עזרא ד:כד מחשבת ישראל: האמונות והדעות ומורה נבוכי הזמן

ואחר כן אומר, ובעבור הדמות הספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם ‏אלהינו בשני קצי השני השעבודים הראשונים הדמות הספק גם כן, שלא נחשוב שהספק אירע בקץ ‏הזה לבדו, מפני שאינו אמת. וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ידענו אמתם, נמצא בהם ‏כמו זה, יסור הספק מלבותינו. ואבאר זה ואומר, שהספק בשעבוד מצרים הוא, שפעם הוא ארבע ‏מאות שנה, גרות זרע אברהם ועבדותם וענוים, כמו שאמר (בראשית ט"ו י"ג) כי גר יהיה זרעך ‏בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וזה מעת שנולד יצחק. ופעם הוא ארבע מאות ‏ושלשים שנה, יכנסו בהם שני גרות אברהם, כי יציאת אברהם מחרן אל ארץ כנען מפורשת, ויציאתו ‏אל חרן איננה מפורשת, ותהיה גרות אברהם שלשים שנה, כמו שאמר, (שמות י"ב מ') ומושב בני ‏ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל איך נקרא אברהם בני ישראל? ואיך ‏נקראו חרן וארץ כנען מצרים? יש להם פירושים אין זה מקומו. ועם זה כל מה שישבו במצרים ר"י ‏שנה, ולא יוכל אדם לאמר שישבו שם ארבע מאות שנה, בעבור שימי קהת ועמרם ומשה מונעים, ‏ואין זה מקום באורו. וכבר שבו שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע מאות ושלשים, ומאתים ועשר ‏שנים. אבל שעבוד בבל יש לו שני זמנים, האחד נ"ב שנה, והוא אמרו (ירמיה כ"ט י') לפי מלאת ‏לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והשני שבעים שנה, והוא אמרו (בדניאל ט' ב') למלאת לחרבות ‏ירושלים שבעים שנה, והיה בין מלכות בבל וחרבן ירושלים שמנה עשר שנה, כמו שנאמר, (מלכים ב כ״ה:ח׳ ‏ח') ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר, והוא כמו שנים ‏וחמשים עד מלכות כורש, ונתן להם רשות לבנות, ובנו בשנה ההיא, ושבתה מלאכת הבנין י"ז שנה ‏עד השלמת השבעים, כמו שאמר, (עזרא ד' כ"ד) בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא ע‏ד שנת תרתין למלכות דריוש. וכאשר לא הזיק בקץ הראשון השתנות שלשה זמנים, ארבע מאות, ‏וארבע משות ושלשים, ור"י, ולא הזיק בקץ השני השתנות שני זמנים, נ"ב, וע', כן לא יזיק בקץ ‏השלישי השתנות שלשה זמנים, אלף ומאה וחמשים, ואלף ור"צ, ואלף ושלש מאות ול"ה, בעבור ‏שחנן אלהים את עמו מהחכמה מה שיכירו בה הכל:‏

ב הרי אין ספר עזרא סופר הזמנים וקורותם לפי סדר המשכם ותכיפתם זמן אחר זמן, כמו שהוא בספרי נביאים ראשונים, כי אם אוחז פרקי זמנים נבדלים חלוקים,‏ בדלוג הזמן האמצעי שעבר בין פרק ופרק המסופר; מתחיל בספור רשיון כורש ותחלת עלות הגולה, ובא מיד מגלת יוחסין של העולים הראשונים והיא בלי ספק היתה מכתב בפני עצמו אשר הועלה בספר זה. והעד שנחמיה מעתיק המכתב כמו כן בדבריו ואומר עליו ואמצא ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא כתוב בו אלה בני המדינה וגו' (והנה וי"ו של ואלה שבעזרא הוסיפו לו בהעלאתו בספר זה). אחר הספר הולך ומספר הכנת המזבח על מכונותיו, והעלות הקרבנות, וחגיגת הסכות, והתחלת בנין הבית, ובטולו ע"י כח הזרוע של שכניהם צרי יהודה ובנימין; ובכאן נשלם הספור בהדבור: וסוברים עליהם יועצים להפר עצתם,‏ כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס. והנה זו רשימה ראשונה כוללת בספורה פרק זמן, מן שנת אחת למלכותו הכללית של כורש (מלכותו החלקית שקדמה, אינה נמנית לו בכתובים, כ"א לבבל ולמדי) עד שנת שתים לדריוש, שבה החלו שוב בבנין המקדש. והנכלל בה בסך שנים אינו מבואר בכתובים, אבל נדע בדיוק מספיק על פי סופרי קורות פרס ומלכיה, וכמו שיבוא. – אחריה ואגבה, בא בספר זכרון קצר, שבמלכות אחשורוש בתחלתו נכתבה איזו שטנה על יושבי יהודה וירושלים, וזכרון שני, שבימי ארתחששתא נכתב כמו כן שטנה למלך פרס זה על בנין העיר וחומותיה, שהתחילו העם לעשות בה. והמזכיר מעתיק השטנה בלשונה הארמי, שהלשינו אותה רחום ושמשי בשם העם המעורב (כותיים) שבשומרון ובכל עבר הנהר, גם תשובת המלך שנאות להם, ושהלכו העם הנזכר לירושלים, והשביתו‏ המלאכה בזרוע וחיל (וכנראה בא ענין זה על כל הפנים שלא במקומו). בזה נקשר (עזרא ד' כ"ד) רשימה שניה מחדוש המלאכה לבנין הבית בשנה שתים לדריוש, ואגרת השאלה על זה למלך מפאת עבר הנהר, ורשיונו במכתב מיוחד, ותשלום הבית וחניכתו בחדש אדר שנת שש לדריוש. עד כאן הספור בלשון ארמי,‏ ואך לבסוף הרשימה חותמת בעברי בספור קצת בעשיית הפסח הראשון בעת ההיא, וחג המצות בשמחה; ובדבור, כי שמחם ה' והסב לב מלך אשור עליהם, לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים אלהי ישראל. זמן רשימה זו מבואר בכתוב, שתכלול ארבע שנים, משנת שתים עד שנת שש לדריוש; ובאותן שנים היו נבואות חגי וזכריה.

וכל אשר השיבונו בו על אלה, היא תשובה על הנוצרים, חוץ ממה שזכרנו מבנין בית שני, כי הם ‏אינם אומרים שהמועדים החלו מן העת היא, אבל ישימום קודם חרבן בית שני קל"ח שנה, ויתיחדו ‏הנוצרים האלה בתשובה אחרת, והיא מה שזכר הנביא בפרשת שבועים שבעים (דניאל ט' כ"ד), ‏והוא שפרושה אצלנו שהם ארבע מאות ותשעים שנה מעת שגלו העם עד שהחלו בבנין הבית השני, ‏כמ"ש (שם כ"ה) ותדע ותשכיל מן מוצא דבר. ומהם ארבע מאות ול"ד שנה זמן בנין הבית, יהיה ‏בקצת בטול והפסק ועכוב הבנין, כמ"ש (שם) ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ‏ובצוק העתים, והוא מה שזכרנו בפרשת (עזרא ד' כ"ד) באדין בטלת עבידת בית אלהא. והשבוע ‏האחרון קצתו שלום בין האומה ובין קצת המלכים, וקצתו מלחמה עמם והפרת ברית, כמ"ש (דניאל ‏ט' כ"ז) והגביר ברית לרבים שבוע אחד. ותשם הארץ ויאבדו רבים מאנשיה, כמ"ש (שם) ועל כנף ‏שקוצים משומם ועד כלה ונחרצה. וזה הכלל הוא שבועים שבעים מקבצים טוב והטבת ענין, והסרת ‏המלכות והכהונה והנביאים; כי אמר בתחלתם לכלא הפשע ולהתם חטאות ולכפר עון וגו'. וזה ‏כמאמר האומר עמדתי בחופה ובחולי ובסחורה ג' יום מקבצים טוב ורע, ואח"כ יפרוט אותם. והגיד ‏שבסופם יכרת כל כהן משיח ולא ימצא, כמ"ש (שם כ"ו) ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח. ‏ואיננו רוצה במאמר הזה איש אחד בעצמו, אבל הוא רוצה כל כהן משיח, כמ"ש בתורה, (ויקרא ד' ג' ‏ט"ז) אם הכהן המשיח, והביא הכהן המשיח, והדומה לזה. ונכרת מן העם כהן גדול אחר הזמן ‏הזה, כמו שהודיענו. וחשבו העם הזה שאמרו יכרת משיח, הוא רוצה איש אחד ידוע, וזה מופסד ‏מכמה פנים, מהם שמלת משיח אין מתיחד בה איש ידוע, אבל היא נופלת על כל כהן ומלך, ועוד ‏שמלת יכרת כשהיא הריגה איננה נאמרת כי אם על מי שיהרג בדין, כמ"ש (שם י"ז י"ד) כל אכליו ‏יכרת. ועוד כי זה המאורע, עם חרבן הבית, כאשר סמך אליו (דניאל ט' כ"ו) והעיר והקדש ישחית ‏עם נגיד הבא. ויותר מבואר מזה כלו, שמעת שנאמרה לדניאל, עד העת אשר אמרו, איננו כי אם ‏רמ"ה שנה, והכלל הוא ארבע מאות שנה, מהם ע' קודם בית שני, ומהם ארבע מאות ועשרים ישובו. ‏ומצאתי העם הזה לא היתה להם תחבולה, אלא שטענו תוספת במספר, ואמרו שמלכות פרס ‏משכה על ישראל קודם יון כשלש מאות שנה, ושמספר מלכיהם בימים האלה היו שבעה עשר מלך, ‏וחשבותי עליהם מהכתוב בספר דניאל, שלא יתכן שיהיה בין מלכות בבל ומלכות יון ממלכי פרס ‏בארץ ישראל יותר מארבעה, מפני שאמר המלאך לדניאל, ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי ‏למחזיק ולמעוז לו. ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס (שם י"א א' ב'). אלה ‏התשובות עליהם, מלבד מה שיש עליהם בבטול התורה, ומלבד מה שיש עליהם בשער היחוד, חוץ ‏מהדברים האחרים אשר לא היו ראוים להביאם בספר הזה:‏