דְּע֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ ולא [וְל֣וֹ] אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ׃
האמונות והדעות
וכאשר התברר לי ברור גמור כי הדברים כלם מחודשים, עיינתי אחר כן, היתכן שיעשו את עצמם או לא יתכן שיעשה אותם כי אם זולתם. ובטל אצלי שיהיו הם עושים את עצמם, מפנים אני זוכר מהם שלשה. הפנים הראשונים הם שכל גשם שנכוין אליו מן הנמצאות וחשבנו שהוא יעשה את עצמו, אנחנו יודעים שאחר הויתו יהיה יותר חזק ואמיץ על עשות כמוהו. ואם עשה את עצמו והוא חלש ועשה כמוהו והוא חזק; וכאשר נלאה לעשות כמוהו והוא חזק, כבר נלאה לעשות כמוהו והוא חלש. והפנים השניים כי כאשר נעלה במחשבתנו שיעשה הדבר את עצמו, זה שקר על שני חלקי הזמן, כי אם נשתדל להודות בעשותו עצמו קודם שהיה, יודעים אנחנו כי אז היה נעדר, והנעדר לא יעשה דבר, ואם נאמר כי אחר שהיה עשה את עצמו כיון שקדמה הויתו איננו צריך לעשות את עצמו, ואין בכאן חלק שלישי כי אם עתה אשר איננה סובלת מעשה. והפנים השלישיים כי כאשר נחשוב שהגשם יכול לעשות את עצמו, לא יתכן זה אלא עד שנחשוב עליו שהוא יכול לעזוב עשותו את עצמו, ואם נחשוב עליו זה נמצאהו נמצא ונעדר יחד, מפני שמחשבתנו יכול לא יהיה כי אם נמצא, וחברנו אליו מאמר שלא יעשה את עצמו הוא שנאמין שהוא נעדר, ומה שהביא לקבץ נמצא עם נעדר לדבר אחד בענין הוא שקר משחת. ומצאתי הכתוב שקדם להכחשת הענין הזה; באמרו (תהלים ק' ג') הוא עשנו ולא אנחנו, ובקצפו על מי שאמר (יחזקאל כ"ט ג') לי יאורי ואני עשיתיני, וענשו אותו:
האמונות והדעות
ואם יאמר אומר: אם כן מה ענין אלה השני שמות המשתמשים תמיד במקרא י"י אלהים? נאמר לו כבר אמת שהוא לענין אחד, באמרו (שם מ"ה י"ח) כי כה אמר י"י בורא השמים הוא האלהים. ואמרו (תהלים ק' ג') דעו כי י"י הוא האלהים. ואם זה הביאור אל תשגיח אם יספר אחד מהם בפעל אחד, והשני בפעל אחר ודומה לזה, כלשון (שופטים ח כט-ל) וילך ירבעל בן יואש וישב בביתו ולגדעון היו שבעים בנים יוצאי ירכו. ספר השם הזה בפעל אחד, וספר האחר בפעל אחר, ולא השגיח, כי כבר אמת, כי ירבעל הוא גדעון. ואם יאמר אם כן מה ענין אמרו (תהלי' מ"ה כ"ג) אלהי וי"י לריבי. וכן (ש"ב כ"ב י"ד) ירעם משמים י"י ועליון יתן קולו? נאמר זאת עלה שנית, ירעם מפני שהוא י"י ושהוא עליון. העירה כי אתה אלהי ואתה י"י. ודמיונו כלון (תהלים מ"ט ב') שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון. ענינו שאתם עמים ואתם יושבי חלד, ושאתם בני אדם ושאתם בני איש, ודומה לאמרו (ישעיהו מ״ד:ב׳) אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל. אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו, שאתה יעקב ואתה ישורון. וכלל אומר כל מה שימצא בספרים ובדברינו אנחנו המיחדים, מלשון בספור בוראינו ומעשיו, וחולק על מה שמחייבו העיון האמתי, בלי ספק שהוא דרך העברה מהלשון, ימצאוהו המחפשים כאשר יבקשוהו. ואין השער הזה צריך להרחיב בפרושו בספר הזה, ושנבאר דרכי ההעברות והשמושים ורחב הלשון. כי כבר בארתי מזה שעור רחב בפתיחת פירוש התורה, לא אשוב לשנותו. אך אכוון לבאר מה שיש (בלבד) בלשון בכל ספק שבא לידי בלבד - ואם יאמר: מה ענין אמרו (שם מ"ח ט"ז) י"י אלהים שלחני ורוחו. נאמר כי יכשר להיות ענינו ברוחו, כאמרו (תהלים ק"ה ד') דרשו י"י ועזו ופרושו בעזו. וכאמרו (ישעיה ס' ב') ועליך יזרח י"י וכבודו עליך יראה, ופירשו (תהלים ק"ב י"ז) כי בנה י"י ציון נראה בכבודו. וכאמרו (ישעיה י"ג ה') י"י וכלי זעמו ופירשו (חבק' ג' י"א) בזעם תצעד ארץ, כן פירשו הנה (נחמיה ט' ל') ותעד בם ברוחך ביד נביאיך. אלה ואי זה דבר מזה שיבא לידינו ונמצא לו העברה ושמוש שאפשר אין אנו צריכים יותר מזה: