תהילים קמח:א מחשבת ישראל: נפש החיים ומורה נבוכים

אמנם לשונו בנצחות הוא אמרו: ״והארץ לעולם עומדת״ – עד שהוצרך מי שלא שיער בזה החידוש שיאמר ״הזמן המשוער לה״. וכן יאמרו באמרו ית׳: ״עוד כל ימי הארץ״ שהוא – כל ימיה הנגזרים לה. ואני תמה מה יאמרו במאמר דוד: ״יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד״? ואם יהיה גם כן אמרו: ״׳עולם ועד׳״ לא יחיב הנצחות, יהיה האלוה אם כן יש לו מדת זמן אחת, כי הכתוב אמר בנצחותו ית׳: ״יי ימלוך לעולם ועד״. ואשר תדעהו ש׳עולם׳ לא יחיב הנצחות אלא כשיחובר בו ׳עד׳ – אם אחריו כאמרו: ׳עולם ועד׳ או לפניו כאמרו: ׳עד עולם׳–; אם כן, מאמר שלמה ׳לעולם עומדת׳ – למטה ממאמר דוד ׳בל תמוט עולם ועד׳. וכבר באר דוד ע״ה, וגילה נצחות השמים והתמדת חוקיהם וכל מה שבהם על ענין לא ישתנה ואמר: ״הללו את יי מן השמים וגו׳ כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור״ – רצונו לומר: שאלו החוקים אשר חקקם לא ישתנו לנצח כי זה ה׳חוק׳ – רמז – ל׳חוקות שמים וארץ׳ הקודם זכרם אלא שהוא באר שהם נבראים ואמר: ׳כי הוא צוה ונבראו׳. ואמר ירמיה ע״ה ״נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו׳ אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום יי גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי״ – כבר גילה גם כן זה שהם אף על פי שהיו נבראים – רצוני לומר: אלו החוקים – הם לא ׳מושו׳. וכשיבוקש זה ימצא בזולת דברי שלמה. וכבר זכר גם כן שלמה שאלו מעשי האלוה – רצוני לומר: העולם ומה שבו – עומדים על טבעם לנצח ואף על פי שהם עשויים – אמר ״כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע״ – הנה כבר הגיד בזה ה׳פסוק׳ שהעולם – ממעשה האלוה ושהוא נצחי; ונתן העילה גם כן בנצחותו, והוא אמרו, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע׳ – שזוהי עילה להיות ׳יהיה לעולם׳ – כאילו אמר כי הדבר אשר ישתנה אמנם ישתנה מפני חסרון שיש בו – וישולם או תוספת בו אין צורך אליה ותחסר התוספת ההיא; אמנם פעולות האלוה אחר שהם – בתכלית השלמות ואי אפשר התוספת בהם ולא החסרון מהם ואם כן הם יעמדו כפי מה שהם בהכרח, שאי אפשר מביא לשינוים. וכאילו גם כן הוא נתן תכלית למה שנמצא, או התנצל על מה שישתנה – בסוף ה׳פסוק׳ באמרו: ״והאלהים עשה שיראו מלפניו״ – רצונו לומר: התחדש הנפלאות. ואמרו אחר כן: ״מה שהיה – כבר הוא ואשר להיות – כבר היה והאלהים יבקש את נרדף״ – יאמר שהוא רוצה ית׳ התמדת המציאות והמשך קצתו אחר קצתו.

אמנם לשונו בנצחות הוא אמרו: ״והארץ לעולם עומדת״ – עד שהוצרך מי שלא שיער בזה החידוש שיאמר ״הזמן המשוער לה״. וכן יאמרו באמרו ית׳: ״עוד כל ימי הארץ״ שהוא – כל ימיה הנגזרים לה. ואני תמה מה יאמרו במאמר דוד: ״יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד״? ואם יהיה גם כן אמרו: ״׳עולם ועד׳״ לא יחיב הנצחות, יהיה האלוה אם כן יש לו מדת זמן אחת, כי הכתוב אמר בנצחותו ית׳: ״יי ימלוך לעולם ועד״. ואשר תדעהו ש׳עולם׳ לא יחיב הנצחות אלא כשיחובר בו ׳עד׳ – אם אחריו כאמרו: ׳עולם ועד׳ או לפניו כאמרו: ׳עד עולם׳–; אם כן, מאמר שלמה ׳לעולם עומדת׳ – למטה ממאמר דוד ׳בל תמוט עולם ועד׳. וכבר באר דוד ע״ה, וגילה נצחות השמים והתמדת חוקיהם וכל מה שבהם על ענין לא ישתנה ואמר: ״הללו את יי מן השמים וגו׳ כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור״ – רצונו לומר: שאלו החוקים אשר חקקם לא ישתנו לנצח כי זה ה׳חוק׳ – רמז – ל׳חוקות שמים וארץ׳ הקודם זכרם אלא שהוא באר שהם נבראים ואמר: ׳כי הוא צוה ונבראו׳. ואמר ירמיה ע״ה ״נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו׳ אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום יי גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי״ – כבר גילה גם כן זה שהם אף על פי שהיו נבראים – רצוני לומר: אלו החוקים – הם לא ׳מושו׳. וכשיבוקש זה ימצא בזולת דברי שלמה. וכבר זכר גם כן שלמה שאלו מעשי האלוה – רצוני לומר: העולם ומה שבו – עומדים על טבעם לנצח ואף על פי שהם עשויים – אמר ״כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע״ – הנה כבר הגיד בזה ה׳פסוק׳ שהעולם – ממעשה האלוה ושהוא נצחי; ונתן העילה גם כן בנצחותו, והוא אמרו, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע׳ – שזוהי עילה להיות ׳יהיה לעולם׳ – כאילו אמר כי הדבר אשר ישתנה אמנם ישתנה מפני חסרון שיש בו – וישולם או תוספת בו אין צורך אליה ותחסר התוספת ההיא; אמנם פעולות האלוה אחר שהם – בתכלית השלמות ואי אפשר התוספת בהם ולא החסרון מהם ואם כן הם יעמדו כפי מה שהם בהכרח, שאי אפשר מביא לשינוים. וכאילו גם כן הוא נתן תכלית למה שנמצא, או התנצל על מה שישתנה – בסוף ה׳פסוק׳ באמרו: ״והאלהים עשה שיראו מלפניו״ – רצונו לומר: התחדש הנפלאות. ואמרו אחר כן: ״מה שהיה – כבר הוא ואשר להיות – כבר היה והאלהים יבקש את נרדף״ – יאמר שהוא רוצה ית׳ התמדת המציאות והמשך קצתו אחר קצתו.