יחזקאל י:ח מחשבת ישראל: מורה נבוכים

יחשב שענין ׳תמונה׳ ותבנית׳ בלשון העברי – אחד ואינו כן. וזה כי ׳תבנית׳ – שם נגזר מן ׳בנה׳ וענינו – בנין הדבר ותכונתו – רצוני לומר: תארו כריבוע והעיגול והשלוש וזולתם מן התארים. אמר ״את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו״ ואמר בתבניתם אשר אתה מראה בהר״, ״תבנית כל צפור״, ״תבנית יד״, ״תבנית האולם״ – כל זה תואר. ולזה לא הפיל לשון העברים אלו המילות בתארים נתלים באלוה בשום פנים.

וממה שצריך שתתעורר עליו – ספרו בהשגה הראשונה שה׳חיות׳ בעלות כנפים ו׳ידי אדם׳ יחד, ובהשגה הזאת השנית אשר באר בה שה׳חיות׳ הם ׳כרובים׳ השיג תחילה כנפים לבד ואחר כך חודשו להם ׳ידי׳ אדם׳ בהשגתו – אמר ״וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם״ – אמרו: ׳תבנית׳ כאמרו: ׳דמות׳. וסידרם ׳תחת כנפיהם׳. והבן זה.