וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אָהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכָל־חַטֹּאתָֽם׃
אור נערב
איכה יועם להם לבדם נר מצוה ותורה אור אשר תאור הצבועי' הללו כי כחציר מהרה ימלו בשגגת למוד עולה זדון שאול ואבדון חמת תנינים וראש פתנים ובאחת יבערו ויכסלו אחרי ההבל ויהבלו להוציא משפט מעוקל ולהביא לידי מעשה מקולקל. סורו נא מעל אהלי איש נרדם עיר פרא אדם כסיל ובער רעהו ביער מאיש שוגה ומפתי.
שער הפסוקים
והנה בלכתם לתור את הארץ, לקחו עצה רעה בעצמם, להוציא דבה על הארץ, ולכך נסתלקו מהם נשמות של השבטים המתעברות מהם כנז"ל. כנודע, כי הנשמה המתחבר בגלגול עם האדם, אינה מסתלקת משם עד יום המיתה. אבל הנכנסת בסוד עיבור, מסתלקת ממנו, כאשר האדם חוטא, ואומרת (במדבר ט"ז כ"ו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ולא די זה, אלא אפילו נשמת האדם עצמו, מסתלקת בעת שחוטא, בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים, ולכן נסתלקו מהם: