תהילים קמה:ג מחשבת ישראל: גן נעול והאמונות והדעות

גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר׃

גן נעול

"גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (ירמיה לב, יט). פירוש. אתה ה' בעל העצה הטובה, [ומפני] זה אתה יועץ בגדולות ובנפלאות, כי אתה מסכים לעשות גדולות ונוראות. כל שומעי עצותיך יפלאו ויתמהו, כדרך "ולגדולתו אין חקר" (תהלים קמה, ג) ובארנוהו בבית השני (חדר יב חלון טו). ועל אמרת "גדול העצה" דומה למליצת "וגדל כח" (נחום א, ג) "וגדל חסד" (תהלים קמה, ח). וכן אתה ה' רב העליליות והמעשים, ומי יאמר לך מה תעשה? [לכן] כל עצותיך תקומנה כי תוכל למלאות עצתך כדרך "כי יי' צבאות יעץ, ומי יפר?" (ישעיה יד, כז) ומבואר למעלה. והזכיר הנביא התיאורים הללו במקום זה, לפי שצוהו השם ב"ה שיקנה השדה מאת חנמאל כמו שנזכר שם בפרשה (לב, ח). ובעת ההיא היו כשדים נלחמים על ירושלים, והיה בעיר החרב והרעב והדֶּבֶר, וכבר היתה כנתונה ביד הכשדים. ותמה הנביא איך יקנה עתה השדה, וזרים באים ואוכלים אותה? והנה ראה בעיניו כי נתקיימו הגזירות שגזר השם על ירושלים, כי עד הֵנָה חשב שנאמרו על תנאי, ושישובו [לשורש]1אפשר שצריך לקרוא כאן: לטובה ותתבטל הגזרה, כמו שאמר פעמים רבות בספרו. ואין כן בעת שבאתהו הנבואה שיקנה השדה שידע כי יעץ ה' להשחית את יהודה וירושלים. ולכן אמר "גדל העצה ורב העליליה", כלומר הנך גדל עצה גם רב העליליה להשלים חפץ עצתך, כאשר עינַי רואות שהכשדים קרובים לתפוש את העיר כאשר יעצת, וכמו שאמר בסוף דבריו "הנה הסוללות באו העיר ללכדה, והעיר נִתְנָה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר – כלומר לפי מראה עיני יעצת בהחלט להחריב בת ירושלים, כי באו הסוללות. גם גָבְרוּ בעיר החרב והרעב והדבר, והרי העיר כנתנה ביד הכשדים, ועל זה ?אמר "ואשר דברת היה והנך רואה" (לב, כד), כלומר עתה התברר כי יעצת לעשות כן, ואין לחשוב עוד שנאמרו הגזרות על תנאי, ולא נעלם ממך מלחמת הכשדים על העיר, כי אתה משגיח ממכון שבתך ורואה תחת כל השמים, וא"כ למה צויתני לקנות השדה? ועל זה אמר "ואתה אמרת וגו' קנה לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים" (לב, כה), כלומר לפי מחשבתי כבר נתנה העיר ביד הכשדים. ויפה תמה הנביא והיה מחריש לדעת2מליצה ע"פ בראשית כד, כא אולי יעצהו ה' שבכל הצרה הזאת ירחם על יהודה וירושלים ולא יתנם ביד הכשדים? כי לא יפלא מה' דבר. והנביא היה מקוה לשמוע כן. אבל השם ב"ה ענהו שאל יפלא הדבר בעיניו, כי אעפ"י שתנתן העיר ביד הכשדים, עוד יבוא זמן שישובו ישראל ויקנו שדות בארץ. ולא היה זה נעלם מן הנביא, אבל לפי דעתו חשב כי בשוב ישראל מן הגלות לא יהיה עדיין חי, כי ימים רבים יעברו בינתים, והודיע השם ב"ה ענין הגאולה האחרונה ותחיית המתים, ושובם אל אחוזתם, ודי בזה.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

(ירמיה י, ז) "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך". לא אמר "כי בכל החכמים ובכל הממלכות מאין כמוך". כי לא נזכר לפניו או לאחריו ענין המלמדנו מאיזו מין חכמים מדבר, והיה מתפרש על חכמים במנהגים ישרים. וכוונת הכתוב על הכסילים והחוקקים דתי הגויים ועובדי כומ"ז. לכן אמר "חכמי הגוים" בכנוי, כלומר שהם חכמים בעיני הגוים הנבלים, לא חכמים באמת. וענין הכתוב לפי דעתי כך הוא. אמר (י, ו) "מאין כמוך יי', גדול אתה וגדול שמך בגבורה". פירוש, כל שומעי שמעך יודו כי מאין כמוך. אין לך דמיון בעליונים ובתחתונים, כי גבהת ונעלית על כל תהלה. ודע כי הוא ב"ה השלם האמתי. וכפי רוב בינת האדם בכבודו ובגדלו, כן רוב דעתו. כי אין כמוהו בכל דבר ודבר. על דרך משל המבין בסוד מלכותו, ונתברר לו כי מלכותו בכל משלה, ידע כי אין כמוהו גדול בממלכה. כדרך (תהלים צה, ג) "ומלך גדול על כל אלהים". המבין בסוד חסדיו ונתברר לו כי הוא רב חסד, ידע כי אין כמוהו גדול בחסידות. כדרך (שם קה, ה) "כי גדול מעל שמים חסדך". וכן המבין בסוד משפטיו ובסוד צדקותיו וכיוצא, ידע בכל דבר ודבר גדולת יוצר הכל יתברך, כדרך שאמר המשורר האלוהי (תהלים קמה, ג) "גדול יי' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר". פירוש, השם ב"ה גדול מאד בכל הגדולות. ואין דמיון גדולה בשום דבר לגדולתו, כי לגדולותיו אין חקר לפי שהוא בלתי בעל תכלית ומרומם על כל ברכה ותהלה. ומה שאנו משיגים מגדולותיו איננו כי אם ממפעלותיו וממעשיו, לא כמו שהם בעצמם. ולכן אמר (שם קמה, ד) "דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו". פירוש, אין בני אדם יכולים להגיד גדולותיך כפי מה שהן, כי אין להם חקר בדעת האדם. אבל ישבחו מעשיך ויגידו גבורותיך הנראים לעיני האדם שהם עשויות בכח רב ובגבורה עליונה. כי הם רואים מעשה הארץ והשמים, ומרוצות המאורות הגדולים, והם עדים נאמנים על כחך הגדול וגבורותיך הנפלאה. אבל להבין דרכי גדולותיך בחכמה ובארח בינה ובנתיבות החסד ובדרכי מלכות וכיוצא, אין זה בכח כל אדם. אבל המבין ביראת ה' ואשר דִבֶּר פי ה' אליו, יגיד מקצת הדברים כפי כחו. מי שלמד חכמה והסתכל בדרכי חֻקֵי השם ב"ה יתברר לו כי הוא ב"ה גדול בחכמה אין כמוהו. מי שמבין בארח תבונות, יתברר לו כי הוא ב"ה גדול בתבונה. ו"אין חקר לתבונתו" (ע"פ ישעיה מ, כח), אין כמוהו. וכן לענין החסד ולענין הרחמים והחנינה, כפי רוב דרכי הכחות היקרים שהצטיירו בלב הישר והנבון, כן יראה כי אין כמוהו בכל גדולה. אבל הנלוזים מדרכי החכמה וכתות ה"חכמים בעיניהם", האומרים לא ייטב ה' ולא ירע, ואינו משגיח על התחתונים וכיוצא באלה הכפירות העצומות שהשתקעו בהן ה"חכמים בעיניהם", לא יבינו כי אין כמוהו בחכמה ובתבונה ובחסד וברחמים ובמשפט ובממלכה וכיוצא. כי לפי דעתם לא ראו אותותיו ומעשיו בענינים אלה. כי לפי מחשבתם הולכים כל עניני העולם במקרה. וחושבים כי החכמה והבינה בטבע האדם כמו כל הדברים המוטבעים ביצורים.
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

השנים עשר שער העבודה. ימצאו אנשים רבים שאומרים, כי הטוב במה שיתעסק בו ‏האדם בעולם הזה, עבודת אלהיו בלבד והוא שיצום ביום, ויקום בלילה לשבח ולהודות, ויניח כל ‏עסקי העולם כלם, כי אלהיו ימלא לו ספוקו ממזון ורפואה ושאר צרכיו. והנה אנחנו מוצאים בעבודה ‏תענוג גדול כמו שאמר (תהלים קמ"ז א') כי נעים נאוה תהלה, וששון ושמחה, כמו שאמר (שם ק' ב') ‏עבדו את יי' בשמחה. ומצפון אצל הבורא לעת הגמול, כמו שאמר (מלאכי ג' י"ז) וחמלתי עליהם ‏כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. אלה (ירחמך האלהים) כל מה שספרו בעבודת בוראנו אמת ‏וברור, וכל המדות לא יגיעוהו, כמ"ש (תהלים קמ"ה ג') גדול יי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, אך ‏מקום טעותם הוא ההתבודדות בה לבדה, ואמרם כי לא יתעסק האדם בזולתה. ואם לא יתעסק ‏במזון לא יתקיים הגוף, ואם לא יתעסק בפריה, לא תהיה העבודה כל עיקר. כי אם היו מסכימים על ‏זה אנשי דור מן הדורות כלם, וימותו אחר כן, היתה העבודה מתה עמהם; אבל העבודה לאבות ‏ולבנים ולבני בנים, כמ"ש (דברים ו' ב') למען תירא את יי' אלהיך לשמור את כל חקותיו ומצותיו ‏אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך. ואחר כן נגלה להם מה שנעלם מהם, כי העבודה היא בכל המצות ‏השכליות והשמעיות, כמ"ש (דברים י' י"ב) ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את יי' ‏אלהיך לשמור את מצות יי'. ואי זה דבר יקיים המתבודד ממצות המדות והשקלים כמ"ש (ויקרא י"ט ‏ל"ו) מאזני צדק אבני צדק וגו'? ואי זה דבר יקיים ממצות הדינין באמת ובמשפט, כאמרו לא תטה ‏משפט לא תכיר פנים (דברים ט"ז י"ט)? ואי זה דבר יקיים באסור והתר כאכילת הבשר והדומה ‏לזה, כאמרו (דברים ט"ז מ"ז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ועוד להורות ביום הטמא וביום הטהור (דברים ‏י"ד נ"ו)? וכן בענין הזריעה והמעשר והצדקות והדומה להם. ואם תאמר ילמד כל זה ויורה בו ‏לאנשים אחרים ויעשוהו אם כן הם הם העובדים לא הוא, כי בהם נשלמה עבודת הבורא לא בו. אבל ‏מה שזכרו מהבטחון על הבורא בתקון הגוף ותקון המזון, הוא כמו שאמרו, אך נשאר להם דבר; ‏והוא ששמו ית' שם לכל דבר סבה ומנהג צריך שיבוקש מהפנים ההם. ואם הם אומרים אמת ‏שהבטחון כולל, יבטחו עליו בשער העבודה גם כן, שיגיעם אל גמולו בלא עבודה; ואם לא יכשר זה, ‏מפני ששם העבודה סבה לגמול, לא יהיה אפשר מבלי הקנין והנשואין וההשגחות, אשר שמם סבה ‏לתקון בני אדם. אלא שפעמים עושה הבורא קצת מאלה על דרך האות והמופת בלא עסק אדם; אבל ‏ישימהו מנהג שישנה הטבע אשר הטביע:‏
שאל רבBookmarkShareCopy