תהילים קמז:ג מחשבת ישראל: עקידת יצחק ודרשת שבת הגדול

וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו'. הנה הרמב"ן ז"ל הרבה לתת טעמים למנין זה אם להודיעם חסדו בענין רבויים ושמירתם או לזכותם לעבור לפני אדון הנביאים איש איש כי ישים עינו עליהם לטובה או לדעת מספרם לצבוא צבא למלחמות הארץ שהיו נכנסים מיד אם לא חטאו הכל כמו שהוא בפירושיו:

אמנם נראה כי קרבן אדם הראשון, רצה לומר שהיה מקריב כחותיו שלו אל השם יתברך, כמו שראוי שיהיה מקריב כל בעל תשובה כחות שלו אל הקב"ה. וכמו שאמר הכתוב (תהלים נא, יט-כא) "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, [אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל] אז יעלו על מזבחך פרים". ובמדרש (ילקו"ש ח"ב רמז תשסז) "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", אמר רבי אלכסנדרי, הדיוט זה אם משתמש בכלי שבור, גנאי הוא לו. אבל הקב"ה, כל כלי תשמישו נשברים* הם, שנאמר* (תהלים לד, יט) "קרוב ה' לנשברי לב", (תהלים קמז, ג) "הרופא לשבורי לב", (תהלים נא, יט) "לב נשבר ונדכה". אמר רבי אבא בר יודן, משל למלך שכבדו אוהבו בחבית של יין וכלכלה של תאנים. אמר לו המלך, זהו דורון. אמר לו, לפי שעה כבדתי אותך, אבל לכשתכנס לפלטרין שלך אתה יודע במה אכבדך. כך אמר הקב"ה למשה, (ויקרא ו, ב) "זאת תורת העולה היא העולה וגו'". אמר לפניו, רבונו של עולמים, לפי שעה כבדתיך, אבל כשתיטיב ברצונך את ציון וגו', עד כאן.