הֵ֣ן בקדשו [בִּ֭קְדֹשָׁיו] לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וְ֝שָׁמַ֗יִם לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃
שערי אורה
הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם י"י, מפניו יחילו עליונים ותחתונים, מפחדו תרעש הארץ ולפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו (נחום א, ו). הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה (איוב טו, טו טז). והיאך ישתמש ילוד אשה בשמותיו הקדושים ויעשה מהם גרזן לחתוך בו. ומי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן לשלוח יד בכתר מלכות ולהשתמש בו?
מגלה עמוקות
אופן קמו
ידוע (סנהדרין נ"ו ע"ב) שאדם הראשון פגם בשלשה עבירות, שעשה עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, ובזה קילקל בג' עולמים בריאה יצירה עשיה דתמן נשמה רוח נפש, ובזה קלקל לאדם דבריאה, ואדם דיצירה, ואדם דעשייה, על ידי אשתו חוה נשים דעתן קלות (שבת ל"ג ע"ב), שכתב האר"י ז"ל בכנפי יונה שפגם בג' שמות מ"ה מנין קל"ה, ואחר כך נתקן על ידי ג' אבות, אברהם תיקן עבודה זרה, יצחק שפיכות דמים, יעקב גילוי עריות. והנה בתחלת שליחותו ששלח הקב"ה למשה שהוא יהיה התיקון של אדם הראשון, באמרו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב (שמות ג ו). וקשה הלא אין קורין אבות אלא לשלשה (ברכות ט"ז ע"ב), ולא ייחד הקב"ה שמו על שום בריה רק על ג' אבות. ותו אית לי שאלה, הלא עמרם אבי משה היה חי באותו שעה, ואינו מייחד הקב"ה שמו בחיים (תנחומא תולדות סי' ז') הן בקדושיו לא יאמין (איוב טו טו), ואיך אמר בכאן אנכי אלהי אביך. אבל אמר אביך על אדם הראשון שכבר מת, והוא ברזא דגלגולא שהיה משה בנו מתחלה, שנתגלגל בשני בנים של אדם הראשון בשת ובהבל, והוצרך הקב"ה להודיע למשה שצריך לתקן ברא אבא, לכן הזכיר לו שלשה אבות שכל אחד התחיל לתקן, אברהם תיקן נפש, יצחק רוח, יעקב נשמה. ולכן כששאל משה מה שמו מה אומר אליהם (שמות ג יג), אמר כפל מה, האחד היא שאלה, והשני היא תשובה, כשאמר לו מה שמו, צריך אני להשיב להם מה אומר אליהם, צריכין אנו לתקן שם של מה שקלקל בו אד"ם הראשון. והנה כשקבל משה לחות, איתמר גביה (תהלים סח יט) לקחת מתנות באדם (שמו"ר פכ"ח א'), שאז תיקן פרצוף אדם. וכן באהל מועד איתמר שם אדם כי יקריב, שבאותו שעה נתקן אדם. ועל זה התחיל משה להתפלל, מאחר שאתה החלות להראות תיקון אדם בשעת קבלת הלוחות במלת החלו"ת, אז לקח מתנות באדם. וכן אתה החלות להראות, ר"ת אה"ל, שאז כשהוקם אהל מועד איתמר שם אדם כי יקריב (ויקרא א ב), והנה בב' מקומות אלו החלות להראות לי לתקן תיקון אברהם נפש את גדלך, יצחק רוח ידך החזקה, יעקב נשמה אשר מי אל וגומר, ואמר אשר יעשה בפעם שני, ובמלת אשר נרמזין התיקון, שכן אש"ר בגימטריא פרצ"וף אד"ם, מאחר שהחלות לתקן פרצוף אדם, כמעשיך בשעת הלחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), כגבורתיך בשעת הקמת המשכן שאז ראו גבורות משה שרבות בנות עשו חיל (משלי לא כט), ס' רבוא לא יכלו להקים את המשכן רק הביאו המשכן אל משה (שמות לט לג), ואת עלית על כלנה (שמו"ר פנ"ב ד'), נמצא שזה נרמז במלת גבורתיך. לכן מבקש אני גם כן אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ולתקן שם של מ"ה שהוא בעולם היצירה, כמו שאמר מתחילה עבדיך דייקא, שהוא על עבד נאמן שהוא מטטרון שהוא בעולם היצירה, שכן מטטרו"ן עם הכולל בגימטריא יציר"ה, דתמן שם של מ"ה שיניקתו מאות ו' של שם בן ד' כשתצרף ו' של שם עם מ"ה, תמצא סודו נ"א. ז"ש אעברה, רוצה אני להעביר לארץ ישראל לתקן קילקול של אדם הראשון שפגם בו' של שם שהוא בעולם היצירה מקום עבדך שהוא מטטרון, דתמן מילוי שם של מ"ה, הרי נ"א, לכן צריך אני לראות את הארץ דאיתמר ביה וראיתם את הארץ מ"ה היא (במדבר יג יח), מ"ה דייקא, תמן יהיה יכולת בידו לתקן קילקול של אדם הראשון שפגם בשם של מ"ה. וכן יעקב אמר בשעה שהראה לו הקב"ה בסולם שופרא דאדם הראשון (ב"מ פ"ד ע"א), אמר יעקב מה נורא מקום הזה (בראשית כח יז), צריך לתקן שם של מ"ה שהוא חטא של אדם הראשון במקום הזה שהוא ארץ ישראל, ז"ש ואראה את הארץ. ולפי שיעקב אמר אין זה, תיקון זה לא יכול להיות רק בבית אלהים דאיתמר שם מ"ה ידידות משכנותיך (תהלים פד ב), לכן אמר משה והלבנון, שהוא במקום המקדש לתקן שם של מ"ה. השיב הקב"ה רב ל"ך, דייקא בשם של משה נרמז כבר תקנת ג' תיקונים של ג' אבות, שכל אחד מן ג' אבות תיקן שם של מ"ה, אברהם בעבודה זרה, יצחק בשפיכת דמים, יעקב בגילוי עריות. ועל זה מורה ש' של משה, שהיא ש' רבתי של שיר השירים, שכתב בזוהר פרשת תרומה (זוהר ח"ב קי"ט ע"ב) שג' ענפי דש' הם ג' אבות. ואחר כך נשתיירו אתוון מ"ה מן משה, להורות נתן בלבו מה שתקנו ג' אבות בשם מ"ה שפגם אדם הראשון, הכל יתקן משה ושמו מעיד עליו. וז"ש מ"ה רב טובך (תהלים לא כ), רצה לומר רב טוב הצפון ליריאיו שהוא משה, הוא שתיקן שם של מ"ה. וז"ש מסו"ה של משה (שמות לד לג), מ"ה שם בנו (משלי ל ד) זה משה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א), וס"ו של מסו"ה הם סוד כל הנפש הבאים ליעקב ששים ושש (בראשית מו כו), שמשה הוא כלל כל הנפשות, ולכן נקרא משה, בסוד מה שם בנו, ועל כן אל תוסף דבר עוד:
ידוע (סנהדרין נ"ו ע"ב) שאדם הראשון פגם בשלשה עבירות, שעשה עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, ובזה קילקל בג' עולמים בריאה יצירה עשיה דתמן נשמה רוח נפש, ובזה קלקל לאדם דבריאה, ואדם דיצירה, ואדם דעשייה, על ידי אשתו חוה נשים דעתן קלות (שבת ל"ג ע"ב), שכתב האר"י ז"ל בכנפי יונה שפגם בג' שמות מ"ה מנין קל"ה, ואחר כך נתקן על ידי ג' אבות, אברהם תיקן עבודה זרה, יצחק שפיכות דמים, יעקב גילוי עריות. והנה בתחלת שליחותו ששלח הקב"ה למשה שהוא יהיה התיקון של אדם הראשון, באמרו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב (שמות ג ו). וקשה הלא אין קורין אבות אלא לשלשה (ברכות ט"ז ע"ב), ולא ייחד הקב"ה שמו על שום בריה רק על ג' אבות. ותו אית לי שאלה, הלא עמרם אבי משה היה חי באותו שעה, ואינו מייחד הקב"ה שמו בחיים (תנחומא תולדות סי' ז') הן בקדושיו לא יאמין (איוב טו טו), ואיך אמר בכאן אנכי אלהי אביך. אבל אמר אביך על אדם הראשון שכבר מת, והוא ברזא דגלגולא שהיה משה בנו מתחלה, שנתגלגל בשני בנים של אדם הראשון בשת ובהבל, והוצרך הקב"ה להודיע למשה שצריך לתקן ברא אבא, לכן הזכיר לו שלשה אבות שכל אחד התחיל לתקן, אברהם תיקן נפש, יצחק רוח, יעקב נשמה. ולכן כששאל משה מה שמו מה אומר אליהם (שמות ג יג), אמר כפל מה, האחד היא שאלה, והשני היא תשובה, כשאמר לו מה שמו, צריך אני להשיב להם מה אומר אליהם, צריכין אנו לתקן שם של מה שקלקל בו אד"ם הראשון. והנה כשקבל משה לחות, איתמר גביה (תהלים סח יט) לקחת מתנות באדם (שמו"ר פכ"ח א'), שאז תיקן פרצוף אדם. וכן באהל מועד איתמר שם אדם כי יקריב, שבאותו שעה נתקן אדם. ועל זה התחיל משה להתפלל, מאחר שאתה החלות להראות תיקון אדם בשעת קבלת הלוחות במלת החלו"ת, אז לקח מתנות באדם. וכן אתה החלות להראות, ר"ת אה"ל, שאז כשהוקם אהל מועד איתמר שם אדם כי יקריב (ויקרא א ב), והנה בב' מקומות אלו החלות להראות לי לתקן תיקון אברהם נפש את גדלך, יצחק רוח ידך החזקה, יעקב נשמה אשר מי אל וגומר, ואמר אשר יעשה בפעם שני, ובמלת אשר נרמזין התיקון, שכן אש"ר בגימטריא פרצ"וף אד"ם, מאחר שהחלות לתקן פרצוף אדם, כמעשיך בשעת הלחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), כגבורתיך בשעת הקמת המשכן שאז ראו גבורות משה שרבות בנות עשו חיל (משלי לא כט), ס' רבוא לא יכלו להקים את המשכן רק הביאו המשכן אל משה (שמות לט לג), ואת עלית על כלנה (שמו"ר פנ"ב ד'), נמצא שזה נרמז במלת גבורתיך. לכן מבקש אני גם כן אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ולתקן שם של מ"ה שהוא בעולם היצירה, כמו שאמר מתחילה עבדיך דייקא, שהוא על עבד נאמן שהוא מטטרון שהוא בעולם היצירה, שכן מטטרו"ן עם הכולל בגימטריא יציר"ה, דתמן שם של מ"ה שיניקתו מאות ו' של שם בן ד' כשתצרף ו' של שם עם מ"ה, תמצא סודו נ"א. ז"ש אעברה, רוצה אני להעביר לארץ ישראל לתקן קילקול של אדם הראשון שפגם בו' של שם שהוא בעולם היצירה מקום עבדך שהוא מטטרון, דתמן מילוי שם של מ"ה, הרי נ"א, לכן צריך אני לראות את הארץ דאיתמר ביה וראיתם את הארץ מ"ה היא (במדבר יג יח), מ"ה דייקא, תמן יהיה יכולת בידו לתקן קילקול של אדם הראשון שפגם בשם של מ"ה. וכן יעקב אמר בשעה שהראה לו הקב"ה בסולם שופרא דאדם הראשון (ב"מ פ"ד ע"א), אמר יעקב מה נורא מקום הזה (בראשית כח יז), צריך לתקן שם של מ"ה שהוא חטא של אדם הראשון במקום הזה שהוא ארץ ישראל, ז"ש ואראה את הארץ. ולפי שיעקב אמר אין זה, תיקון זה לא יכול להיות רק בבית אלהים דאיתמר שם מ"ה ידידות משכנותיך (תהלים פד ב), לכן אמר משה והלבנון, שהוא במקום המקדש לתקן שם של מ"ה. השיב הקב"ה רב ל"ך, דייקא בשם של משה נרמז כבר תקנת ג' תיקונים של ג' אבות, שכל אחד מן ג' אבות תיקן שם של מ"ה, אברהם בעבודה זרה, יצחק בשפיכת דמים, יעקב בגילוי עריות. ועל זה מורה ש' של משה, שהיא ש' רבתי של שיר השירים, שכתב בזוהר פרשת תרומה (זוהר ח"ב קי"ט ע"ב) שג' ענפי דש' הם ג' אבות. ואחר כך נשתיירו אתוון מ"ה מן משה, להורות נתן בלבו מה שתקנו ג' אבות בשם מ"ה שפגם אדם הראשון, הכל יתקן משה ושמו מעיד עליו. וז"ש מ"ה רב טובך (תהלים לא כ), רצה לומר רב טוב הצפון ליריאיו שהוא משה, הוא שתיקן שם של מ"ה. וז"ש מסו"ה של משה (שמות לד לג), מ"ה שם בנו (משלי ל ד) זה משה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א), וס"ו של מסו"ה הם סוד כל הנפש הבאים ליעקב ששים ושש (בראשית מו כו), שמשה הוא כלל כל הנפשות, ולכן נקרא משה, בסוד מה שם בנו, ועל כן אל תוסף דבר עוד:
מגלה עמוקות
הג"ה
אמר הצעיר שלמה ולכן מלכות נקרא ארץ, ומן סוד זה אין קורין אבות אלא לשלשה, אף שהם ד' רגלים, מכל מקום אינו אלא ג' קוין והד' כלול בה', לכן חיותו היה מן האבות (זוהר (ח"א קס"ח ע"א) ובעשרה מאמרות דף ל"ח), ומצד עצמותו ראוי להיות נפל, בסוד גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (תהלים לט יג), כ"כ א"א ז"ל. וזה סוד הרגלים שהם ג' פסח שבועות סוכות שנקראו בתורה חג, שהם סוד שלש אבהון כדאיתא בזוהר (ח"ג רנ"ז ע"ב), והם ד', כי שמיני עצרת חג בפני עצמו כנגד דוד, (זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), ושמם רגלים מוכיח על זה. וכן ברכת המזון הוא גם כן סוד רתיכא קדישא, זן זה אברהם שזן לכל עוברים ושבים (שמו"ר פ"א ט"ו), הארץ זה יצחק ויזרע יצחק בארץ ההיא (בראשית כו יב), בונה ברחמיו זה יעקב, ואלו ג' הם מדאורייתא. הטוב והמטיב זה מדת דוד, שנקרא טוב רואי (שמואל א' טז יב), ביבנה תקנוה (ברכות מ"ח ע"ב), כי אז הוצרכו לתקן רגל ד' שנפגם בגלות. ועל זה אמר דוד לי נאה לברך (פסחים קי"ט:), לי דייקא שהוא השלים המרכבה שהוא סוד ברכת המזון, והביא ראייה ממה שנאמר (תהלים קטז יג) כוס ישועו"ת אשא שהוא סוד השכינה, לכן בשם ה' אקרא, ולכן נקראת מדה זו כוס של ברכה שצריך שלשה (זוהר ח"ג רמ"ו ע"א). ועל זה אמר גם כן לי נאה לבר"ך, כי מדתו הוא סוד ברכה. וזה סוד י' דברים נאמרו בכוס ואין לנו אלא ארבע (זוהר ח"ג רע"ג ע"ב), ולכן לא רצה משה לברך לפי שלא זכה ליכנס לארץ ישראל (פסחים שם), ארץ ישראל דייקא שהוא סוד ברכה, והוא רגל רביעי שלא זכה בו משה. וזה סוד ביקש משה מלכות ולא נתנו לו, שנאמר (שמות ג ה) אל תקרב הלום (זבחים ק"ב.). וז"ש הקב"ה כי המקום אשר אתה אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, רמז על מדה זו, ואמרו רז"ל (שם) אין הלום אלא לעד, שהוא הטעם מה שלא זכה לזה הוא מצד מעלתו ומדרגתו, כי אז לא היה נחרב המקדש, כי השונאים אינן שולטין במעשה ידיו (סוטה ט'.), והיה רגלו עומד לעד ולא נפגמה לעולם, כי השכינה והישראל לא היו נגלו לעולם מאדמתן כידוע, ואם כן לא היו עושין ישראל תשוב"ה מעולם, כי סוד תשוב"ה היא תשוב ה' למקומה, ואז לא היתה נטרדת הה'. מה שאין כן דוד כשחטא, נפגם רגלו ונסתלקה ממנו השכינה ונצטרע ששה חדשים (סנהדרין ק"ז.), מדה כנגד מדה הוא ריחק הה' מן הו', לכן נסתלקה ממנו הה' שהיא השכינה ו' חדשים, חדשי"ם דייקא, כי מלמטה למעלה נקראו המדות חדש, ומלמעלה למטה שנים (זוהר ח"ג רנ"ג ע"א). ובזה יתורץ קושיא בעל עשרה מאמרות (דף ז'), מ"ש בירושלמי ז' שנים נצטרע דוד, כי דא ודא חדא היא בסוד אור ישר ואור חוזר, ולכן נצטרע, כי בחטאו גברה הנחש למעלה שהיא אשה רעה צרעת לבעלה (יבמות ס"ג ע"ב), נמצא שנפגם רגלו. וזה סוד לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, ר"ל לבת שבע, אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה (ע"ז דף ה'.), ולכן נאם הגבר הוקם על (שמואל ב' כג א) של תשובה (מו"ק דף ט"ז ע"ב). וזה סוד ראויה היתה בת שבע לדוד מו' ימי בראשית, אלא שאכלה פגה [סנהדרין שם (ק"ז ע"א)], שלא תיקנה כתיקונה ולכן נפגם רגלה. ועל זה ביקש דוד לומר אלהי דוד (סנהדרין שם), מאחר שאני רגל הד' אהיה כאחד מהם, ואז יהיה מרכב"ה שלמ"ה שהוא בגימטריא אברה"ם יצח"ק יעק"ב דו"ד, כ"כ א"א ז"ל. והשיב לו אינהו מינסית לי ורגליהם קיימים לעד, והן הן על ג' דברים עולם עומד, תורה עבודה גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב), ואתה לא מינסית לי וגלוי וידוע לפני שלא תוכל לעמוד בנסיון ואז תפגם רגלך. והראה לו גם כן כזה כשישראל יחטאו ח"ו יפגם רגלך, ומזה הטעם לא ייחד ה' שמו על האבות לומר אלהי בחייהם, הן בקדושיו לא יאמין (איוב טו טו), שמא יפגם אחד מהם רגלו. ולפי שהוא סוד בת שבע, לכן היו ימיו ע' שנה, כי שנה בגימטריא ספיר"ה, וכל אחת כלולה מי' הרי ע', ואם היה חי ק' שנה לא היו העולמות מבולבלים, והיה מתקן לבוצינא תקונא תקיף דלא אתכבי לעלמין ולא אחרב בי מקדשא (זוהר רות דף יד). ועל זה אמר דוד ושבתי בבית ה' לאור"ך ימי"ם (תהלים כג ו), לאורך הוא סוד אריך, ואז כשאזכה יהיו חיי כמניין לאור"ך ימי"ם שהוא ק', ואז אך טוב וחסד ירדפוני. וזה סוד אור"ך ימי"ם עולם ועד (תהלים כא ה), מה שבקש דוד ומדת ימי מה היא (תהלים לט ה):
אמר הצעיר שלמה ולכן מלכות נקרא ארץ, ומן סוד זה אין קורין אבות אלא לשלשה, אף שהם ד' רגלים, מכל מקום אינו אלא ג' קוין והד' כלול בה', לכן חיותו היה מן האבות (זוהר (ח"א קס"ח ע"א) ובעשרה מאמרות דף ל"ח), ומצד עצמותו ראוי להיות נפל, בסוד גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (תהלים לט יג), כ"כ א"א ז"ל. וזה סוד הרגלים שהם ג' פסח שבועות סוכות שנקראו בתורה חג, שהם סוד שלש אבהון כדאיתא בזוהר (ח"ג רנ"ז ע"ב), והם ד', כי שמיני עצרת חג בפני עצמו כנגד דוד, (זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), ושמם רגלים מוכיח על זה. וכן ברכת המזון הוא גם כן סוד רתיכא קדישא, זן זה אברהם שזן לכל עוברים ושבים (שמו"ר פ"א ט"ו), הארץ זה יצחק ויזרע יצחק בארץ ההיא (בראשית כו יב), בונה ברחמיו זה יעקב, ואלו ג' הם מדאורייתא. הטוב והמטיב זה מדת דוד, שנקרא טוב רואי (שמואל א' טז יב), ביבנה תקנוה (ברכות מ"ח ע"ב), כי אז הוצרכו לתקן רגל ד' שנפגם בגלות. ועל זה אמר דוד לי נאה לברך (פסחים קי"ט:), לי דייקא שהוא השלים המרכבה שהוא סוד ברכת המזון, והביא ראייה ממה שנאמר (תהלים קטז יג) כוס ישועו"ת אשא שהוא סוד השכינה, לכן בשם ה' אקרא, ולכן נקראת מדה זו כוס של ברכה שצריך שלשה (זוהר ח"ג רמ"ו ע"א). ועל זה אמר גם כן לי נאה לבר"ך, כי מדתו הוא סוד ברכה. וזה סוד י' דברים נאמרו בכוס ואין לנו אלא ארבע (זוהר ח"ג רע"ג ע"ב), ולכן לא רצה משה לברך לפי שלא זכה ליכנס לארץ ישראל (פסחים שם), ארץ ישראל דייקא שהוא סוד ברכה, והוא רגל רביעי שלא זכה בו משה. וזה סוד ביקש משה מלכות ולא נתנו לו, שנאמר (שמות ג ה) אל תקרב הלום (זבחים ק"ב.). וז"ש הקב"ה כי המקום אשר אתה אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, רמז על מדה זו, ואמרו רז"ל (שם) אין הלום אלא לעד, שהוא הטעם מה שלא זכה לזה הוא מצד מעלתו ומדרגתו, כי אז לא היה נחרב המקדש, כי השונאים אינן שולטין במעשה ידיו (סוטה ט'.), והיה רגלו עומד לעד ולא נפגמה לעולם, כי השכינה והישראל לא היו נגלו לעולם מאדמתן כידוע, ואם כן לא היו עושין ישראל תשוב"ה מעולם, כי סוד תשוב"ה היא תשוב ה' למקומה, ואז לא היתה נטרדת הה'. מה שאין כן דוד כשחטא, נפגם רגלו ונסתלקה ממנו השכינה ונצטרע ששה חדשים (סנהדרין ק"ז.), מדה כנגד מדה הוא ריחק הה' מן הו', לכן נסתלקה ממנו הה' שהיא השכינה ו' חדשים, חדשי"ם דייקא, כי מלמטה למעלה נקראו המדות חדש, ומלמעלה למטה שנים (זוהר ח"ג רנ"ג ע"א). ובזה יתורץ קושיא בעל עשרה מאמרות (דף ז'), מ"ש בירושלמי ז' שנים נצטרע דוד, כי דא ודא חדא היא בסוד אור ישר ואור חוזר, ולכן נצטרע, כי בחטאו גברה הנחש למעלה שהיא אשה רעה צרעת לבעלה (יבמות ס"ג ע"ב), נמצא שנפגם רגלו. וזה סוד לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, ר"ל לבת שבע, אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה (ע"ז דף ה'.), ולכן נאם הגבר הוקם על (שמואל ב' כג א) של תשובה (מו"ק דף ט"ז ע"ב). וזה סוד ראויה היתה בת שבע לדוד מו' ימי בראשית, אלא שאכלה פגה [סנהדרין שם (ק"ז ע"א)], שלא תיקנה כתיקונה ולכן נפגם רגלה. ועל זה ביקש דוד לומר אלהי דוד (סנהדרין שם), מאחר שאני רגל הד' אהיה כאחד מהם, ואז יהיה מרכב"ה שלמ"ה שהוא בגימטריא אברה"ם יצח"ק יעק"ב דו"ד, כ"כ א"א ז"ל. והשיב לו אינהו מינסית לי ורגליהם קיימים לעד, והן הן על ג' דברים עולם עומד, תורה עבודה גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב), ואתה לא מינסית לי וגלוי וידוע לפני שלא תוכל לעמוד בנסיון ואז תפגם רגלך. והראה לו גם כן כזה כשישראל יחטאו ח"ו יפגם רגלך, ומזה הטעם לא ייחד ה' שמו על האבות לומר אלהי בחייהם, הן בקדושיו לא יאמין (איוב טו טו), שמא יפגם אחד מהם רגלו. ולפי שהוא סוד בת שבע, לכן היו ימיו ע' שנה, כי שנה בגימטריא ספיר"ה, וכל אחת כלולה מי' הרי ע', ואם היה חי ק' שנה לא היו העולמות מבולבלים, והיה מתקן לבוצינא תקונא תקיף דלא אתכבי לעלמין ולא אחרב בי מקדשא (זוהר רות דף יד). ועל זה אמר דוד ושבתי בבית ה' לאור"ך ימי"ם (תהלים כג ו), לאורך הוא סוד אריך, ואז כשאזכה יהיו חיי כמניין לאור"ך ימי"ם שהוא ק', ואז אך טוב וחסד ירדפוני. וזה סוד אור"ך ימי"ם עולם ועד (תהלים כא ה), מה שבקש דוד ומדת ימי מה היא (תהלים לט ה):