כִּ֗י בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֔וֹן ה֣וּא יְסֻ֔ד הַֽמַּעֲלָ֖ה מִבָּבֶ֑ל וּבְאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֗י בָּ֚א אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם כְּיַד־אֱלֹהָ֖יו הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽיו׃
מורה נבוכי הזמן
מעתה נוכל לדון, איך היו ביחוד נגד אומתנו שמצאוה טובה, מוכתרת במדעים ובמושגי אמונה נקיים לגמרי מע"ז, בידיה ספרים יקרים, שהראו אותם זקני ישראל לכורש, לפי דברי יוסף הכהן בקדמוניות שלו. – ובגלל כל אלה הדברים נאמר, ונעזר בהחונן דעת, שאותה הנהגה האלהית, שהוציאה את האבות ממצרים באותות ובמופתים נגלים, לנטוע בלב הדור הקדמון ההוא, בגדולו וחנוכו הראשון על פי דרכו, פנות אמונה ואמיתות תוריות, וכמו שאמר: אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו', ואמר: או הנסה אלהים וגו', היא בעצמה ההנהגה, שראתה עתה בחכמתה הבלתי תכלית להסב גאולת הבנים, ותחיית רוחם בלאט והנהגה רוחניית מסותרת, שאין בה שינוי מנהגו של עולם, כ"א דומה להנהגת שמים וארץ, ונראה ג"כ, שבתחלה צמיחת הגאולה היו שם קצת אנשים שואלים אותות ומופתים, וקצתם מבקשים תחבולות ותכונות צפונות, בכדי להגיע אל המבוקש; וזהו שאמר להם הנביא (ישעיה מ"ה): כה אמר ה' קדוש ישראל ויוצרו, האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני, אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, אנכי העירותיהו בצדק וכל דרכיו אישר, הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, לא במחיר ולא בשחד וגו'. וכן במקרא סמוך לזה אמר, מתלוצץ כדרכו על סכלי האומות, שאין חפצם כ"א לראות ולמשש את אלהיהם: יבושו ויכלמו חרשי צירים וגו', והוסיף כאילו הוא מודה להם: אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע, להורות על ההנהגה האלהית הרוחנית. בגאולה זו (נסים נסתרים). – וכן היה, שבשנת עשרים למלחמות כורש, מיד אחר שנפלה בידו עיר המלוכה בבל ושבתה מלכות הכשדים, והיא הנקראת בכתובים שנת אחת למלכו (הכללי) כתוב: העיר ה' את רוח כורש וגו'. – והתבונן עוד כי בדמיון הצומח הטבעי, גם צמיחת הגאולה היה מתחלה מזרע קל ונחשב לאין. וזה, שרק דלת העם עם איזה ראשים התנדבו לעלות ברשיון המלך הגדול, בין כולם כארבעים ושנים אלף נפש (מהם חלקי עשירי כהנים ולוים וערך הכהנים אל הלוים כערך י"ב אל א'), ורוב הגליות נשארו במקומן. ועכ"פ נשאר בבבל, נהרדעא ונציבין קהל גדול חשוב, עם רוב הסגולות משועי יהודה ומזרע בית דוד. והיו עוד השבים בתחלת בואם ליהודה במצוקה וברעה גדולה, עד שרפו ידיהם מאד, בראותם כי לא נתקיימו עדיין הבשורות הטובות, וכמו שנספד מיד; ועם זאת הנביאים הטובים בצפיתם לרחוק ברוח קדשם, לא חדלו מלנחמם ומלבשרם בטוב גדול, וכמש"ה: הראשונות הנה באו, וחדשות אני מגיד. וזה עיקר תוכן הנבואות בנחמות ישעיה וחגי וזכריה. – וכן היה שבזמן לא ארוך הרבה, נתהווה מנקודה קלה זו בירושלים ויהודה מקור נאמן ומעין גדול לכל קדש ורוחני, יוצא מנחלת ה' לכל הגליות, ושנהרו אליו מקצות הארץ במחשבה ובפועל, ורוחם מחזיק בו כבנקודת אחדותם, גם נדריהם ונדבותם באים לכלל וליחידים, וע"י זה גדלה ירושלים בקצת הזמנים גם בטובות זמניות הרבה, וכמו שיבוא עוד; באופן שבבחינת המנות הגדולות הרוחניות, שנסתעפו מן שוב גולה ראשונה, ויותר מן שוב עזרא וגלות שעמו, הנקרא בכתוב (עזרא ז' ט), יסוד המעלה מבבל, יצדקו מאד התארים שבאו על גאולה זו בנבואות הנחמות, הגם שבערך אל החירות הגמורה משעבוד מלכיות, והטוב המדיני הגופני צדקו חכמינו שלא רצו לכנותה כ"א בשם פקידה לבד.