשבון והנה איננו חשבון כי הוא עומד בעצמו ואין צורך לו לאשר הם אחריו גם כל חשבון הוא מחובר מאחדים וכל חשבון יעשה משתי פאותיו מה שיעשה האחד בפאה אחת מפאת הנמצאים בעבורו ע"כ קראו חכמי התושיה האדם עולם קטן וזה סוד מטטרון שר הפנים וזה סוד שאמרו חז"ל בחמשה דברים ע"כ כתוב בשיעור קומה אמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העולם הבא ואני ועקיבה ערבים בדבר ומזה הדרך יוכל המשכיל לדעת האחד מפאת שהכל בו הוא דבק רק מפאת הטוב כולו אין כח בנביא לדעתו והמשל כאור השמש שעוברת על פני שתום העין ולא יוכל לראות פני השמש רק עד שיעבור ע"כ כתיב (שמות ל״ג:י״ט) אני אעביר כל טובי על פניך והנה הדבקו בטוב כלו כדמות הפנים והדבק הנבראים בו כדמות אחורים וזה (שמות ל״ג:כ״ג) וראית את אחורי וזה המשל באדם כי המדבר אדם והשומע אדם ואשר למד חכמת הנפש יוכל להבין אלה הדברים. כי אינם גופות ולא כגופות ובעבור היות הסבה רחוקה וקרובה. ע"כ אמרו העברים (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה' עמו (תהילים ט״ז:ה׳) ה' מנת חלקי וכוסי (איכה ג׳:כ״ד) חלקי ה' אמרה נפשי וכתיב (דברים ט׳:כ״ט) והם עמך ונחלתך וכתיב (דברים יח) ה' הוא נחלתו ודרך אחרת גם היא אמת כתיב (תהילים קמ״ד:א׳) ברוך ה' צורי וכתוב אחר (שמואל ב כ״ב:ג׳) א-להי צורי אחסה בו וכן (דברים י) הוא תהלתך (תהילים ק״ט:כ״ו) א-לקי תהלתי וכתיב (תהילים קמ״ד:ב׳) חסדי ומצודתי וכתיב (תהילים נ״ט:י״א) א-להי חסדי ע"כ סוד התפלות לומר (תהילים קמ״ה:א׳) ארוממך א-להי המלך (תהילים ק״ג:כ׳) ברכו ה' מלאכיו (תהילים ל״ד:ד׳) גדלו לה' אתי והסוד הזה עקר כל זה השער (תהילים קי״ח:כ׳) זה השער לה' צדיקים יבאו בו:
שאל רבBookmarkShareCopy

נצח ישראל

ואין הפירוש בשביל שכתוב "נפלה" בנו"ן לא כתיב נו"ן ב"אשרי", שזה אין טעם בשביל שכתוב "נפלה" בנו"ן לא יכתוב נו"ן ב"אשרי". אבל בשביל שמזמור אשרי הוא גדול מאוד, דקאמר שם (ברכות ד:) אמר רבי אלעזר בר אבינא, כל האומר "תהלה לדוד" (תהלים קמה, א) ג' פעמים בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא, אילימא משום דכתיב ביה (שם שם טז) "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", לימא הלל הגדול, דכתיב ביה (תהלים קלו, כה) "נותן לחם לכל בשר". אי משום דכתיב ביה אלפא ביתא, לימא "אשרי תמימי דרך" (תהלים קיט, א), דאיתא בתמניא אפי, אלא משום דאית ביה תרתי, עד כאן. ביאור זה, כי הפרנסה נקראת "חיים", שהרי הפרנסה חיים של הבריות, ואין חילוק בין החיים ובין הפרנסה כלל, שהרי נקרא הפרנסה בכל מקום "חיים", כדכתיב (ויקרא כה, לו) "וחי אחיך עמך", והפרנסה היא באה ממקור החיים. ובחבור גבורות השם (פס"ה) פרשנו כי הפרנסה היא עוד יותר גדול על החיים של בעלי חיים, ושם בארנו זה אצל הלל הגדול. ולפיכך, כל אשר משבח הקב"ה בשבח הזה, שהוא "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", הוא דבק בחיים הבאים מן השם יתברך, ובזה הוא דבק בעולם הבא, אשר שם החיים באמת. כי העולם הזה יש לו חבור ודביקות בעולם הבא מצד החיים. כי עולם הבא שם החיים הגמורים, שאין להם מיתה כלל, ולא חיים גשמים, רק חיים נבדלים בלתי גשמי, כי אין החיים בעולם הזה רק להעמיד הגוף הגשמי:
שאל רבBookmarkShareCopy