שמות א:ו מחשבת ישראל: גבורות השם

וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃

גבורות השם

וכל זמן שהיה הדור הראשון של שבעים נפש קיים לא היו פרים ורבים. כי אלו שבעים היו נמנים מוגבלים בשעור ובמספר, שהוא שבעים נפש. והאחרים שלא היו במספר שבעים נפש, בטלים אצל שבעים נפש. וכאשר כתיב (שמות א, ו) "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא", אז הבנים שלא היו נמנים ולא עלו במספר, היו פרים ורבים מאוד, שלא היה שעור* להם מצד עצמם. כי הדבר שאינו שלם ואינו בפעל, הולך ומשתוקק לצאת אל הפעל. וכאשר היו ישראל שבעים נפש, שזה מספר מוגדר שלם, והיו נמנים, לא היו פרים ורבים. רק כאשר מתו שבעים נפש, ואז לא היו מן אותם שהיו מוגדרים, ולא היה להם שלימות, היו מתנועעין מאוד לצאת אל הפעל. שכבר התבאר כי שלימות ישראל הוא ששים רבוא. וכל דבר מתנועע אל שלימותו, והיו פרים ורבים מאוד.
שאל רבBookmarkShareCopy

גבורות השם

"וכאשר יענו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א, יב), 'כן רבה וכן פרץ' מיבעי ליה (סוטה יא.), אמר ריש לקיש, רוח הקודש מבשרתן 'כן ירבה וכן יפרוץ'. כי השיעבוד הוא למעטם, ועל ידי זה החומר שלהם נחלש. וכאשר החומר נחלש ביותר, מתדבק הנפש והרוח בכח קדוש. וזהו דוקא בישראל. וכיון* שהם דבקים בכח קדוש, אז בא להם הברכה בודאי. לכך אמר "רוח הקודש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ", כלומר כי כמו שהיו מצרים משעבדים, היה כח הקדוש דבק בהן ומבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ. ולמעלה אצל (שמות א, ו) "וימת יוסף וכל אחיו" שם נתבאר טעם אחר, עיין שם.
שאל רבBookmarkShareCopy