וְאִם־כָּ֣כָה ׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי׃ (פ)
שער הכוונות
בענין פסח ויציאת מצרים הנה נודע מ"ש ז"ל כי אותם הדורות הראשונות דור אנוש ודור הפלג' סילקו את השכינה למעלה מרקיע השביעי מחמת עונותם. ודע כי ישראל שהיו באותו הדור של שעבוד מצרי' היו בחי' אותם הנצוצו' של קרי שהוציא אדה"ר באותם ק"ל שנים עד שלא נולד שת כמ"ש ז"ל. ואח"כ באו בגלגול בדור המבול ולכן היו גם הם משחיתים זרעם על הארץ כעין השורש אשר משם נוצרו וחוצבו עד שנימוחו. וזמש"ה וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ ונודע כי הקרי נק' רע והמוציאו נק' רע כמש"ה ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וכתיב אוי לרשע רע וכתיב לא יגורך רע כנדרש בס"ה. ונמצא כי הדור ההוא היו ממש רעת האדם הידוע הוא אדה"ר וזמש"ה אמחה את האדם אשר בראתי הוא אדה"ר עצמו שנברא ע"י השי"ת עצמו ואלו ניצוצותיו ורצה למחותם ואח"כ הם עצמם חזרו ונתגלגלו בדור הפלגה ועליהם כתיב וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם בנוי דאדם קדמאה והבן זה. ולכן נק' בני האדם לרמוז כי היו טיפות קרי ולכן הם בני האדם דכורא בלי נוק' וגם אז הוסיפו לחטוא עוד למרוד בעליון אבל לא היו באותו עון הא' של השחתת זרע כדור המבול. וצריך שתדע כי ענין הנשמות הם כענין הזהב הנוצר בבטן האדמה וכשמוציאין אותו הוא מלא טינוף וסיגים דבר אשר לא ישוער ולא תואר זהב לו ולא הדר עד יתחכם הצורף להגות סיגים מכסף פעם אחר פעם זיכוך אחר זיכוך לא ראי זה כראי זה ובכל זיכוך מזדכך לאט לאט עד אשר כל הסיגים נפרדים מן הזהב ואחר כך ניכר היותו זהב. וכן הענין בנשמות כי בחטאו של אדה"ר נתערב טוב ברע ובפרט בניצוצות האלו של הקרי שהוליד בק"ל שנים. וכבר נתבאר אצלנו בדרוש שכיבת הלילה ובק"ש שע"ה כי ניצוצות הקרי הם חשובות מאד וקדושות אלא שיוצאים ומתערבים בקליפות וצריכים בירור אחר בירור לתקנם ועד"ז היו אלו הניצוצות הולכות ונתקנות לאט לאט עד אשר התחילו להתקן ולהראות בחי' הזהב שבהם וזה היה בדור מצרים. ובזה תבין טעם נכון למה נגזר עליהם אותו השעבוד הקשה שאין כמותו כי כגגד מה שחטאו בדור המבול להשחית את זרעם נגזר עליהם כל הבן הילוד היאור' תשליכוהו דוגמת עונש המבול עצמו. וכנגד מה שחטאו בדור הפלגה הבה נלבנה לבנים כו' נאמר וימררו את חייהם בחומר ובלבנים כו' וכבר הארכתי במ"א בזה בסוד שבת ודינין במרה איפקוד וע"ש היטב. ואמנם היות השעבוד בארץ מצרים הטעם הוא כי הנה נודע שכל הנשמות באות מן החסדים והגבו' אשר במוח הדעת כי שם תלוי סוד הזווג כמש"ה והאדם ידע את חוה אשתו כו' ואיש לא ידעה לכן נקרא דעת להורות כי משם נמשכת טפת הזווג הנק' בלשון ידיעה כנז'. ומה גם אותם הנשמות של הדור ההוא של מרע"ה וכבר נתבאר אצלנו כי משה הוא מבחי' הדעת וכן כל הדור ההוא הם מבחי' הדעת אלא שהם יצאו אל הקליפו' לסבת היותם טיפות קרי בק"ל שנים קודם שנולד שת אבל משה היה מבחי' שת עצמו כנודע ולכן עליו אתמר ותרא אותו כי טוב הוא ואינו כשאר טיפות רעות של אדה"ר בק"ל שנה כי אחר כלם נולד שת בדמותו כצלמו אבל האחרים היו בדמות שדין ורוחין ולילין ולכן אמר משה עליהם ואל אראה ברעתי:
כללי התחלת החכמה
[כא] והנה הנהגה כללית שמתנהגת בדין, נקרא בלשון נקבה. וכמו שכתוב בפרשת בהעלותך: "ואם ככה את עושה לי", ע"ש פירש"י. לכן נקרא הנהגת המלכות נוקבא בדרך משל, ועוד יתבאר בס"ד לקמן טעם על שם זה.
מגלה עמוקות
אופן לב
משה חטא בנא בתחילת שליחותו, כשאמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), ואחר כך בסוף שליחותו חטא גם כן בנא, שאמר שמעו נא המורים (במדבר כ' י). והנה כנגד אלו אמר משה גם כן ב' פעמים נא לזכות', בשעת העגל מסר גרמיה למיתה ואמר מחני נא (שמות לב לב), ובמרגלים אמר גם כן סלח נא לעון העם הזה (במדבר יד יט). ועל זה התחיל משה ואמר ה' אלהים רחום בדין, אם חטאתי בתחילת שליחותי שאמרתי שלח נא, כנגד זה החלות להראות את גדלך בשעת העגל שאמרתי אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא), שאז גם כן אמרתי מחני נא (שמות לב), נמצא שיבא זה ויכפר על זה, ואם אחר כך בסוף שליחותו שחטא משה ביד החזקה שהכה בסלע ואמר שמעו נא, אמר גם כן כנגדו סלח נא, שהשיב הקב"ה סלחתי כדברך (במדבר יד כ), ואולם חי אני וגו' (במדבר יד כא), ונשאתי את ידי שנשבע הקב"ה בידו החזקה להאריך אפו בישראל ולהניעם במדבר מ' שנה, כנגד אלו ב' לשונות אמר כמעשיך זה מעשה העגל, וכגבורתיך במרגלים שאמרו כי חזק הוא ממנו (במדבר יג לא), כי דרשו ז"ל אל תקרי ממנו אלא ממנו כדאיתא בערכין דף ט"ו. ובמנחות דף נג, ופקרו בגבורתו של הקב"ה. ועל זה אמר משה אעברה נא, רוצה אני להעביר חטא של נא, דהיינו אוציא אני פעמים נא שחטאתי, ויבאו ב' פעמים נא לכפר עליהם, ובזה ואראה את הארץ שלא תחשוב לי עון. השיב הקב"ה רב לך, אינך יכול להוציא שתים בשתים, כי עוד בפעם ג' חטאת גם כן ואמרת הצאן והבקר ישחט להם הרגני נא הרוג (במדבר יא טו), נמצא רב לך, שיש בחטאים יותר ממה שיש בזכיותא שלך:
משה חטא בנא בתחילת שליחותו, כשאמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), ואחר כך בסוף שליחותו חטא גם כן בנא, שאמר שמעו נא המורים (במדבר כ' י). והנה כנגד אלו אמר משה גם כן ב' פעמים נא לזכות', בשעת העגל מסר גרמיה למיתה ואמר מחני נא (שמות לב לב), ובמרגלים אמר גם כן סלח נא לעון העם הזה (במדבר יד יט). ועל זה התחיל משה ואמר ה' אלהים רחום בדין, אם חטאתי בתחילת שליחותי שאמרתי שלח נא, כנגד זה החלות להראות את גדלך בשעת העגל שאמרתי אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא), שאז גם כן אמרתי מחני נא (שמות לב), נמצא שיבא זה ויכפר על זה, ואם אחר כך בסוף שליחותו שחטא משה ביד החזקה שהכה בסלע ואמר שמעו נא, אמר גם כן כנגדו סלח נא, שהשיב הקב"ה סלחתי כדברך (במדבר יד כ), ואולם חי אני וגו' (במדבר יד כא), ונשאתי את ידי שנשבע הקב"ה בידו החזקה להאריך אפו בישראל ולהניעם במדבר מ' שנה, כנגד אלו ב' לשונות אמר כמעשיך זה מעשה העגל, וכגבורתיך במרגלים שאמרו כי חזק הוא ממנו (במדבר יג לא), כי דרשו ז"ל אל תקרי ממנו אלא ממנו כדאיתא בערכין דף ט"ו. ובמנחות דף נג, ופקרו בגבורתו של הקב"ה. ועל זה אמר משה אעברה נא, רוצה אני להעביר חטא של נא, דהיינו אוציא אני פעמים נא שחטאתי, ויבאו ב' פעמים נא לכפר עליהם, ובזה ואראה את הארץ שלא תחשוב לי עון. השיב הקב"ה רב לך, אינך יכול להוציא שתים בשתים, כי עוד בפעם ג' חטאת גם כן ואמרת הצאן והבקר ישחט להם הרגני נא הרוג (במדבר יא טו), נמצא רב לך, שיש בחטאים יותר ממה שיש בזכיותא שלך: