וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃
מלחמות השם יחיא קאפח
ומה שכתבת: ויותר מזה מה שכ' על כבוד ה' שהוא אור נברא אם כן כיצד היו ישראל יוצאים פתח אהליהם ומשתחוים לנברא? לא לכבוד הנראה משתחוים, רק למי שהשרה כבודו שם. והכבוד הנראה שם לאות וסימן להם, כי השי"ת איווה לאוהל מועד למושב לו, כמו שאנחנו משתחוים ומתפללים לשי"ת נכח המקדש וירושלם, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. וכבר ביאר הרמב"ם בפ' ס"ד מראשון, כי כבוד ה', פעמים רוצים בו האור הנברא אשר ישכינהו הק' במקום, כמו: וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו וכו', ופעמים רוצים בו עצמותו ית' ואמתתו, כמו "הראיני נא את כבודך", ובא המענה: "כי לא יראני האדם וחי", מורה כי הכבוד הנאמר פה עצמו ית', ואמר "כבודך" להגדיל וכו'. וכיוצא בזה מצינו בדברי רז"ל ששם אלהים משותף לדיינים ולמלאכים ולשי"ת, גם שם שכינה משותף למה שהזכרתי למעלה. וראיתי להעירך פה שאין איסור להשתחוות לאדם כל שאין דעתו לקבלו באלוה וגם אינו נעבד, רק נכנע לו ומשפיל עצמו לפניו, או דרך ההודאה על טובה שעשה לו. שהרי אברהם אבינו השתחוה לבני חת על החסד שעשו עמו ליתן לו אחזת קבר. וכן תרגם רבי סעדיה גאון: וישתחו לעם הארץ לבני חת, וסגד לאהל אלבלד שברא. ויהושוע השתחווה למלאך. ונתן הנביא ובת שבע השתחוו לדוד. והרבה מצינו בכתובים שהשתחוו לנברא. וגרסינן בסנהדרין פ' ארבע מיתות (סנהדרין ס"א ע"ב), אתמר: העובד ע"ז מאהבה ומיראה, אביי אמר חייב, דהא פלחה. רבא אמר פטור, אי קבליה עליה באלוה אין, אי לא לא. ואמר אביי מנא אמינא לה, דתנן העובד ע"ז אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטיר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו באלוה והאומר לו אלי אתה. מאי לאו אחד העובד מאהבה או מיראה? ורבא אמר לך, לא, אלא כדמתרץ ר' ירמיה (פירש רש"י: אחד העובד כל עבודה שהיא דרכה בכך, ואחד המזבח וכו' שלא כדרכה, ולעולם רישא וסיפא לשם אלהות). אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך. יכול אפי' לעבד כהמן? ת"ל ולא תעבדם. והא המן מיראה הוא נעבד! ורבא? כהמן ולא כהמן. כהמן, דאיהו גופיה ע"ז; ולא כהמן, דאלו המן מיראה, והכא לאו מיראה. ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: כהן משיח בע"ז. ר' אומר בשגגת מעשה, וחכמים אומרים בהעלם דבר, ושווין דבשעירה כיחיד, ושווין שאין מביא אשם תלוי. האי שגגת מעשה היכי דמי? אי קסבר ביהכנ"ס והשתחוה לו, הרי לבו לשמים. אלא דחזא אנדרטא והשתחוה לו (פירוש, שראה דמות המלך שהיו רגילים לעשות כדמות המלך והרואה אותו משתחוה לו לכבוד המלך, ופעמים שעובדין אותו, וזה ראה אחד שנעבד והשתחוה לו), אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא, ואי לא קבליה עליה באלוה לאו כלום הוא (פירש רש"י: אלא לכבוד המלך השתחוה לו, לאו כלום הוא דהא לא איכוון לע"ז). אלא לאו מאהבה ומיראה? ורבא אמר לך: באומר מותר. אומר מותר היינו העלם דבר? באומר מותר לגמרי, העלם דבר קיום מקצת וביטול מקצת, עכ"ל הגמ' עם קצת פי' רש"י. ודבר נלמד, דלכל נברא אסור להשתחוות, זולת האדם, והוא שלא נעבד כהמן שעשה עצמו ע"ז, כדאמירן במגלה (יט), דאי לאו הכי לא היה מרדכי נמנע מלהשתחות לו, כדקתני בבריתא: לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, והוא שלא יהא נעבד כהמן שעשה עצמו אלוה, רק משתחוה לו לאות הכבוד ולא לאלהות, ולכך השתחוה יהושע למלאך הואיל ונגלה לו בדמות אדם, כמ"ש: והנה איש עומד לנגדו, ולכן השתחוה לו לאות הכבוד ולא לעבדו. ועיין בס' העיקרים מאמר ב' פ' כ"ח שהאריך בביאור הכתובים שקורין לכבוד הנראה לנביאים בשם הוי"ה, וגם לארון, כמו שגאמר: "ויהי בנסע הארון וכו' קומה ה', ובנחה יאמר שובה ה'", ויהושע קרא לארון "אדון כל הארץ" ע"ש. ולדעתו שמה שהשתחוה יהושע למלאך, לפי שההשתחויה ההיא היתה לכבוד השי"ת, ולהיות זה שלוחו וכו' ע"ש. ורז"ל אמרו תעלא בעידניה סגיד ליה, ר"ל: אדם פחות ובזוי כשועל, והשעה עומדת לו באיזה משרה שבידו, סגיד ליה. וכן הוא נהוג אצלנו ואצל הערביים להשתחוות ולנשק אדם גדול המעלה, ואין בזה שום איסור, שאינו מקבלו עליו באלוה, רק לאות כבוד הוא משתחוה לו ומנשק את רגליו.
שערי אורה
ולפיכך צריך אדם לכוון עצמו בשעת תפילה ולכוון מחשבותיו כראוי, בעניין שלא תתעכב תפילתו ולא תשוב ריקם בקשתו. ועל זה אמרו: לעולם ימוד אדם עצמו, אם יכול להתפלל, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל:
מגלה עמוקות
אופן סז
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שהקב"ה השיב למשה כשהפציר מאוד בכניסת הארץ, כשיהיה בארץ ישראל אז יקבר משה כשאר בני אדם, אבל בעבר הירדן אני בעצמי אתעסק עמך, כמ"ש ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). לפי זה יהיה פירוש הפסוק בעת ההיא, כשמת אהרן וראה שמת בנשיקה, דאיתא במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז תשפ"ז) שעל ג' חלקים נחלקה מיתת אהרן, מתחלה בא הענן עד קרסולו של אהרן, ואמר משה רואה אתה, אמר לו אינו כלום, אחר כך על יריכו, ואחר כך על צוארו (עיין בילקוט פרשת מסעי), הכוונה של ג' חלקים אלו, הם ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, בקרסולו כנגד עולם העשייה, עד יריכיו עולם היצירה, עד צוארו עולם הבריאה. הנה נתאוה משה לאותו מיתה של אהרן, לכן אמר ואתחנן בנ' שהיא השכינה, כדאיתא בזוהר בהעלותך עמוד ק' (זוהר ח"ג קנ"ה ע"א) נו"ן של בנסוע הארון (במדבר י לה), שהוא סוד שכינה, ולכן אין נ' באשרי. ורצה משה שתצא נשמתו על ידי השכינה על פי ה', לכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, באותו עת שמת אהרן על פי ה', אז התחיל לבקש. וזכר ג' דרגין אתה החלות להראות אותי במיתת אחי אהרן ג' דרגין, את גדלך זה אברהם, שסודו נפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) שהוא בעשייה, ולכן הראה לו הקב"ה הענן עד קרסוליו שהוא כנגד העשייה. ידך החזקה, יצחק תמן רוח ביצירה, כי שם ע' שרים של מטטרון, ע' נחלקים לה' ידות, ר"ל ה' פעמים י"ד, י"ד שרים למזרח, י"ד למערב, י"ד לצפון, י"ד לדרום, י"ד למעלה, הרי ע' שרים. לכן אמר את י"דך החזקה, שהוא ביצירה תבנית י"ד, אשר מי אל לקביל עולם הבריאה, תמן יעקב שנקרא אל (מגילה י"ח ע"א), ודיוקנא שלו חקוקה בכסא הכבוד שהוא בבינה (במ"ר פ"ד א'), נקראת אשר מ"י אל. ולכן בקש ליכנוס לארץ ישראל שיהיה מיתתו על ידי כרובים בגימטריא אעבר"ה, לכן רצה להיות בארץ, כי שם בארץ ישראל לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ר"ל מלוי של ארץ ישראל שהוא החלל שבה, הוא גם כן לה' שאין שום קליפה ומלאך המות שולט בארץ ישראל, כמ"ש לעיל אעבר"ה נ"א וארא"ה, בגימטריא מלאך המות, ר"ל שרצה להעביר שלא יהא מיתתו על ידי מלאך המות. השיב הקב"ה אדרבה כאן בעבר הירדן רב לך, הרב בעצמו שהוא הקב"ה יתעסק עמך כמ"ש (במדרש פרשה זו), בארץ ישראל יהיה הקבורה שלך על ידי בני אדם, אבל בכאן וישב בגיא כמאן דאמר ויקבור אותו בגיא, והקב"ה מתעסק עמו משה מת מוטל בכנפי השכינה (סוטה י"ג ע"ב):
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שהקב"ה השיב למשה כשהפציר מאוד בכניסת הארץ, כשיהיה בארץ ישראל אז יקבר משה כשאר בני אדם, אבל בעבר הירדן אני בעצמי אתעסק עמך, כמ"ש ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). לפי זה יהיה פירוש הפסוק בעת ההיא, כשמת אהרן וראה שמת בנשיקה, דאיתא במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז תשפ"ז) שעל ג' חלקים נחלקה מיתת אהרן, מתחלה בא הענן עד קרסולו של אהרן, ואמר משה רואה אתה, אמר לו אינו כלום, אחר כך על יריכו, ואחר כך על צוארו (עיין בילקוט פרשת מסעי), הכוונה של ג' חלקים אלו, הם ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, בקרסולו כנגד עולם העשייה, עד יריכיו עולם היצירה, עד צוארו עולם הבריאה. הנה נתאוה משה לאותו מיתה של אהרן, לכן אמר ואתחנן בנ' שהיא השכינה, כדאיתא בזוהר בהעלותך עמוד ק' (זוהר ח"ג קנ"ה ע"א) נו"ן של בנסוע הארון (במדבר י לה), שהוא סוד שכינה, ולכן אין נ' באשרי. ורצה משה שתצא נשמתו על ידי השכינה על פי ה', לכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, באותו עת שמת אהרן על פי ה', אז התחיל לבקש. וזכר ג' דרגין אתה החלות להראות אותי במיתת אחי אהרן ג' דרגין, את גדלך זה אברהם, שסודו נפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) שהוא בעשייה, ולכן הראה לו הקב"ה הענן עד קרסוליו שהוא כנגד העשייה. ידך החזקה, יצחק תמן רוח ביצירה, כי שם ע' שרים של מטטרון, ע' נחלקים לה' ידות, ר"ל ה' פעמים י"ד, י"ד שרים למזרח, י"ד למערב, י"ד לצפון, י"ד לדרום, י"ד למעלה, הרי ע' שרים. לכן אמר את י"דך החזקה, שהוא ביצירה תבנית י"ד, אשר מי אל לקביל עולם הבריאה, תמן יעקב שנקרא אל (מגילה י"ח ע"א), ודיוקנא שלו חקוקה בכסא הכבוד שהוא בבינה (במ"ר פ"ד א'), נקראת אשר מ"י אל. ולכן בקש ליכנוס לארץ ישראל שיהיה מיתתו על ידי כרובים בגימטריא אעבר"ה, לכן רצה להיות בארץ, כי שם בארץ ישראל לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ר"ל מלוי של ארץ ישראל שהוא החלל שבה, הוא גם כן לה' שאין שום קליפה ומלאך המות שולט בארץ ישראל, כמ"ש לעיל אעבר"ה נ"א וארא"ה, בגימטריא מלאך המות, ר"ל שרצה להעביר שלא יהא מיתתו על ידי מלאך המות. השיב הקב"ה אדרבה כאן בעבר הירדן רב לך, הרב בעצמו שהוא הקב"ה יתעסק עמך כמ"ש (במדרש פרשה זו), בארץ ישראל יהיה הקבורה שלך על ידי בני אדם, אבל בכאן וישב בגיא כמאן דאמר ויקבור אותו בגיא, והקב"ה מתעסק עמו משה מת מוטל בכנפי השכינה (סוטה י"ג ע"ב):