במדבר ב:ג מחשבת ישראל: גבורות השם

ביאור זה, כי בנימין ראוי היה שירד תחילה לים, מפני שבנימין הצעיר, והוא האחרון, והוא ראוי לרדת ים, כי הים הוא במערב, שהרי לכך נקרא המערב "ים" בשביל זה. ומערב נקרא "אחור" פעמים הרבה, בשביל כך ראוי בנימין שיהיה יורד תחלה, שהוא אחרון, אל הים. וכן בסדר הדגלים בנימין הוא ימה, מפני שבנימין היה אחרון בשבטים. ויהודה הוא בראשונה (במדבר ב, ט), ולכך דגלו היה קדמה (שם פסוק ג); כמו שדגל בנימין במערב, כך היה דגל יהודה במזרח. והנה אלו שנים, יהודה ובנימין, כל אחד ואחד יש לו שייכות שיהיה תחלה; כי בנימין, מצד שהוא קרוב אל הים, רוצה לרדת תחלה. ויהודה, מפני שהיה הולך בראש, רוצה לרדת. לכך היו רוגמים את בנימין, שהיו הם רוצים לרדת תחלה. אלא שירד בנימין תחלה, מצד שהוא קרוב אל הים, והיה משתוקק לשם. ומפני כך זכה שתשרה שכינה בחלקו, מפני שנראה שיש לו כח מערב, והשכינה במערב (ב"ב כה.). ויהודה שהיה* רוצה לרדת שם תחלה, זכה למלכות, כי המלך ילך בראש לפני העם.

ומפני זה תבין למה השכינה בחלקו של בנימין דוקא, ולמה בשבט שהוא אחרון. שכל אחרון יש בו השלמה, ולפיכך ראוי שבחלקו של שבט, שהוא השלמת השבטים, תהא השכינה. כי אין השכינה בארץ בתחתונים רק מצד שהתחתונים הם השלמה. ולפיכך ראוי שתהיה דוקא בחלק מי שהוא השלמה. והובחר צד המערב, שהשכינה במערב (ב"ב כה.), שהוא אחרון, כמו שנקרא מזרח "קדם" (במדבר ב, ג), שהוא התחלה, כך מערב "אחרון" נקרא. ומקום אחרון, שבחלקו של בנימין, בו היה השכינה, כי בית המקדש הוא סוף חלקו של בנימין, והתחלת חלקו של יהודה, והיה קשור הסוף בתחלה, כי תחלת השבטים יהודה, שהוא תחלה בכל מקום, ובנימין הוא האחרון. ולפיכך היה דגל מחנה יהודה קדמה (במדבר ב, ג), ודגל מחנה בנימין ימה. הרי כל הדברים האלו אל מקום אחד הולכים; כי השכינה בתחתונים מצד שהתחתונים הם השלמה, וכל השלמה הוא באחרונה, ולכך כל אחרון שם השכינה. ודבר זה ברור.