איכה ב:ג קבלה: פרדס רמונים, זוהר חדש, שערי אורה ותקוני הזהר

היכל שישי הוא הנקרא היכל רצון מטעם שבו תלוי עת רצון וטוב לב לכל דבר ולכל שאלה ולכל תפלה והטעם כי בו יחוד ת"ת ומלכות כמ"ש בעזרת הצור וישועתו ולפיכך בו נסתלק מרע"ה בעת רצון כי מת בנשיקה שהוא נשיקת אשה בבעלה. ובהיכל הזה ו' פתחים לשש קצוות ד' לד' רוחות העולם ומעלה ומטה וממונה א' גדול ממונה על כלם ושמו רזיא"ל. וכל רזי סודות התורה תחת ידו ופתחים אלו עומדים להתגלות כי כאשר הם מתגלות כל ההיכלות הם מתגלות וכל המאורות וכל הרוחות נגלים כששערי רצון נפתחים. בהיכל הזה נמסרו נשמות ר' עקיבא וחביריו וכל הנהרגים באהבת קונם שאינם נכנסים בנהר דינור מה שאין כן בשאר הנשמות כדפירשנו. והיכל הזה מוציא י"ב מאורות מטעם שהוא כלול מששה היכלות התחתונות ומששה עליונות וכאשר י"ב המאורות עולים ומתנוצצים מוציאים ארבע חיות וכלם נכללים בי"ב כדרך דגלי המדבר שהם ד' ומתחלקים לי"ב כל א' לג'. הד' הנז' כלם נכללים כא' כאגוז הזה שמתחלק לד' ראשים ונכללים כא' ומטעם זה נקרא ההיכל הזה גנת אגוז וזהו אל גנת אגוז ירדתי (שה"ש ו יא) שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים ביחוד תפארת ומלכות. הד' אשר לד' רוחות. הא' לצד דרום הוא הימין והוא נקרא מיכאל השר הזה הוא אפוטרופוס של ישראל המלמד עליהם סניגורא להיותם נצולים מקטרוג הקליפות וכאשר חרב בה"מ וגבר יד עושי רשעה נאמר על המאור הזה השיב אחור ימינו (איכה ב ג) והוא יונק מצד החסד. בצד צפון עומד מאור שני והוא עומד לקחת דין מצד היכל ד' היכל זכות ונותן הדין למלאך הממונה על הפתח כדי שיתן למלאכים העומדים בצד הטומאה כי הוא יונק מצד הגבורה ולכן נקרא גבריאל ולפעמים הוא בעצמו דן את האדם ואינו נמסר לקליפות לזה הם יסורין של אהבה והטעם כי הוא כלול מצד החסד ולכן נקרא אל ולכן כל מכה ומכה שבאת מצד זה קרוב להתרפאות כי מכה ורפואה אחוזים זה בזה. והמלאך הזה ג"כ ממונה על ההריון ר"ל שנוטל הטפה ומעלה אותה למעלה והקב"ה גוזר עליה חכם או טפש וכו' וכן נתבאר בזהר פ' שמות (דף י"א.) וז"ל דתנינן בשעתא דאתיליד גופא דצדיק בהאי עלמא קב"ה קרי ליה לגבריאל ונטל ההיא נשמתא די בגנתא ונחתא לה להאי גופא דצדיקא דאתייליד בהאי עלמא ואתפקיד עלה ונטיר לה. ואי תימא ההוא מלאכא דאתמנא על רוחיהון דצדיקיא לילה שמיה ואת אמרת דאיהו גבריאל. הכי הוא ודאי בגין דאתי מסטרא דשמאלא וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי אקרי עכ"ל.

וְאִם תָּבוּ הֲרֵי טַב. וְאִם לָאו, יִסְתַּלַּק ה' עִילָּאָה עִם ו"י, וְאִתְעֲבֵיד הו"י. וּמַה הִיא אוֹמֶרֶת. (ישעיהו א׳:ד׳) הוֹי גוֹי חוֹטֵא וְגו'. וְאִם תָּבוּ מִדְּאִשְׁתְּאָרַת בֵּיהּ ה' תַּתָּאָה, הֲרֵי טַב. וְאִם לָאו, יִתְעֲבֵיד הוי"ה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה ב׳:ג׳) הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵּב. וְיִתְעֲבִידוּ הָרְשָׁעִים שַׂר עֲלֵיהֶם.

והבן מה שאמר: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה וגו' (תהלים צא, טו), ופירוש הפסוק: יקראני, במידת הרחמים הגדולים, ואז, אענהו, עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. שהרי בשעה שאדם נענש למטה, כביכול יש קלקול בצינורות למעלה, והנני רומז: צור ילדך תשי (דברים לב, יח) השיב אחור ימינו (איכה ב, ג), בכל צרתם לו צר (ישעיהו סג, ט). וזהו סוד 'עמו אנכי בצרה', ואומר בסוף הפסוק 'אחלצהו ואכבדהו'. מהו 'ואכבדהו' במקום זה? אלא עניין גדול מפרש: לא די לו לצדיק הקורא שאחלצהו מצרתו, אלא מאחר שיופיע עולם הרחמים הגדולים ואז כל הספירות העליונות והתחתונות מלאים כל מיני שמחה וברכה וכל מיני אצילות, כל זה היה סיבת זה הצדיק שפתח שערי עולם הרחמים. ומאחר שגרם להיות כל הספירות מתברכות בשבילו, ראוי הוא לנהוג בו כבוד מלמעלה ולמטה, בסוד נגד זקניו כבוד (שם כד, כג), כבוד חכמים ינחלו (משלי ג, לג). והנני רומז: ואכבדהו, אדבקהו באור הנקרא כבוד. והבן זה.