תהילים קמז:יט מחשבת ישראל: עקידת יצחק ולנבוכי התקופה

אף היא (ר"ל התורה) תשיב אמריה על פי דבריה ושבחיה בקנאתה לאלהיה ובחמלתה על האנשים הבוערים בעם המתפתי' בדבריה וניסתים בטענותיה והיא מדברת בעדה בקול רנה ותודה. אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא. זה תאמר כנגד מ"ש ראשונה הלא חכמה תקרא וסיימה כי טובה חכמה מפנינים. אמרה אנכי אנכי היא הראויה להחליט עליה זה השם באמת כי אין שום חכמה מהטבע והאלהות וזולתם אשר לא תכללם התור' אלהית כמו שאמרנו ראשונה. וכנגד מה שאמרה החכמ' החצונית הבינו פתאים ערמה אמרה שכנתי ערמה. וכמה טובה היא ערמה עם חכמה לא עם פתיות כמו שאמרה צרתה. ואמרה ודעת מזמות אמצא על כל חלקי החכמ' אשר הזכירה. והנה להוכיח' על פניה ולשבר מתלעותיה על דרך פתויה ומעשה חדודיה הנזכרים גם על זדונה וגובה לבה אשר בם אמרה אליכם אישים אקרא. אמר יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי. ירצה יראת ה' היא שנאת דרך רע וזר אשר תתנהג בהם לפתות האנשים ולאסוף הביתה כל איש רק ומר נפש להטותם מיראת ה'. וכן אמרו ז"ל (מו"ק ט"ז.) מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר וגם גאה וגאון ודרך רע לקרוא לאנשים הגאי' גסי הרוח רק אל שלמי הדעת הענוים וכמו שאמר (משלי י״א:ב׳-ג׳) ואת צנועים חכמה. וכמו שאמרו (כתובות ע"ח:) על ריב"ל איכרך בבעלי ראתן ואיעסק בתורה. ופי תהפוכות שנאתי לקרוא החכמים ולהתעסק עם הפתאים כמו שאמרנו ואחר שהוכיח על כלל לימודה ורמיזותיה השיב עליה על כל דבר ודבר שנתפאר' בו מחלקי החכמה. והנה על מלאכת ההגיון אשר זכרה ראשונה אמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. ירצה אני אין מדרכי להעמיד ולקיים הפתיות בערמימות הנצוח כמו שאמרת הבינו פתאים ערמה כי לי עצה ותושיה. ירצה החצוני מועצות ודעת והפנימי תושיה עמוקה וגם אני בינה לי גבורה אמתית לא במלאכת הנצוח שהיא תחבול' וכבר כתב החכם שהמתחבלים אינם גבורים. וכנגד מ"ש שמעו כי נגידים אדבר כמו שנתבא' אמר בי מלכים ימלוכו וגו'. וכמו שאמרו ז"ל (גיטין ס"ב.) מאן מלכי רבנן ובמה מלכו בכח תורת הש"י שבלבם גם גברו חיל עם מלכים ויועצי ארץ כמו שנתפרסם ענין האבות (בראשית מ״ב:ו׳) ויוסף הוא השליט על הארץ (שמות י״א:ג׳): גם האיש משה גדול וגו' כמו שאמר בתורה (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך. וכנגד מה שאמרה ומפתח שפתי מישרים אמר ורוזנים יחוקקו צדק לומר כי יש ויש עמה כמה חשבונות של מצוה כגון תקופות ומולדות וגימטריאות אשר רוזני התורה יחוקקו בם צדק ואמת. וכמו שאמרו (שבת ע"ה.) ואת פועל י"י לא יביטו אלו שיודעים לחשוב תקופות ומולדות ואינם חושבין. ועל מה שנתפארה בחכמת ההנדסה כמו שנתבא' אמר (משלי ח׳:ט״ז) בי שרים ישורו ונדיבים כל שופטי ארץ ירצה כי יש לה מעלה נפלאה עליה כי היא אינה משערת לבד אבל המצוה ומסדרת מנוי השופטים והשוטרים להרחיק כל עול ואונאה הנופל בין ריש לאיש במדה במשקל ובמשורה ובכל מה שיש בו שומא או דיני חלוקה ומשפטי סדר נזיקין ותשלומיהם והרחקתם הכתובים בפרשה ודיני העסק כמה רווחה וכמה הפסדה וכמה ענינים הנבוכים עיון ודיוק גדול בזה. מלבד כמה דינין הבאין בתורה בדיני עירובין אשר באו בהן כמה הלכות קשות וחמורות אשר בכלם ישפעו שופטי התורה משפטי צדק. והנה על מה שתתפאר בחכמת התכונה אמר אני אוהבי אהב וגו' והיא תשובה מעולה מאד וזה שמעולם לא נודעה חבה ושום אהבה למעמיקי' בחכמה ההיא שישתנו סדריה ולא שום תנועה מתנועותיה בעבור שום איש מחכמיה וגם היא לא נתפארה על זה. אמנם אשר יבואו אליה בלמוד התורה האלהית כבר תודע להם חבה יתירה להשתנות בעבורם סדר המערכות ההם כמו שנתפרסם מיהושע (יהושע י׳:כ״ד) וישעיהו אצל אחז (ישעי' ו') וענין נקדימון בן גוריון כמוזכר (בתענית י"ט:) וזולתם ואומר ומשחרי ימצאונני לפי שיקרה הרבה פעמים למשחרים פני הככבים לראות מצבם ומעמדם אצל המזלות וקצתם אצל קצת לשפוט משפט מה צריך מאד אליו ולא ימצאום לקדרות השמים בעבים או שכבר נשקעו או שעדין לא עלו או שכבר עלה עמוד השחר ואספו נגהם וחוזרין בפחי נפש. וגם על החכמה הטבעית בזתה ולעגה מזה הצד כי אין לאל יד חכמיהם היודעים סוד ההוייות וטבען להמציא שום אחת מהנה בם יספיקו צרכיהם כמו שהוא הענין בעצם ותמיד על ידי יודע סודות הנמצאות על דרך התורה האלהית. ולזה אמר עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה (משלי ח׳:י״ח.) ועל דרך שאמר (שם ג') אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. צא וראה (ויקרא כ״ו:ד׳) אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' וכל הפרשה ההיא וזולת'. הנהיה כדבר הגדול ההוא לאחד מחכמי הטבע מכל האומות ואם שכבר התחכמו לדעת בעניני' הטבעיים להעלות המחצבים השפלים למדרגת העליונים זה יהיה על הרוב בדרך הזיופים ובאונאות ואין זה עושר וכבוד כי כל רואיהם יבזום ויחשיבום ללסטים כי עשו עושר לא במשפט וצדקה. אמנם עושי התורה ולומדיה עתקו גם גברו הון עתק וצדקה. ועל מה שהתפארה בחכמת המדות אשר עליהם אמרה קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר השיבה התורה ואמרה טוב פריי מחרון ומפז ותבואתי מכסף נבחר בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט (שם). אמר שנתעלו המעשים התוריים מכל זולתם בג' ענינים. האחד בשיש להם כדי לחיות בהם חיי המדיניות על צד היותר נאות שאפשר. והשני כדי להשאיר נפשות עושיהם לחיי עד והשלישי מצד הצדק והישר הטבעי הנמצא בהם משאר המעשים כמו שיבא באור כל הענינים האלה בקרוב: והנה על הראשון אמר טוב פריי מחרוץ ומפז. וע"ד שאמרו (פיאה פ"א) ואוכל אדם פירותיהן בעו"הז כי טוב הוא הפרי הנאכל מהן מן החרוץ אשר זכרה צרתה באומרו קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרון נבחר. והשני והוא עקר הקרן השמור להביא אל האוצר אמר ותבואתי מכסף נבחר כי הוא הנכסף והנבחר מהכל. ועל השלישי אמר בארח צדקה אהלך וגו' כי כל מה שתסדר בהנהגותיה הוא הראוי להקרא צדקה ומשפע בהחלט. והנה על מה שתתפאר צרתה מתועלות חלקה האלהית השיבה היא ואמרה שהיא תתעלה ממנה מעלה נפלאה לאין שיעור במה שיש בה כדאי להנחיל אוהבי יש (שם) לחיי העולם הבא שהוא היש המוחלט המתחלף לכל מיני היש הנודעים לכל בעלי הגופות בהתחלף יש מאין. והוא ענין ההצלח' הנפשיית אשר עמה ימלאו האוצרות מבלי שום חסרון ובזה השלימה טענותיה החזקות אשר בם תנצח מלחמתה לעיני כל בעל שכל. אלא שנמשכה לתת טעם חזק לדבריה בהראות היכולת אשר בידה במה שסמכה פרשת ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (שם) כי בה תכלול כל פרק נגון העולם שכתבנו בשער המבול שהוא ענין נכבד עיין עליו אם תרצה: ועתה אחר שנתבאר שכל מיני החכמות והידיעות ישנן בתורה האלהית על צד היותר שלם שנמצאו בכל שאר החכמות אשר נתפארו בהן והיו מעלות העיונים האלה ומדרגתן זו על זו כפי מעלת הנושא אשר בו יבא הלמד כמו שנתבאר. ואולם החלק המשפטי ממנה אשר בו יבא העסק והעיון בפרש' אשר לפנינו מהמפורסם שנושאו המיוחד הוא אישי פרטי קניני האדם המדומים משור עד חמור עד שה עד שלמה או כל דבר דמקרי נכסי כסף או כלים עבד או אמה. ובכלל כל הדברים האלה בנופלם תחת משא ומתן בני האדם שעליהם אמר הכתוב (תהילים ל״ט:ז׳) אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם הנה מזה יתחייב שתהיה מדרגת זה החלק מהעיון היותר שפלה שבמדרגות העיונים כלם ואפי' מהחכמה הטבעית הנקראת אצלם החכמה הפחותה לפי שהיא לא תעיין בנושאים ההם מצד היותם גופים משתנים אלא אף מצד נופלם תחת דמיונות האנשים בהתעסקם בהם. ומכאן תמיהה גדולה לכל אותו יקר וכבוד שנעשה אל זה החלק משאר חלקי התורה האלהית בשומה אותה לראש עליהם כי מיד אחר מתן תורה התחילה בו ואמרה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכ"ש לפי מה שבא בקבלה (גיטין פ"ח:) לפניהם ולא לפני כותי' לפניהם ולא לפני הדיוטות כי הנה למוד התורה בכללה חוייב שמעו לכל העם האנשים והנשים והטף. והחלק הזה אסרוהו אל ההדיוטות ואף כי החכמות כלם הותרו לעכו"ם ועל החלק הזה נאמר (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום.

והיה זה לפי שהחירות והחפיות האמתיים אינם רק ההשתעבד אל מי שיאות לו שעבוד טבעי ושכלי כי על כן אמר הכתוב אשריך ארץ שמלכך בן חורים וגו' (קהלת י') כי כשהמלך הוא נשמע אל דברי התורה האלהית והוא נכנע לפני אלהיו כמו שבאת עליו המצוה והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד לירא' את יי' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלת יסור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו וגו' (דברים י"ז). יאמר בביאור כי כשיכנע לפני אלהיו לכל אלה הענינים וישעבד עצמו ונפשו לעשותם לבלתי רום לבבו מאחיו בהרבות סוסים ונשים גם כסף וזהב הנה בזה נגמרה שררת מלכותו וגדולתו וחפשיות מעלתו על כל ישראל ואז יהיה מלכם בן חורין בלי ספק כי היה הוא אצל אלהיו כענין השרים והעם אצלו. כי הוא מבואר כי היותר מעולה והיותר חפשי מהם הוא אשר ימצא יותר חזק ויותר תמידי בעבודות המלך. כי על כן נקראו תמיד השרים הגדולים הקרובים אליו עבדי המלך סתם בכל הספורים וכמו שאמר חושי לאבשלום והשנית למי אני אעבד הלא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך (שמואל ב ט״ז:י״ט). ולזה נקראו השרים כאלה ג"כ בשם חורין חרי יהודה (ירמי' כ"ז) כמו שנמצא בכל מקום לפי שההשתעבד ההוא הוא עצם חפשיותם ושררתם על כל זולתם באמת. וזה הענין הוא עצמו מה שאמר דוד בעינו באומרו אנא יי' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי (תהלים קי"ו) ירצה הנה באמת בהיותי משועבד ונכנע לפניך במדרגת העבד בן האמה שהוא יליד בית לענין העבדות בטבע יותר מזולתו בזה פתחת למוסרי להיותי משוחרר ובן חורין אצל הכל. ולפי הענין הזה נשתבחה האומה הישראלית להיותה שרתי בגוים רבתי בכל האומות למה שקבלה עליה עול מלכות שמים בתורה ובמצוה יותר מכלן כמו שאמר מבואר את יי' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו וגו' ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו'. יאמר שההתנשא וההשתרר על כל זולתם בכל הענינים אשר יספר היו להם מצד מה שנשתעבדו לקבל עול מלכותו בכל האופנים שהוא קשה על האנשים לקבלם. והם הד' אשר יספר. האחד כי האדם מטבעו יכסוף להיות פרא חפשי וימאן לתת צוארו תחת שום אדנות ואע"פ שידע שהאדון ההוא לא יכבד עליו עולו מכל מקום לא ירצה להיות תחת ממשלתו לכשירצה לרדותו ולזה היו תשוקת האנשים תמיד לפרוק מעליהם עול הזולת ולהדמות לעליון. כי לזאת אמר את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים כי מבלי שישוער לעשות שום דבר קל או חמור חוייב כל בעל שכל להיות נחת ונכנע ממוראה של מלכות שמים המוטל על כל נמצא. וכבר אחז"ל (ברכות מ"ג:) שההולך בקומה זקופה הוא דוחק רגלי השכינה והכוונה שידמה לו כאלו אין לי אלוה והוא מסיג בזה גבול השכינה שהרי אמתת מציאותה בכל מקום ולהכרת זה ראוי שיהלך כל בעל שכל שח ונכנע לפני אדוניו הרואה אותו והוא עצמו מה שקבלו עליהם במאמר להיות לך לאלהים. והשני שהאדם בלתי נאות להיות נמשך בכל מעשיו אחר זולתו עד שיאמר שכל מה שיעשה אותו רע וטוב אותו הזולת הוא העושה ולא לו יהיו לתפארת המעשים הטובים אע"פ שיעשה מחפצו ורצונו כי הוא דבר שיתעצב השכל בזה כמו שישמח וישכיל כשיעשה מעצמו כמ"ש החכם שמחה לאיש במענה פיו (משלי ט״ו:כ״ג) ומרגלא בפומיה בספר קהלת וראיתי אני ודברתי אני ואמרתי אני כי המה דברים שהוציא מעצמו ולא חכמת אנשים מלומדה וכמ"ש בפירוש ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה וגו' (קהלת א׳:י״ג). וזאת היתה תשוקת הרבים להיות הולכים תמיד בכל מעשיהם אחרי שרירות לבם וכמ"ש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך (דברים כ"ט) כי יחשבו לברכת שלום מה שיוכל האדם ללכת אחר מחשבות לבו ובלתי נקשר וכרוך במעשיו אחר זולתו ולפי זה אמר בכאן ללכת בדרכיו כי לא קבלו מורא המלכות לבד כי אם שיהיה נמשך וכרוך אחר דבריו כי גם בדרך אשר ילכו בה ובמעשים אשר יעשון אחר יי' אלהיכם ילכו ואפי' הדברים הישרים והטובים אשר יגזור שכלם בחלוק הצדקה וכבוד ההורים והשבת החמס והדומה. לזה לא להם להתפאר עליהם ולהגבילם כאשר יראו רק שיעשו אותם באותה הגבלה והשערה שיצוה עליהם ולא באופן אחר וכמ"ש ושמרו דרך יי' לעשו' צדקה ומשפט (בראשי' י"ח) שאפילו בעשות צדקה ומשפט היו שומרים דרך ה' ואינן בוחרים דרך לעצמם וכמ"ש ז"ל אל תאמר אי אפשי באכילת חזיר ובלבישת שעטנז אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי (תו"כ פ' קדושי' פ"ט) וכן סדר בודוי מעשר שמעתי בקול יי' אלהי עשיתי וגו'. וכן אמר ככל מצותך אשר צויתני וגו'. והשלישי שלא יקבל הדעת לעשות דברים שלא ידע כוונת טוב תכליתם כי הנה באמת יעשה בעצב ובעצלה בשלא ידע מה יעשה וראיה מדברי יואב בן צרויה כאשר צוהו דוד מלכו למנות את העם והוא לא ידע שום תכלית טוב בפועל ההוא כמ"ש ויוסף יי' אלהיך אל העם וגו' ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה (שמואל ב כ״ד:ג׳) הנה היה המעשה ההוא חסר מג' פנים. האחד במה שנתעצל בה וסרב לעשותה בטענת ויוסף יי' אלהיך וגו'. והב' במה שלא נגמרה דכתיב ולוי ובנימין לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך אל יואב (ד"ה א' כ"א) והג' שאפילו מה שעשה נשתבש בידו ולא נודע בירורו והוא מה שהורו עליו הכתובים יפה במה שנמצא סכום המספר ההוא מתחלף בב' ספרים כי בכאן בספר שמואל נאמר ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש שולף חרב ויהודה חמש מאות אלף וגו' ובדברי הימים נאמר ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ואיש יהודה ארבע מאות אלף ושבעים אלף וגו'. וכבר נדחקו הפירושים והמדרשות ביישובן ולא יכולו כמו שכ' רד"ק ז"ל. אמנם הנראה בזה שאלו הכתובים באו כענין זכור (שמות כ') ושמור (דברים ה') לגלות על חסרון המעשה הזה שהיה נתעב לעושה שעל כן נשתבש בידם במספר ישראל בטעות ג' מאות אלף איש יתר או פחית ומספר יהודה כשלשים אלף ויתכן כי מאמר כי נתעב דבר המלך הוא טעם לג' הענינים. ועל קבלת הדבר הזה אמר לשמור חקיי ומצותיו ומשפטיו יאמר שקבלו לעשות כל מה שיצוה להם בין שיהיה החקים שהם ענינים נעלמים לגמרי סבתם בין שיהיה ממין המצות שאע"פ שאינם מנגדים אל השכל כמו החקים אבל טעמיהן אינן מבוארות כהלכות טומאה וטהרה ומראות דמים ונגעים ושלוח הקן ואותו ואת בנו וכיוצא ובין שיהיו ממין המשפטים אשר בדיני ממונות שיש בהם כמה ענינים בלתי נודעי הסבה כמו שיהיה בתשלומי ד' וה' וכל הקנסות בכלן קבלו עליהן לשמור ולעשות בלי שום עצלה ופקפוק. והרביעי והוא היותר עצמות שהוא קשה מאד לאדם לעשות דברים שהם הפכיים לגמרי לחפצו ורצונו וכל שכן שאם יביאו עליו נזק או הפסד כי הוא עצמו ענין האדנות ובהא סלקי ונחתי כל המורדים והפושעים באלהים ובמלך וכבר ראית תשובת נבואת אל אחאב על שאלת כרמו אשר כתבנו בשער מ"ד ופ"ח. והנה על זה אמר ולשמוע בקולו כי הוא קבלת העול המוחלט לעשות כל אשר יצוה אף שיהיה כנגד רצונו או הפך תועלתו ואף שיהרג על קדושת שמו ואין צריך לומר להכניע תאותו ולחסום אותה מכל מה שיזהיר עליו. והן הנה הארבעה דברים אשר עליהם אמר את יי' האמרת היום כי האמירו אותו והמליכוהו עליהם בכל הענינים שבידיהם להאמירו ולהמליכו. והנה בד' אלה קבלו הם עצמם המלוכה כי הוא ית' המליכם על שאר האומות כלם כמו שאמרנו. והוא מה שאמר ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור את כל מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש ליי' אלהיך כאשר דבר. ראה כמה נתכוונו הדברים תכלית הכיוון. וזה כי כנגד מה שאמר שהאמירוהו להיות להם לאלהים אמר כי הוא האמיר אותם במה שיהיו לו לעם סגולה כאשר דבר. הנה באמת השבח והתפארת המגיע להם במה שלקח אותם לעם סגולה הוא יתר מאד מהטרח המגיע אותם בקבלת אלהותו עליהם והוא ההתפארות בזה מכל העמים כמו שאמר והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט:ה׳-ו׳) ואין צריך לומר שיהא השבח המגיע להם יותר מהשבח המגיע אליו מצדכם. וכנגד הענין השני שעליו אמר וללכת בדרכיו והוא קבלת הנהגתו אמר ולשמור את כל מצותיו יראה כי הוא המאמיר אותך באשר עשאך סוכן ושומר אוצרות מצותיו היקרות מזהב ומפז אשר תלכו בם מה שלא עשה כן לזולתכם כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי וגו' (תהלים קמ"ז) ולפי שהסוכן ושומר העושר והנכסים הוא מוכן לקבל שכר גדול חלף שמירתם לפי יוקר הסגולות ההם לזה מה שאמר דוד עליו השלום הנחמדים מזהב וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב (שם י"ט) כי ידע בשמירתם יגיעו לו שכר הרבה מלבד הגדולה והכבוד העומדים לו מיד. וכנגד השלישי אשר אמר לשמור חקיו ומצותיו ומשפטיו אמר שיקבלו עליהם שלשה כתרים גדולים מכוונים כנגדם והוא מה שכוין מאד באומרו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת כי כנגד מה שקבלו עליהם מעשה החקים הנעלמים לגמרי אמר שנתנם בזה עליונים על זולתם לתהלה כי באמת בזאת יתהלל המתהלל כאשר יעשה דברים עלומי הסבה והטעם לפי המנהג הטבעי ואשר ימשך לו מהם תועלות נפלאות ומפורסמית כענין הלול ושבח הרופא המרפא בדברים שאין בהם שום טעם לפי ההקש. וכן אמר משה רבינו על זה ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד׳:ו׳) והוא דבר התהלה בלי ספק. אמנם על קבלתם המין מהמצות אמר שנתנם עליונים על שאר האומות בענין השם כי בשכר המצות ההם הוא יתעלה עומד ומשגיח עליהם ויוצא ובא לפני מלכיהם לתת אויביהם לפניהם ולספק כל צרכיהם כי בזה יצא להם שם בגוים כי יש אלהים בישראל ממלא כל צרכיהם וכמו שאמר משה רבינו גם כן בסמוך ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו וגו' (שם). וזהו גדולת השם בלי ספק כמו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך כי באמת בזה יצא לנו שם גדול וקדוש בעולם. ועל המין מהמשפטים אמר ולתפארת כי תפארת משפטי התורה האלהית נכרת ונודעת על כל הדתות כאומרו משפטי יי' אמת צדקו יחדו (תהילים י״ט:י׳). ועל זה אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך (שם קי"ט) אמר כי בכל שעות היום שהוא מתעסק במשפטי העם היה מהלל ומפאר שם יי' על צדוק משפטיו ויושרם מכל משפטי הדתות האנושיות וכבר דברנו בשלמותם בפרשת משפטים שער מ"ו ולזה שבחם משה רבינו באומרו ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת (דברים ד׳:ח׳) והנה בזה גמר מה שיקבלו ממנו חלף הענין השלישי והוא נכון ומכוון מאד. וכנגד הד' אשר אמר ולשמוע בקולו כמו שביארנו אמר ולהיותך עם קדוש ליי' אלהיך כאשר דבר. ירצה לא הגיעך נזק וחסרון במה שקבלת עליך לשמוע בקולו בכל אשר יצוה אותך להימין ולהשמאיל כנגד רצונך או תועלתך. אדרבא כי נעלית בזה והוספת כבוד מכל זולתך כי קדוש יאמר לך על כלם כשתפרוש ממעשה ההבל ומתשוקות התאוות הנפסדות ותחיה על חיות הטוהר והפרישות אשר בהן תהיה קרוב אליו ודבק עמו תמיד והרי זה ענין נכבד מאד לא נוכל להכחיש אמתתו במה שנראה כל הדברים מכוונים אחד כנגד האחד והשלישי שלש כנגד שלש:

אמנם על העדר זולתו אמר וכי בין ערלים אתם שוכנים וכו'. והכוונה וכי טפשים אתם או טפשות מצויה ביניכם לבלי דעת שהאל ית' חוייב להיות מחוייב המציאות וכי המחויב המציאות א"א להיות אלא אחד והוא מושכל ראשון אצלכם. אמנם רוב האנשים לא ישכילוהו ולזה הוצרך הזרוז בזה לאמר לא יהי' לך אלהי' אחרים וגו'. להודיעם שהמודה בשני אלהו' הוא כופר באלוהו' בהחלט. ועל קיום ההשגחה אמר משא ומתן יש ביניכ' וכו'. כי באמת בעלי המשא ומתן הוצרך להודיעם כי האל יתע' קנא הוא ולא ינקה את אשר ישא את שמו לישבע לשקר למען אשר לא ישלחו ידיהם איש במלאכת רעהו ואלה ישמע ולא יגיד אמנם לכם אין צורך להכריז ההשגחה ולאיים בעונשים בשום ענין. ועל העונג הרוחני אשר לנפשות אמר מלאכה אתם עושים וכו'. ירצה למי שימצא אתם היגיעה הגופיית ולא יציירו כי אם אותה והמנוחה ממנה צריך לתת להם את יום השבת לרמוז ולזהיר להם את יום השבת הגדול והנורא אשר בו ינוחו הנפשות כלם כמו שאמרנו בענין השבת שער נ"ה ראיות עצומות שזהו עקר תועלת המצוה היקרה הזאת. אמנם אתם שהמנוחה הזאת הנפשיי' המקווה אלינו היא נמצאת לכם בטבעיכם בעצם ותמיד מה המצוה הזאת לכם. והנה על תקון המעשים בכללם אמר וכי קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם לומר שההישרה הזאת אינה באה רק למי שיש לו באיפשרותו לקלקל דרכיו בתאוות מקולקלות או מדות נשחתות אשר היא תתקנם תשערם באופן שישתמש אדם מהם כהוגן וכתיקון עד שישתמש בקנאה להרבות חכמה ושלמות על דרך שאמר קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כ"א.) לא שיקנא בחוטאים ועושים רשעה ולא בדבר שימשך ממנו נזק לשום אדם וכ"ש ברציחה וכן בתאוה הבשריית לקיים מצות פרי' ורביה ועונה הכתובה בתורה ויתר התועלות לא למרק עצמו אל דברי הנותר במה שיש בו נדנוד עבירה כ"ש אל הניאוף. וכן החמדה לחמוד את הטוב ואת הדברים המותרים המביאות אליה לא באופן אחר כ"ש שלא לגנוב את אשר לרעהו והקש על שאר המידות כמו הנדיבות והגבורה וכיוצא והנה אחר שאין לכם יצר הרע המפיל התשוקות על הרע כי על כן אן באשפרותכם לפעול בבחירתכם רק טוב כמו שכתבנו אצל לא טוב היות האדם שער ח' כל שכן שהנושאים אשר בהם ישתמשו במדות האלה לא ימצאו ביניהם אם כן לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וכיוצא למה להם. והם עצמם דברו הפלוסיף בפרק י"ב מהמאמר העשירי מספר המדות אמר ^*אמנם, צריך להיות כן אמנם מה הם הפעולות אשר ניחס אליהם כפי הראוי, האם הצדקות ראו דברי התולים. אמנם מה הם הפעולות אשר נייחס אליהם כפי הראוי האם הצדקות יראו דברי התולים כי אינם מחליפים ולא נותנים פקדנות ושאר הדברים הדומות להם ואינם גבורים סובלי הדברים המבהילים והסכנות אשר הוא טוב ואם נדיבים למי יתנו כי אמנם זה בלתי ראוי היש להם מטבע או דבר כזה ואם אמנם הם מסתפקים זה השבח הוא כבד כי אין להם תאוות רעות וכו'. הנה שמאלה הטענות עצמם הוכיח החכם שאין לייחס לנבדלים רק פעולות השכל בלבד והוא העיון לא דבר מדברי המדיניות אלא שהוסיפו חז"ל מה שהוסיפו ג"כ מצד האמונות כנזכר שהכל בכלל מה שרמזו האל יתעלה במה שאמר שיאחז בכסא כבודו כמו שכתבנו. האמנה כי כמו שנתברר שאין שום טעם לתורה מאלו הצדדים כי אם לאותן שיש בהן יצר הרע לענין עללות המדות ואם לשבוש הדעות כן ^*ועפ"י העיון וכו' ר"ל אחרי שבאר עד הנה כי נתינת התורה היתה מוכרחת רק לבני אדם ולא לשכלים הנבדלים יאמר עתה כי לא כל בני אדם גם יחד היו מוכשרים לפי טבעם ומהותם לקבל אותה, ורק בני ישראל אשר כבר מלידה ומבטן היו קדושים לאלהיהם ודומים לאבותיהם התמימים והישרים בטהור מידותם ותכונת נפשם, היו ראוים לזה לא שאר העמים אשר כל אחד ואחד מהם. נוטה לפי טבעו הרע, למדה גרועה ופחותה אחרת כמו שהולך הרב ז"ל ומבאר בזה דברי חז"ל (עיין בפנים). ועל פי העיון הזה עצמו יתברר שאין טעם תורה ומצות כי אם אל הבני חורין אשר הם בידם ורשותם למשול על עצמם ולכבוש את יצרם אמנם העבדים הנמכרים המסורים תחתיו אין שום תועלת בם כמו שאמר החכם עצמו בראשון מהספר המדות אמר עוד זאת הרודף אחר התאוות לריק ישמע ולבלתי הועיל כי אין התכלית כי אם המעשה אין הפרש בין נער כפי שניו או כפי מדות הנערות כי אין החסרון לפי השנים כי אם לפי חיותן בתאוות ורדפן אחריהם כי לאלה לא תועיל הידיעה כמו שהוא בחטאים אמנם העושים ופועלים תאוותם בדעת יועילם הרבה מאד דעת אלהי. וזה עצמו מה שאמר שלמה בחכמהו בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מענה (משלי כ״ט:י״ט) וזה כי האיש המושל ברוחו כשיחטא ויאמרו לו מה עשית יש לו תשובה כי לא התבונן במה שעשה ולא הכיר דעתו אמנם עכשיו שיכיר לא יוסיף עוד ולזה יועיל מאד המוסר לאיש כזה אמנם למי שהוא עבד נמכר לת וותי?ו לא יועיל ולא יוסר בדברים כלל כי הוא כבר הבין רוע הענין ולא נמנע ממנו ואין לו מענה לומר לא ידעתי כי הוא ידע ואשם ואם כן מה תועיל הדעת אצלו ואצל הדומים לו והוא האמת הברור והנה מזה הטעם חוייב שלא תנתן התורה לידועים אשר הם משולחי התאוות מסורים ביד המדות הרעות והמקולקלות אשר המוסר והלמוד בהם לבטלה גמורה. וזה מה שכוונו חז"ל יפה באומרם בספרי (פ' וזאת הברכה) בתחלה הלך אצל עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח אמרו לפניו רבונו של עולם כל עצמן של אותם אנשים אביהם רוצח הוא שנאמר והידים ידי עשו (בראשית כ״ז:כ״ב) ועל כן הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה (שם) הלך אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תנאף אמר לפניו רבונו של עולם כל עצמה של ערוה שלהם היא שנאמר ותהרינה שתי בנות לוט מאביהם (שם י"ט) הלך אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תגנוב אמרו לו כל עצמו של אביהם ליסטים היה שנאמר והוא יהיה פרא אדם (שם י"ו) לא היתה אומה באומות שלא דפק על פתחה וכו'. וכן הוא אמר יודוך יי' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך וגו'. והוא מבואר שכוונת המאמר הזה כלו היא להצדיק דין שמים שלא יאמרו משוא פנים יש בדבר ולמה נתן תורה לישראל ולא נתן לשאר האומות אלא שגלוי וידוע לפניו כי כמו שלא נתנה תורה למלאכי השרת מפני היות בה אנכי יי' ולא יהיה לך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וכדומה לפי שאין ליצר הרע מעמד במשכיותם כן אי אפשר להנתן אל שאר האומות מפני אלו המאמרים עצמם לפי שהם מלאכי חבלה ומשחית אצל יצרם והם מוטבעים בעבירות עד שלא יועיל להם הלמוד כלל. ולזה אמר המשורר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגומר (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳). כי ידע שהן אינם בעלי משא וקיבול כלל וכמו שאמרו שם (ספרי פ' הברכה) שאפילו שבע מצות בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפירקום ונתנם לישראל משל לאחד ששלח את חמורו וכלבו לגורן והטעין לחמור לתך ולכלבו שלשה סאין והיה החמור מהלך והכלב מרתת ופורק ממנו סאה ונתנו על החמור וכן שני וכן שלישי וכו'. וכן אמרו זה במקום אחר (ע"ז ב':) על ראה ויתר גוים. ולהיות הענין כן מטבעם היתה התחבולות מי שבקש להכניסם תחת דתו גדולה מאד במה שהתיר להם הכל והיה החטא אצלם מי שיקיים דבר מדברי התורה כלל והנה אלו הענינים כלם לא שכחם משה אדוננו ע"ה מהזכירם קודם שיפתח בברכתו המתייחסת אליהם מצד קבלתם התור' כמו שאמרנו: