תהילים קמח:ו מחשבת ישראל: גן נעול ותפארת ישראל

וכן יסד השמים וצבאותיהן השמש והירח וכל כוכבי אור, גדודים רבים לאין מספר, ופקד דרכו על כל אחד ואחד מהן. על דרך משל השמש יסוב גלגלו בשס"ה ורביע יום. והירח בכ"ט יום ושעות ידועות. וכן לכל כוכבי נבוכה¹ענינו כוכבי לֶכֶת, כלשון ספר העיקרים, ח"ד פ"ב ולכל מזלות השמים. ונתן לכל אחד משטר ידוע לפעול פעולתו בארץ. וגם המה פועלים פעולתם על דרך אחד תמיד בלי השתנות. כל חפצם לעשות רצון קונם וכמבואר למעלה (חדר ג' חלון ט'). ועליהן אמר דוד ע"ה (תהלים קג, כא) "ברכו יי' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו". ולפי שלא ישתנו ולא יסורו מעבודתם. לכן ארח החכמה העליונה קבוע לעומתם, וכאשר גזרה החכמה העליונה עליהם מאז כן יעמוד לעד. כי מיום נבראו השמים וצבאותם הלכו על מנהגם עד היום הזה, וככוחם אז כוחם עתה. אין בהם חסרון ולא ליאות ולא שינוי מנהג. כדרך שאמרו קדמונינו ז"ל, "הראית מימיך חמה עולה במערב ושוקע במזרח?" [עיין עירובין נו, א, "לא יצאה חמה"]. והמלך דוד ע"ה אמר עליהם (קמח, ו) "ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור". לפי שארחות החכמה לא ישתנו, אם אין השתנות המצב במקבלים:

"כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" (ישעיה נה, ט). פירוש. פן יאמר "איש האון" אם אמת הדבר שמחשבות השם ב"ה עומדות לעד ואיננו משתנה מרצון לרצון, למה יקרה עתה לצדיקים כמקרה הרשעים, ולרשעים כמעשה הצדיקים? כאשר עינינו רואות בימי גלותינו המר הזה. ופן יאמר ה"רשע" איככה אוכל להאמין שהשם ב"ה יסלח לאשר הִרְבָּה להרשיע כמוני? על זה השיב השמרו לכם להשוות¹צ"ל מלהשוות ולהדמות דרכי השם ומחשבותיו לדרכי ומחשבות האדם. והחל באחרון ואמר "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם", כלומר אין השָׁווּת ודמיון כלל בין דרכי ומחשבות השם ב"ה לדרכי ומחשבות האדם. ומה שאנו אומרים "דרך ה', מחשבות ה'", למשל נאמרו הדברים, להסביר אזן שומעת. אבל כפי האמת לא יקבצם סוג אחד ומין אחד. והנני ממשיל לכם ענין זה כפי יכולת האדם עם דבר נראה לעינים, והוא ענין שמים וארץ. הנכם רואים בעיניכם את השמים ואת הארץ שניהם נמצאים ונבראים. הביטו כמה גבהו שמים מארץ, ואיני מדבר על גבה המקום והמדה, אלא גבה המעלה והרום, כמו "ירום ונשא וגבה" (ישעיה נב, יג). וכאשר נתבונן בזה נמצא שני הבדלים עצומים המבדילים בין עצם השמים לעצם הארץ שהן כדמות שתי ההבדלים העצמיים שיבדלו בהן דרכי ומחשבות השם ב"ה לדרכי ומחשבות האדם. ההבדל הראשון הוא כי עצם השמים טהור ומאיר ונבדל בעצמו מעצם הארץ החשוך והעב והמזוהם. וכדמות זה יבדלו דרכי השם ב"ה מדרכי האדם. כי דרכי ה' ישרים וטהורים נבדלים מכל רע, כי טוב וסלח רב חסד רחום וחנון ואמת וכיוצא. ודרכי האדם חשוכים ומזוהמים, כדרך "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא). וההבדל השני הוא כי עצם השמים וחלקיו כל מאורי אור עומדים לעד ולא ישתנו, כדרך "ויעמידם לעד לעולם, חק נתן ולא יעבור" (תהלים קמח, ו). וכדרך שתקנו ז"ל "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" (ברכת חידוש הירח). ונבדלים בזה מעצם הארץ שהוא משתנה בפרטיו, "דור הולך ודור בא" (קהלת א, ד) גשם ועוצר, ברכה ומארה, טוב ורע וכיוצא. וכדמות זה יבדלו מחשבות השם ב"ה ממחשבות האדם. כי מחשבות השם ב"ה עומדים לעד ולא ישתנו, ומחשבות האדם המה מהבל יחד²מליצה ע"פ תהלים סב, י ומשתנות מרצון לרצון, מטוב לרע, ומרע לטוב בלי טעם ובלי חכמה. ואם נרמוז שני הבדלים עצמיים כאלו בשמים ובארץ הנבראים שניהן, ומחומר קורצו יחד; ומה תחשבו על ה' הנשגב משִׁקוּל דעת כל יצור? ואיך תהבילו הבל גדול להדמות ולהשוות בצד-מה דרכיו ומחשבותיו לדרכי ומחשבות האדם? ולכן ראוי לכם לדעת כי מאד עמקו מחשבותַי ומאד גבהו דרכַי ואינן מובנים לבינת אדם כלל. ודי לכם אם תאמינו כי צדיק וישר אנכי בדרכַי ובמחשבותַי, ושאני טוב לשבים אֵלַי ואוהב מעשה צדיקים, ושונא מעשה הרשעים, הכל כמו שכתבתי בתורתי.

מן הדברים אשר הם גלוים וידועים ומעיד עליו השכל אחר שנמצאו דברים הטבעיים אשר ברא השם יתברך חוק נתן ולא יעבור, ואם בדברים אשר שייך בהם שינוי אינם משתנים ואיך בתורה שסדר השם יתברך כמו שסדר כל הנמצאים איך יהיה שנוי בזה, ודבר זה בארנו הרבה. ובעירובין (י"ג ע"א) אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר כשהייתי לומד תורה אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי בני מה מלאכתך אמרתי לו לבלר אני אמר לי בני הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים שמא אתה מחסיר או מוסיף אות אחת נמצא אתה מחריב את כל העולם ע"כ. ורצה בזה כי התורה היא סדר המציאות כאשר אתה מחסיר אות או מוסיף אות הרי יש כאן תוספת או חסרון על סדר המציאות, וכמו שסדר השם יתברך כל המציאות בכללו ומעשה אלקים אין להוסיף ואין לגרוע וכאשר יש תוספת או גרעון בסדר מציאות העולם הוא חורבן כל העולם, וכן התורה כאשר יש בה תוספת או גרעון הוא חורבן כל העולם. כי כבר אמרנו פעמים הרבה כי התורה נחשב בריאה חדשה בעולם כאשר יצא לעולם הסדר אשר סדר השם יתברך את העולם בתורה ודבר זה בארנו פעמים הרבה, ולכך המוסיף או גורע אות אחת יש בזה שנוי בריאה שאם יש תוספת או גרעון כאלו יש חסרון או גרעון בעולם שממנה התחייב סדר המציאות, ולכך המחסר בכתיבה או המוסיף בכתיבה הוא שנוי סדר המציאות וזה חורבן העולם כך יראה פירושו והוא ברור. ורש"י ז"ל פי' וה' אלקים אמת אם אתה מחסיר האל"ף יהיה מת ובזה אתה מחריב העולם, וידבר ה' אם אתה מוסיף אות לומר וידברו אתה מחריב עכ"ל, אבל מה שאמר אתה מחריב העולם ולא אמר אתה ח"ו מחרף ומגדף מוכח דפירושו כמו שאמרנו. ורש"י ז"ל נקט דבר המבואר יותר שהשנוי בזה הוא חורבן התורה שסדר השם יתברך וכאשר חרב דבר מן מה שסדר השם יתברך חרב כל המציאות, כמו שאם יעקר החמה או הלבנה אין ספק שיהיה חורבן העולם כולו בעבור שאי אפשר שיהיה חסר דבר אחד מן מעשה אלקים אשר אין להוסיף ואין לגרוע, וגם התורה היא סדר השם יתברך את העולם וכאשר יצא שנוי בסדר הזה הוא בטול העולם ואם משנה דבר מבטל כל העולם. והאמת דבכל האותיות של תורה קאמר שמאחר שהתורה סדר השם יתברך אם תוסיף אות אחת או תחסיר אות אחת הרי אתה מוסיף אות על סדר המציאות או שאתה גורע ואם כן איך אפשר לומר שדבר שהוא סדר המציאות ישונה: