נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃
פרדס רמונים
אליל כענין אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד), וכן רופאי אליל (איוב יג ד), וכיוצא. הכל משל אל הקליפות שהם אל אחר כנודע. וכן יש אל שהוא כן כמו שומע אמרי אל (במדבר כד) דהיינו אל אחר, וכן לאל דברתי [כב]. וכן יש שם אלוה כן כאמרו לאשר הביא אלוה בידו (איוב יב) וכן פי' בזהר דהיינו רוח הטומאה השורה בידים:
מגלה עמוקות
אופן מז
רצה משה להעביר המרכבה טמאה, דאיתא בכנפי יונה שבקרן דרומית מזרחית כנגד עולם היצירה, יש כמין חתיכה מרובעת, עיין שם בארוכה. והוא סוד וילך ארצו בני קד"ם (בראשית כט א) נוטרייקון ק"רן ד"רומית מ"זרחית, שם צורת נחש ואדם, שממנו יניקת עשו הרשע שנקרא אדם רע, וגם נקרא נחש, כדמתרגמינן (בראשית כה כז) איש שדה נחשירכן, שבירך שלו דמות נחש, וכן בלעם גם כן יניקתו מן הררי קדם, נקרא אדם רע בליעל, ואמר ולא הלך לקראת נחשים (במדבר כד א). ועל זה רמז יעקב הצילני נ"א (בראשית לב יב) דייקא, נוטריקון נ"חש א"דם. וכן בלק אמר לכה נ"א ארה לי (במדבר כב ו), וכן עמי זכור נ"א מה יעץ עליך וגו' (מיכה ו ה), וכן הצורר הגדול המן שף עמא כנחש, ודרשו עליו (מגילה דף י"א.) בקום עלינו אדם (תהלים קכד ב) ולא מלך, לכן איתמר עליו יאמר נ"א ישראל (תהלים קכד א), ישראל דייקא, שהוא יניקת עז"א ועזא"ל, ארצה בני קד"ם שהוא ק"רן ד"רומית מ"זרחית. ועליו התפלל משה מאחר שהחלות להראות לי מרכבה קדושה, אעברה נ"א רוצה אני להעביר נגע"י בני אדם, שהוא סוד נ"ופל ג"לוי ע"ינים (במדבר כד ד), שהם סוד קד"ם צורת נ"א, נ"חש א"דם, נ"געי א"דם. השיב הקב"ה רב לך, די לך בקדושה במרכבה שלך, ואין עת לבטל הקליפות רק לעתיד לבא, אל תוסף דבר עוד בדבר הזה, ז"ה נוטרייקון ז"רש ה"מן, שהוא סוד סמאל ובת זוגו:
רצה משה להעביר המרכבה טמאה, דאיתא בכנפי יונה שבקרן דרומית מזרחית כנגד עולם היצירה, יש כמין חתיכה מרובעת, עיין שם בארוכה. והוא סוד וילך ארצו בני קד"ם (בראשית כט א) נוטרייקון ק"רן ד"רומית מ"זרחית, שם צורת נחש ואדם, שממנו יניקת עשו הרשע שנקרא אדם רע, וגם נקרא נחש, כדמתרגמינן (בראשית כה כז) איש שדה נחשירכן, שבירך שלו דמות נחש, וכן בלעם גם כן יניקתו מן הררי קדם, נקרא אדם רע בליעל, ואמר ולא הלך לקראת נחשים (במדבר כד א). ועל זה רמז יעקב הצילני נ"א (בראשית לב יב) דייקא, נוטריקון נ"חש א"דם. וכן בלק אמר לכה נ"א ארה לי (במדבר כב ו), וכן עמי זכור נ"א מה יעץ עליך וגו' (מיכה ו ה), וכן הצורר הגדול המן שף עמא כנחש, ודרשו עליו (מגילה דף י"א.) בקום עלינו אדם (תהלים קכד ב) ולא מלך, לכן איתמר עליו יאמר נ"א ישראל (תהלים קכד א), ישראל דייקא, שהוא יניקת עז"א ועזא"ל, ארצה בני קד"ם שהוא ק"רן ד"רומית מ"זרחית. ועליו התפלל משה מאחר שהחלות להראות לי מרכבה קדושה, אעברה נ"א רוצה אני להעביר נגע"י בני אדם, שהוא סוד נ"ופל ג"לוי ע"ינים (במדבר כד ד), שהם סוד קד"ם צורת נ"א, נ"חש א"דם, נ"געי א"דם. השיב הקב"ה רב לך, די לך בקדושה במרכבה שלך, ואין עת לבטל הקליפות רק לעתיד לבא, אל תוסף דבר עוד בדבר הזה, ז"ה נוטרייקון ז"רש ה"מן, שהוא סוד סמאל ובת זוגו:
מגלה עמוקות
אופן רכח
איתא בספר סודי רזא שהנבואה היתה משמשת אלף שמ"ה שנים, היינו מיום שנולד יעקב עד סוף נבואת חגי זכריה מלאכי. העניין הוא, שדמות דיוקנין של יעקב חקוקה היא תחת כסא הכבוד, כמו שדרשו [במדרש רבה (במ"ר פ"ד א')] על פסוק (ישעיה מג ד) מאשר יקרת בעיני נכבדת, כמה יקר אתה בעיני שקבעתי זיו איקונין שלך בכסא הכבוד. וידוע שהנבואה נקראת יקר, כמ"ש (שמואל א' ג א) ודבר ה' היה יקר בימים ההם (ויק"ר פ"ב א'), ולכן מן אותו יום שירדה איקונין של יעקב למטה, מאותו עת מתחלת הנבואה שנקראת יקר. ודבר זה נרמז במלת ויקרא (א א), אלף זעירא קרי ביה ויקר, שהיא הנבואה היא אלף שנים, דבר זה נרמז באלף זעירא, ועוד שמ"ה שנים נרמז במלת אל מש"ה. אבל כשמתחילין משנולד יצחק, שאז היה אברהם בן ק' שנים, שזכה אז למאה מפתחין כדאיתא בזוהר (ח"א ע"ו ע"ב) על פסוק (בראשית יב א) ל"ך ל"ך מארצך, נמצא שהנבואה היתה משמשת אלף ת"ה שנים. על זה רמז משה וביקש ליכנס לארץ ישראל, כדי שלא תפסוק הנבואה מישראל ולא תתבטל בזמן הנביאים אחרונים. וזה הדבר רמז הקב"ה לאברהם היה דבר ה' אל אברם במחז"ה (בראשית טו א), במלת מחז"ה נרמז מחז"ה שדי יחזה (במדבר כד ד), ר"ל הנבואה שהיא באה מצל שדי, נרמזת במלת מחז"ה, נוטרייקון "מלאכי "חגי "זכריה "ה', ר"ל הנבואה שהיא ה' אחרונה שהיא באה מאספקלריא שאינה מאירה. ולכן פתח במלת ואתחנן בנו"ן שהיא מורה על הנבואה, ואמר את"ה החלות, את"ה הוא מיותר. אלא במלת אתה מרמז הנבואה שהיא משמשת אלף ת"ה שנים כמניין את"ה, וזה שאמר אתה החלות להראות הנבואה, דהיינו מזמן שנעשה אברהם לגוי גדול, וז"ש את גדלך שמדתו הגדול, ומתי נעשה לגוי גדול, וז"ש את ידך החזקה, דהיינו משנולד יצחק שמדתו גבור, אשר מי אל כנגד יעקב, שאז ירדה דיוקנין של יעקב למטה בארץ מה שהיה מתחילה בשמים, כמ"ש מבקשי פניך יעקב סלה (תהלים כד ו). על זה ביקש משה אעבר"ה נ"א, נוטריקון "נביאים "אחרונים, שרצה משה ליכנס לארץ ישראל שלא תפסוק הנבואה בימי נביאים אחרונים, ויהיו "נביאי "אמת גם בדורות שאחריהם. השיב הקב"ה רב לך, הנבואה צריכה שתהיה משמשת בשבילך, כי משה עליו נדרש (ויק"ר פ"ב א') אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח), זה משה, ומשה הוא סוד אלף. והנה הנבואה מיום שנולד יעקב, היא כמניין אדם אחד שהוא משה שנקרא אלף, דבר צוה לאלף דור (תהלים קה ח), נמצא שהנבואה הוא של משה רב לך, לך דייקא, "אל "תוסף "דבר "אלי, בגימטריא אלף ת"ה משנולד יצחק, בדבר הזה דייקא, שהוא מורה על הנבואה (בדב"ר עולה יצח"ק), אבל עתה עלה ראש הפסגה קא חשיב הרמב"ם ז"ל בספר מורה הנבוכים י"א מדריגות בנבואה, והן כנגד י"א פסיעות שפסע משה בהר נבו, וכולן פסען משה בפסיעה אחת, ואף על פי שבגמרא שלנו במסכת סוטה (י"ג ע"ב) אמרו שי"ב פסיעות היו בהר נבו, אבל בפירוש שם טוב במורה נבוכים בחלק שני הביא המדרש אחר כתוב שי"א פסיעות היו בהר נבו. ועל זה רמז כאן עלה ראש הפסגה, שהיא המדריגה היותר גבוה מכולם. וגם לפי הגמרא שלנו ניחא, שמדריגה של משה רבינו היא גבוה מכולם, ונמצא שי"ב היו בנבואה, כי כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא בכ"ה, אבל משה נתנבא בזה (ספרי ב), שהוא בגימטריא י"ב מדריגות. וז"ש אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, מלת הז"ה דייקא. ולכן היה חי משה ק"ך שנה (דברים לד ז), שהם לקביל י"ב דרגין כל דרגא כלול מעשר:
איתא בספר סודי רזא שהנבואה היתה משמשת אלף שמ"ה שנים, היינו מיום שנולד יעקב עד סוף נבואת חגי זכריה מלאכי. העניין הוא, שדמות דיוקנין של יעקב חקוקה היא תחת כסא הכבוד, כמו שדרשו [במדרש רבה (במ"ר פ"ד א')] על פסוק (ישעיה מג ד) מאשר יקרת בעיני נכבדת, כמה יקר אתה בעיני שקבעתי זיו איקונין שלך בכסא הכבוד. וידוע שהנבואה נקראת יקר, כמ"ש (שמואל א' ג א) ודבר ה' היה יקר בימים ההם (ויק"ר פ"ב א'), ולכן מן אותו יום שירדה איקונין של יעקב למטה, מאותו עת מתחלת הנבואה שנקראת יקר. ודבר זה נרמז במלת ויקרא (א א), אלף זעירא קרי ביה ויקר, שהיא הנבואה היא אלף שנים, דבר זה נרמז באלף זעירא, ועוד שמ"ה שנים נרמז במלת אל מש"ה. אבל כשמתחילין משנולד יצחק, שאז היה אברהם בן ק' שנים, שזכה אז למאה מפתחין כדאיתא בזוהר (ח"א ע"ו ע"ב) על פסוק (בראשית יב א) ל"ך ל"ך מארצך, נמצא שהנבואה היתה משמשת אלף ת"ה שנים. על זה רמז משה וביקש ליכנס לארץ ישראל, כדי שלא תפסוק הנבואה מישראל ולא תתבטל בזמן הנביאים אחרונים. וזה הדבר רמז הקב"ה לאברהם היה דבר ה' אל אברם במחז"ה (בראשית טו א), במלת מחז"ה נרמז מחז"ה שדי יחזה (במדבר כד ד), ר"ל הנבואה שהיא באה מצל שדי, נרמזת במלת מחז"ה, נוטרייקון "מלאכי "חגי "זכריה "ה', ר"ל הנבואה שהיא ה' אחרונה שהיא באה מאספקלריא שאינה מאירה. ולכן פתח במלת ואתחנן בנו"ן שהיא מורה על הנבואה, ואמר את"ה החלות, את"ה הוא מיותר. אלא במלת אתה מרמז הנבואה שהיא משמשת אלף ת"ה שנים כמניין את"ה, וזה שאמר אתה החלות להראות הנבואה, דהיינו מזמן שנעשה אברהם לגוי גדול, וז"ש את גדלך שמדתו הגדול, ומתי נעשה לגוי גדול, וז"ש את ידך החזקה, דהיינו משנולד יצחק שמדתו גבור, אשר מי אל כנגד יעקב, שאז ירדה דיוקנין של יעקב למטה בארץ מה שהיה מתחילה בשמים, כמ"ש מבקשי פניך יעקב סלה (תהלים כד ו). על זה ביקש משה אעבר"ה נ"א, נוטריקון "נביאים "אחרונים, שרצה משה ליכנס לארץ ישראל שלא תפסוק הנבואה בימי נביאים אחרונים, ויהיו "נביאי "אמת גם בדורות שאחריהם. השיב הקב"ה רב לך, הנבואה צריכה שתהיה משמשת בשבילך, כי משה עליו נדרש (ויק"ר פ"ב א') אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח), זה משה, ומשה הוא סוד אלף. והנה הנבואה מיום שנולד יעקב, היא כמניין אדם אחד שהוא משה שנקרא אלף, דבר צוה לאלף דור (תהלים קה ח), נמצא שהנבואה הוא של משה רב לך, לך דייקא, "אל "תוסף "דבר "אלי, בגימטריא אלף ת"ה משנולד יצחק, בדבר הזה דייקא, שהוא מורה על הנבואה (בדב"ר עולה יצח"ק), אבל עתה עלה ראש הפסגה קא חשיב הרמב"ם ז"ל בספר מורה הנבוכים י"א מדריגות בנבואה, והן כנגד י"א פסיעות שפסע משה בהר נבו, וכולן פסען משה בפסיעה אחת, ואף על פי שבגמרא שלנו במסכת סוטה (י"ג ע"ב) אמרו שי"ב פסיעות היו בהר נבו, אבל בפירוש שם טוב במורה נבוכים בחלק שני הביא המדרש אחר כתוב שי"א פסיעות היו בהר נבו. ועל זה רמז כאן עלה ראש הפסגה, שהיא המדריגה היותר גבוה מכולם. וגם לפי הגמרא שלנו ניחא, שמדריגה של משה רבינו היא גבוה מכולם, ונמצא שי"ב היו בנבואה, כי כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא בכ"ה, אבל משה נתנבא בזה (ספרי ב), שהוא בגימטריא י"ב מדריגות. וז"ש אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, מלת הז"ה דייקא. ולכן היה חי משה ק"ך שנה (דברים לד ז), שהם לקביל י"ב דרגין כל דרגא כלול מעשר: