עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ (פ)
מעשה רוקח
ותחלה נבאר מאמר תמוה בגמרא סיום המסכתא ומוכרח אני להאריך קצת, וזה לשונו: "שוב פעם אחת עלו לירושלים", כלומר אלו התנאים שנזכרו שם למעלה, "כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק וכו' אמרו לו מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" עכשיו נתקיים (איכה ה, יח) "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו" ולא נבכה? אמר להם לכך אני משחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו", וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה הר הבית לבמות יער", ובזכריה כתיב (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובת ירושלים", עד שלא נתקיימו נבואתו של אוריה הייתי מתירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה, ועכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. ולשון זה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו".
שערי אורה
ואם ח"ו עושין ישראל שלא כהוגן, מה כתיב? כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו נז, א) והצדיק הוא מידת הדין. וכן הוא אומר: וצדיק יסוד עולם (משלי י, כה), ואומר: 'מציון מכלל יופי אלהים הופיע'. וכשנאספת מידת צדיק אז נחרב הר ציו"ן, מה כתיב בהסתלק אל ח"י מהר ציון? אז כתיב; על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה, יח). מי הם השועלים שהלכו בו? שאר כוחות של טומאה, הנקראים שועלים קטנים מחבלים כרמים. מי הם כרמים? כרם י"י צבאות.
מגלה עמוקות
אופן רם
ראה משה ברוח הקדש התחלת מפלת ל"א מלכים שמעל עכן בחרם ומעל בה' חרמות, ואמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) שהיה כפר בה' חומשי תורה, וזה גרם תחלת מלחמות שלהן שנסו ישראל מפני אויב. על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קאי אמקרא שלפניו שאמרו את יהושע צויתי בעת ההיא (דברים ג כא), ואמר אתה החלות להראות, החלות דייקא, שהתחלה של ישראל שהראה הקב"ה את גדלך, כמד"א ביום ההוא אחל תת גדלך וגו' (יהושע ג ז), ואת ידך החזקה על מלחמת עי שנענשו ישראל עליה. לכן אמר שם של אל אשר מי אל בשמים ובארץ, לקביל ל"א מלכים שהיה לו ליהושע לכבוש בארץ כנען. ועל זה ביקש אעברה נא, והוא על דרך שאמר ר' יהושע דסכנין [ברבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז')] כשהראה הקב"ה למשה שאול המלך, אמר רבש"ע מלך ראשון שבישראל ידקר בחרב (שמואל א' לא ד). וכן בכאן התפלל משה על ההתחלה של ישראל שאתה החלות להראות, אז מיד אתה מראה לי יד החזקה שישראל ינוסו מפני העי, ובזה חילול השם בדבר, לכן אעברה נא, אמר אעברה בה"י, לרמז אעביר ה' חרמות שעבר עכן ועבר בה' חומשי תורה. לכן אמר בעת ההיא, קרי ביה ה', ר"ל שעבר ה' חרמות, ובזה גרם ב' חורבנין, לפי שלקח עכן אדרת שלל (יהושע ז כא), ואיתא בתנחומא פרשת וישב [סי' ב'] שכל מלכים שבעולם היה להם בתים ביריחו, וכל מי שלא היה לו בית אין נקרא מלך, ואדרת שלל שלקח עכן, היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל, ושם עבודה זרה היה כתוב עליה. ולדעתי רזי עילאי הוא, ואתמר את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א), כי יריחו היא כלל כל הארץ, והנה רזא דחכמתא שהיו ז' חומות ביריחו לקביל שבע תועבות נפשו (משלי ו טז), וכל תועבה כלולה מעשר, כדאיתא במדרש אל תקרי שבע אלא שבעים. הרי שיריחו מוקפת בז' חומות, שהם סוד ז' קליפות, וכל קליפה כלולה מעשר, הרי ע' שרים שלמעלה, לכן היו גם כן לכל אחד מן המלכים בית שם. והטעם שנקרא קליפת מלך בבל אדרת, לפי שסופו להחריב בית המקדש, כמ"ש והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), מזה הטעם אתמר גם כן גבי עשו כלו כאדרת שער (בראשית כה כה), לפי שגם עשו החריב בית שני. נמצא לפי זה כמו ששם עבודה זרה כתובה על אדרת שלקח עכן והיא קליפת בבל, כן הוא קליפת עשו, ולכן במזמור על נהרות בבל, אמר גם כן שם (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום, כי שניהם יונקים מן אדרת, ולכן שניהם החריבו הלבנון שהוא בית המקדש, לקיים מ"ש הלבנון באדי"ר יפול. ונמצא שאלו בא משה לארץ ישראל, לא היה עכן נכשל בחרם שלקח אדרת, ונתן כח בקליפה של אדרת להחריב בית המקדש. וזה נרמז במלת אעברה, נוטרייקון 'אדרת 'עשו 'בבל 'ראש 'הקליפות, ר"ל אמר משה רואה אני המעל שימעול עכן בחרם, ויקח אדרת שהיא עבודה זרה של עשו בבל ראש ראש הקליפות, אנת רישא דדהבא (דניאל ב' לח), מזה הטעם אעברה נא ולא יהיה בית המקדש חרב, כנגד הר ציון ששמם (איכה ה יח), אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שלא יפול באדיר. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה ליכנס שלא ימעול עכן בחרם, הלא גם בימי משה מעל עכן בשלשה חרמות, וסימן החרמות שמעל עכן אלה מסע"י בני ישראל (במדבר לג א), 'מדין 'סיחון 'עוג 'יריחו, שלשה חרמות מעל עכן בימי משה, ונמצא שחטא בימי משה יותר מבימי יהושע. (ולכן הוצרכו ישראל לגלות בארבעה מלכיות, שנרמזין בר"ת של 'אלה 'מסעי 'בני 'ישראל, 'אדום 'מדי' 'בבל 'יון. לכן הטעם על אלה הוא אזלא גרש, ועל מסעי בני ישראל הטעם הוא מונח רביעי). לכן על זה אמר הקדוש ברוך הוא רב לך, רצה לומר הלא בימיך היה חוטא יותר מבימי יהושע, ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ ישראל שלא ימעול כשתכנס לשם, הלא כבר חטא בימיך ורב הוא, לכן אל תוסף דבר אלי, אבל צו את יהושע וחזקהו על המלחמה, ואמצהו שהוא בעצמו ילך, כי הוא יעבור, כשהוא בעצמו יעבור אז הוא ינחיל, אבל בעי שלא הלך היא בעצמו, לכן נפלו במלחמה כמ"ש הקב"ה קום לך (יהושע ב' י). גם נרמז במלת רב לך, אתה רוצה לבטל ב' חרבנות 'רומי 'בבל, ר"ב לך אל תוסף:
ראה משה ברוח הקדש התחלת מפלת ל"א מלכים שמעל עכן בחרם ומעל בה' חרמות, ואמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) שהיה כפר בה' חומשי תורה, וזה גרם תחלת מלחמות שלהן שנסו ישראל מפני אויב. על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קאי אמקרא שלפניו שאמרו את יהושע צויתי בעת ההיא (דברים ג כא), ואמר אתה החלות להראות, החלות דייקא, שהתחלה של ישראל שהראה הקב"ה את גדלך, כמד"א ביום ההוא אחל תת גדלך וגו' (יהושע ג ז), ואת ידך החזקה על מלחמת עי שנענשו ישראל עליה. לכן אמר שם של אל אשר מי אל בשמים ובארץ, לקביל ל"א מלכים שהיה לו ליהושע לכבוש בארץ כנען. ועל זה ביקש אעברה נא, והוא על דרך שאמר ר' יהושע דסכנין [ברבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז')] כשהראה הקב"ה למשה שאול המלך, אמר רבש"ע מלך ראשון שבישראל ידקר בחרב (שמואל א' לא ד). וכן בכאן התפלל משה על ההתחלה של ישראל שאתה החלות להראות, אז מיד אתה מראה לי יד החזקה שישראל ינוסו מפני העי, ובזה חילול השם בדבר, לכן אעברה נא, אמר אעברה בה"י, לרמז אעביר ה' חרמות שעבר עכן ועבר בה' חומשי תורה. לכן אמר בעת ההיא, קרי ביה ה', ר"ל שעבר ה' חרמות, ובזה גרם ב' חורבנין, לפי שלקח עכן אדרת שלל (יהושע ז כא), ואיתא בתנחומא פרשת וישב [סי' ב'] שכל מלכים שבעולם היה להם בתים ביריחו, וכל מי שלא היה לו בית אין נקרא מלך, ואדרת שלל שלקח עכן, היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל, ושם עבודה זרה היה כתוב עליה. ולדעתי רזי עילאי הוא, ואתמר את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א), כי יריחו היא כלל כל הארץ, והנה רזא דחכמתא שהיו ז' חומות ביריחו לקביל שבע תועבות נפשו (משלי ו טז), וכל תועבה כלולה מעשר, כדאיתא במדרש אל תקרי שבע אלא שבעים. הרי שיריחו מוקפת בז' חומות, שהם סוד ז' קליפות, וכל קליפה כלולה מעשר, הרי ע' שרים שלמעלה, לכן היו גם כן לכל אחד מן המלכים בית שם. והטעם שנקרא קליפת מלך בבל אדרת, לפי שסופו להחריב בית המקדש, כמ"ש והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), מזה הטעם אתמר גם כן גבי עשו כלו כאדרת שער (בראשית כה כה), לפי שגם עשו החריב בית שני. נמצא לפי זה כמו ששם עבודה זרה כתובה על אדרת שלקח עכן והיא קליפת בבל, כן הוא קליפת עשו, ולכן במזמור על נהרות בבל, אמר גם כן שם (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום, כי שניהם יונקים מן אדרת, ולכן שניהם החריבו הלבנון שהוא בית המקדש, לקיים מ"ש הלבנון באדי"ר יפול. ונמצא שאלו בא משה לארץ ישראל, לא היה עכן נכשל בחרם שלקח אדרת, ונתן כח בקליפה של אדרת להחריב בית המקדש. וזה נרמז במלת אעברה, נוטרייקון 'אדרת 'עשו 'בבל 'ראש 'הקליפות, ר"ל אמר משה רואה אני המעל שימעול עכן בחרם, ויקח אדרת שהיא עבודה זרה של עשו בבל ראש ראש הקליפות, אנת רישא דדהבא (דניאל ב' לח), מזה הטעם אעברה נא ולא יהיה בית המקדש חרב, כנגד הר ציון ששמם (איכה ה יח), אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שלא יפול באדיר. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה ליכנס שלא ימעול עכן בחרם, הלא גם בימי משה מעל עכן בשלשה חרמות, וסימן החרמות שמעל עכן אלה מסע"י בני ישראל (במדבר לג א), 'מדין 'סיחון 'עוג 'יריחו, שלשה חרמות מעל עכן בימי משה, ונמצא שחטא בימי משה יותר מבימי יהושע. (ולכן הוצרכו ישראל לגלות בארבעה מלכיות, שנרמזין בר"ת של 'אלה 'מסעי 'בני 'ישראל, 'אדום 'מדי' 'בבל 'יון. לכן הטעם על אלה הוא אזלא גרש, ועל מסעי בני ישראל הטעם הוא מונח רביעי). לכן על זה אמר הקדוש ברוך הוא רב לך, רצה לומר הלא בימיך היה חוטא יותר מבימי יהושע, ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ ישראל שלא ימעול כשתכנס לשם, הלא כבר חטא בימיך ורב הוא, לכן אל תוסף דבר אלי, אבל צו את יהושע וחזקהו על המלחמה, ואמצהו שהוא בעצמו ילך, כי הוא יעבור, כשהוא בעצמו יעבור אז הוא ינחיל, אבל בעי שלא הלך היא בעצמו, לכן נפלו במלחמה כמ"ש הקב"ה קום לך (יהושע ב' י). גם נרמז במלת רב לך, אתה רוצה לבטל ב' חרבנות 'רומי 'בבל, ר"ב לך אל תוסף: