וּמַרְשִׁיעֵ֣י בְרִ֔ית יַחֲנִ֖יף בַּחֲלַקּ֑וֹת וְעַ֛ם יֹדְעֵ֥י אֱלֹהָ֖יו יַחֲזִ֥קוּ וְעָשֽׂוּ׃
מורה נבוכי הזמן
וכבר בארנו בשער ובהערות הקודמות אודותם וטובם של שני דברי הימים לחשמונאים, שנשארו לנו בלשון יונית, וביותר הראשון מהם, שמקור לשונו היה עברי, ונכתב בארץ יהודה בלי ספק, ואמרנו, כי השם המיוחד לאותן שנתנו נפשם על קיום המצות, והתנדבו תחלה ללחום על תורותם, הוא גם בנוסח היוני המלה העברית בעצמה חסידים, וכי הם שנקראו בדניאל משכילי עם, מצדיקי הרבים, קדישי עליונין, עם יודעי אלהיו, כמו שנקראו בשניהם, אותן שרצו ליתן יד ולהתדמות ליונים וצוררים להחסידים, בשם הנאה להם, פושעים, עוזבי ברית קדש, מרשיעי ברית.