אַל־תִּבְטְח֥וּ בִנְדִיבִ֑ים בְּבֶן־אָדָ֓ם ׀ שֶׁ֤אֵֽין ל֥וֹ תְשׁוּעָֽה׃
חובות הלבבות
כִּי הָעֶבֶד כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ יוֹתֵר מֵאָדוֹן אֶחָד וְיִהְיֶה כָּל אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְהוֹעִילוֹ לֹא יִתָּכֵן לוֹ לִבְטֹחַ עַל אֶחָד מֵהֶם מִפְּנֵי שֶׁמְּקַוֶּה הַתּוֹעֶלֶת מִכָּל אֶחָד מֵהֶם. וְאִם יִהְיֶה אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל עַל תּוֹעַלְתּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁאֵרִיתָם יִהְיֶה חֹזֶק בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ כְּפִי יְכָלְתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בִּשְׁאֵרִיתָם. וְאִם לֹא יוּכַל לְהוֹעִילוֹ וּלְהַזִּיקוֹ כִּי אִם אֶחָד מֵהֶם בִּלְבַד עַל כָּרְחוֹ יִבְטַח עָלָיו לְבַדּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַוֶּה תּוֹעֶלֶת מִזּוּלָתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁיַּרְגִּישׁ הָאָדָם שֶׁלֹּא יוֹעִילֶנּוּ וְלֹא יַזִּיקֶנּוּ אֶחָד מֵהַנִּבְרָאִים אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יָשׁוּב לִבּוֹ מִיִּרְאָתָם וְתִקְוָתָם וְיִבְטַח עַל הַבּוֹרֵא לְבַדּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמו ג) אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.
גן נעול
"אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב" (תהלים סב, ה). פירוש. המשורר דבר נגד הרשעים שוכחי אלוה העושים כל התועבות, ואין פחד אלהים לנגד עיניהם. אבל הם בוטחים על חילם ושָׂמים בשר זרועם. והחל "אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי" (סב, ו). כלומר רק בה' לבדו אבטח וממנו אבקש שיושיעני. ואם יקרני רע, לא אבוש1כלומר להתייאש מישועת ה' ואז לפנות לבני אדם מה' לבקש תשועת אדם, אבל נפשי דומיה ומיחלת אליו שיושיעני, כי תשועתו אמת ושוא תשועת אדם. ואמר "אך הוא צורי וישועתי, משגבי לא אבוש רבה" (סב, ז), כלומר הוא לבדו צורי ומשגבי, כמו "מצודות סלעים משגבו" (ישעיה לג, טז), ובארנוהו בבית הראשון. ולכן "לא אמוט" (סב, ז) בזמן עד עולם לפי שאני בוטח במשגב חזק. ואמר נגד הרשעים "עד אנה תהותתו על איש" (סב, ד). ולפי דעתי שענינו כמו "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו" (ירמיה יז, ה). כלומר עד מתי תעשו הַוֹת לבטוח על איש. ורש"י בשם מנחם פירש: "תהותתו" מגזרת "הֵתָיוּ לאכלה" (ירמיה יב, ט). "ויתא ראשי עם" (דברים לג, כא). כלומר עד אנה תאספו על איש [ע"כ] או תבואו אל איש. ויתכן גם זה, כאומר עד מתי תאספו או תבואו על איש לבקש ממנו עצה וישועה. ואמר "תְּרָצְחוּ כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה" (סב, ד) והוא משל נכבד. דִמָה תשועת אדם לקיר נטוי הקרובה לנפול, ואל גדר דחויה ורוח עברה ואיננה. והנשען אל הקיר הנטוי עוד מעט לנפול, הקיר ירצח הנשען עליו. "וכשל עוזר ונפל עזור" (ישעיה לא, ג). וכן הנשען אל הגדר הדחויה. ודומה לזה הנשען על עזרת אדם ועצתו ומן ה' יסיר לבו. כדרך "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו" (תהלים קמו, ג-ד). גם בחייו יקרנו רע ופגע, והנשען עליו יפול עמו. ועל זה אמר: "אתם ההותתים על איש ונשענים עליו, דעו כי תֵּרָצְחוּ כולכם בנפול איש העָוֶל שאתם נשענים עליו", כמו קיר נטוי בנפלו, וכמו גדר דחויה בנפלה שֶׁיֵרָצְחוּ הנסמכים בהם.
גן נעול
מצות אהבת רֵעים. אמר (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך" והיא מצוה גדולה מאד, כוללת כל הדברים שבין אדם לחבירו. ובדברי קדמונינו ז"ל (תורת כהנים, פרשת קדושים) "'ואהבת לרעך כמוך'. אמר ר' עקיבא זה כלל גדול בתורה". ע"כ. כי אע"פי שהיא מצוה פרטית תצוה על האהבה בלב. הנה מקיום מצוה זו מסתעפים כל קיום המצווֹת שבין אדם לחבירו,1רמב"ם, הל' אבל פרק י"ד ה"א, אחרי שפירט כמה מצות של עשיית חסד, הפטיר וכתב "אע"פ שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך'. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אחרים, עשה אתה אותם לאחיך בתורה ובמצוות" וכן שמירת האזהרות. כי הצדקות וההלואות לעניים ולעשירים שנצטוינו עליהם, התוכחות והחסדים והחנינות וצדק-המשקולות והסרת המכשולות והנזקים וכיוצא, יעשה האדם כולם כשיאהב זולתו כמוהו. וכן השמירה מן הגזל והגנבה והרצח והעושק והכחש לשון הרע ורכילות והנקימה והנטירה ושנאת הלב וכיוצא, ישתמר האדם מכולם כשיאהב זולתו כמוהו. ודע שכמו שמצות "ואהבת את יי' אלהיך" שבארנוה למעלה, לא תתקיים בנפש באמת זולתי על יד ההכרה וההשויה כמבואר, כן מצות "ואהבת לרעך כמוך" שנצטוינו עליה, ענינה ההכרה וההשויה וזולת זה לא תתקיים בנפש. כי אין הכונה שנאהבו בעבור הטוב שקבלנו ממנו. כי אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה (אבות, ד). ומרוב ההמון לא יקבל האדם טובות, וא"כ לא יאהב רק מתי מספר. וגם המצוה על מי שקבלנו ממנו רעה מסתעפת מפחיתות מדותיו. כי היא כתובה אחר "לא תקום ולא תטור את בני עמך". ועל זה אמר "ואהבת לרעך כמוך". כי האוהב באמת, לא ישית לב למה שֶׁהֵרַע עמו רעהו. כדרך (משלי י, יב) "ועל כל פשעים תכסה אהבה" כמבואר למעלה (חדר זה חלון ה'). גם בארנו (חדר ט' חלון ט') על זה טעם מצות "לא תקום ולא תטור" וזה לא יתכן רק בהיות האהבה מדרך ההכרה וההשויה. וכן אין האהבה הזאת בעבור דבר שאינו בטל לעולם. כי ענין האהבה כזאת איננה במציאות מן האדם לאדם. כי כל טובות האדם כזב, ופוסקים עם הזמן, כדרך (תהלים קמו, ג) "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". ורק היא נמצא נגד השם ב"ה. בעבור שנפח בנו נשמת חיים ויעמידֶנו לעד לעולם. ועל דמיון זה אפשר מציאותה מן האדם לאדם, כשיעמידהו על האמת, והצילו בתוכחותיו מן האבדון. כי יאהבנו בעבור דבר שאינו בטל לעולם. אבל כל זה רק לפרקים. וענין המצוה בכל אדם ונגד כל אדם. ועל כן לא תמצא אפשרות קיומה, זולתי על דרך ההכרה וההשויה.