וַיִּכְתָּב־שָׁ֖ם עַל־הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
גן נעול
ועתה אפרש. לפי שחֻקֵי התורה ומצותיה ואזהרותיה יתחלפו כפי התחלפות הנפשות. הן בענין קיומם, שאע"פי שהם נשמרים ונעשים מכל ההמון, לא תדמה מעשה למעשה כמו שבארנו. וכן בענין הדברים שלא נתפרשו בתורה למצוה ולאזהרה, ונכללים כולם במאמר "והלכת בדרכיו". ואלה הדרכים הנפלאים נמסרו פה אל פה לנביאים ולחכמי לב. והם קבלו משפטי החכמה העליונה בכל דבר ודבר, כדרך שהן קצובים לבעלי הנפשות היקרות, שנאצלו בנפשותיהם הכחות היקרות במשקל גדול, כח שֵׂכֶל ובינה גדולה, כח גבורה, כח ענוה וכיוצא, והם חייבים לקיימם וללכת בהן. והודיעה התורה שתהיה הקמת המלך ע"פ נביא, איש אשר יבחר ה' בו. כי הוא ב"ה יודע האיש אשר בו נפש יקרה ראויה למלוכה, וכמו שבארנו (חדר שמיני חלון ז'). לכן באה המצוה עליו שבשבתו על כסא ממלכתו יכתוב מלפני הכהנים הלוים, הנביאים וחכמי לב שבדורו, שקבלו הדרכים הנפלאים את חקי המלוכה ודרכי הנגיד בעם. ומלת "משנה" הוא חזרת הדבר ופרושו, כי היא שניה לראשונה. ומטעם זה נקרא ספר אלה הדברים "משנה תורה", לפי שהוא מפרש דברי הספרים הראשונים. כמו שכתוב (דברים א, ה) "הואיל משה באר את התורה הזאת". גם אצל יהושע נאמר (יהושע ח, לב) "ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל". פירוש, שכתב משנה וביאור תורת משה שהיא במכתב. שכן צוהו השם בתורה שנאמר (דברים כז, ח) "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב". וזה כמו (דברים א, ה) "הואיל משה באר את התורה". והוא פירוש. וקדמונינו ז"ל אמרו (סוטה לב, א) שכתב התורה בשבעים לשון, וזה "באר היטב". ומדבריהם למדנו שפרשו הדברים ובארום. ועל כן נקראו דברי תורה שבעל פה, שהן פירוש תורה שבכתב, ששה סדרים "משנה". כי אלו הששה סדרים הם מפרשים התורה שבכתב. וכן המלך נצטוה ללכת אל הכהנים הלוים, לכתוב מפיהם [את] משנה ופירוש התורה על ספר התורה שבכתב שהוא ביד כל ישראל. והם יגידו לו הקבלה הנאמנה בפירוש המצווֹת וסתרי הדברים הראוים להנהגת המלכים, ואיך יבינו הם אופני שמירת מצות התורה ועשייתם. ועל זה אמר "וכתב לו את משנה התורה הזאת". כלומר פירוש התורה הזאת ודברי הקבלה מלפני הכהנים הלוים על ספר התורה שבכתב. ואמר "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". כלומר אע"פי שיש לו ספר תורה בבית גנזיו כמו כל ישראל, הנה המשנה הזאת תהיה עמו תמיד. ויקרא בספר זה שנלוה עמו המשנה כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלהיו. כי בהיותו נגיד בעם ונפשו יקרה מאד, צריך ליראה את ה' יראה גדולה. ועל כן אמר "יי' אלהיו". כמו (דהי"א כח, ט) "דע את אלהי אביך" ובארנוהו למעלה (חדר ז חלון ב). וכן בארנו (שם חלון ד) שהיראה יסוד השמירה והעשייה. ועל כן אמר (דברים יז, יט) "לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה". והנה סוד היראה כמו שהיא ראויה לנפש יקרה כמוהו ילמד מתוך משנה התורה הזאת. כי הנביאים וחכמי לב ימסרו לו מעשה בראשית ומעשה מרכבה וסוד השם, כי המלך חכם ומבין מדעתו. וכן ילמדוהו הדרכים היקרים שצריך ללכת בהן, שלא באו מפורשים בתורה, אבל נרמזו בתוך דברי התורה. והן המאמרים הכוללים והספורים הרבים הכתובים בתורה, שתוכן רצוף חכמה גדולה ומפיקות תבונה, ומלמדות דרכי ה' הישרים. ומי שנתן ה' לו לב לדעת, ילמד מהן ליראה את ה', וסוד דרכיו ונתיבותיו. ולא נכתבו הענינים האלו בלשון מצוה וחקה מטעם שבארנו שלא יאות לחקקן למצוה לכל הקהל כולו. גם חלוש הדעת והבינה הקורא בתורה, לא יבין הסוד החתום בהם. וכל אלה יכתבו הכהנים הלוים למלך במשנה ופירוש התורה. ועל זה אמר לשמור את כל דברי התורה הזאת. והוא השמירה בלב גם בדברים שאין בהם מעשה בעצמו. כמו סוד מצות קבלת עול מלכות שמים ומצות הייחוד. ומצות היראה ואהבה. ומצות בו תדבק; שבארנום למעלה. שהמלך וכיוצא בו מן בעלי הנפשות היקרות חייבין לשמרם כפי הסוד הנעלם בהם. ואלה הסודות מתפרשים לבעלי החכמה מדברי התורה וסיפוריה. כמו סיפור מעשה בראשית ומתן תורה וכיוצא בהן. והיראה יסוד שמירת הענינים האלו בלב כמבואר, וכן היא יסוד העשייה. והן מעשה המצווֹת בכללם המפורשים בתורה שנצטוו עליהן הקהל כולו. וגם המלך חייב לעשותם כמוהם, ועל זה אמר "ואת החקים האלה לעשותם". ומלת חקים כוללת מצות התורה כולם, כמו (דברים ד, ו) "אשר ישמעון את כל החקים האלה" ובארנוהו למעלה.