איוב לח:יא קבלה: זוהר חדש ושערי אורה

לְבָתַר אִלֵּין נִקּוּדִין אִסְתִּימוּ בְּגוֹ סְתִימוּ, וְנָטְלֵי לוֹן בְּכָל מַטְלָנִין. מֵאֵין סוֹף נָפְקָא בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא, לְאַעְטְרָא לְכֹלָּא, לְאַנְהָגָא לימא רַבָּא דְּלָא יִפּוּק מִשִּׁעוּרָא לְבַר. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח) עַד פֹּה תָּבֹא וְלא תּוֹסִיף וּפֹה יָשִׁית בְּגָאוֹן גַּלֶּיךָ. פֹּ"ה שִׁיעוּרָא דְּבוּצִינָא פ' תְּמָנִין מַטְלָנִין, מִגּוֹ שֵׁירוּתָא דְּעִגּוּלָא גּוֹ עוּמְקָא. כ' עִגּוּלָא. עוּמְקָא דְּעָאִיל לְגוֹ בְּהַהוּא עִגּוּלָא ו' בְּדִיּוֹקְנָא דְּהַאי כ"ו, וְהַאי פ' עידולא וְעוּמְקָא. רִבּוּעָא גּוֹ חַמְשִׁין מַטְלָנִין ה' רִבּוּעָא גּוֹ מִשְׁחָתָא ו' כְּדִיקְנָא דְּאָעִיל בְּעִגּוּלָא הַהוּא דִּיּוֹקְנָא מַמָּשׁ אָעִיל בְּרִבּוּעָא. בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא אִתְפְּשַׁט בְּכָל אִנּוּן קִשְׁרִין וְסִימָנֵהוֹן חוֹ"ל. ח' לְעֵלָּא, ו' בְּאֶמְצַע, ל' בְּכֻלְּהוּ כַּד אִתְפַּשְּׁטַת בּוּצִינָא, כָּל חַד וְחַד עָבִיד תְּחוּמָא לְתַבְרָא גָּלוּי דְּיַמָּא. שָׁרָאָן גַּלְיָן וְסַלְקִין רֻגְזִין, נָפְקָא ח' קִשְׁרָא בְּרָזוֹי וּבָטַשׁ לּוֹן וְרָשִׁים בְּמִשְׁחָתָא וְאַהַדְרוּ גַּלְיָן. לִסְטָר מִזְרָח שְׁרָאָן גַּלְיָן לִסְטַר צָפוֹן רָגְזִין וְסָלְקִין וְרָעֲשִׁין וְנָפְקָא רָזָא דְּקִשְׁרָא ו' בְּכָל אִנּוּן רְשִׁימִין, וּבָטַשׁ לוֹן רָשִׁים בִּרְשִׁימוּ גּוֹ מִשְׁחָתָא וְאַהְדְּרוּ גַּלְיָן. לִסְטָר דָּרוֹם שָׁרָאָן גַּלְיָן וְסָלְקִין וְרָגְזִין וְרָעֲשִׁין סַלְקִין וְנַחְתִּין. נָפְקָא ל' קִשְׁרָא דְּאִתְעֲבִיד בְּכֻלְּהוּ קִשְׁרִין מַגְדְּלָא בְּשׁוּרוֹי, מַקָּפָן בְּעַבְרִין ורשין וְרָשִׁים בִּתְחוּמָא, וְגַלְיָן אַהְדְּרוּ לִסְטָר צָפוֹן לִסְטָר מִזְרָח לִסְטָר דָּרוֹם, וְאִתְּבָּרוּ וְאִשְׁתְּכַךְ רֻגְזָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה ה) אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. ח"ל סַלְקִין בָּאֲוֵירָא אִתְעָרְבוּ באתון, וְאַתּוּן שָׁרָאָן עלון לְנָפְקָא בְּהוֹן קָלִין דְּקָלַיָּא, וְאִלֵּין אִנּוּן תְּחוּמָא לְשַׁכְלוּלָא דְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וְאִלֵּין חֵי"ךְ וְלִישָׁ"ן וּמַגְדְּלָא דְּשִׁנִּין, עַל אִלֵּין שַׁרְיָאָן כֹּלָּא. וְאִלֵּין אִנּוּן דְּאִתְכַּסְּיָן בְּקָלָא פְּנִימָאָה, וּבְקָלָא דְּאִשְׁתְּמַע וּבְמִלּוּלָא. וְאִלֵּין אִנּוּן תְּחוּמָא לְאִלֵּין. אִלֵּין מַשִׁנְיָן לְכִתְרָא קַדְמָאָה דַּהֲוָה בִּסְתִימוּ.

ועתה התבונן כי בהיות לשון ח"ק חקיקת כל הדברים בשמו הגדול ועמקם, נתן גבול לדעתו של אדם במצוות העמוקות הנקראות חוקים, ואמר לנו לקיים אותם ושלא נהרהר אחריהם ולא נצא חוץ לגבול ההשגה, ואמר: עד פה תבא להרהר ולא תוסיף, כמו שאמר לגלי הים 'עד פה תבא ולא תוסיף', וכן הוא דין האמונה והרהור המחשבה על המצוות הנקראות חוקים.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יִקָּווּ הַמַּיִם, כְּקַו זֶה שֶׁמַּנִּיחִים הָאוּמָּנִים לִבְנוֹת הַבִּנְיָן, שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ מִמֶּנּוּ לְכָאן וּלְכָאן. כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קַו לַמַּיִם, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִשְּׂפָתָם לְכָאן וּלְכָאן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ל״ח:י״א) וָאֹמַר עַד פֹּה תָבֹא וְלֹא תֹסִיף.